באר משה (כריף) פ

ולעיקר קושייתו נלע"ד דאפשר דגבי מלקות לא אמרי' כח התירא עדיף אלא אדרבא כח המחמיר עדיף והיינו טעמא מפני שסומך על שמועתו ומחייב להלקותו דמלקות במקום מיתה עומד דמה"ט נמי הוא דקי"ל כח התירא עדיף מפני שסומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל איסורא יכול כל אדם להחמיר אפי'. דבר המותר בלא טעמא כמ"ש רש"י ותוס' ריש פרק קמא דמס' ביצה דף ב' ע"ב וה"נ גבי מלקות הוי הכי כנ"ל וכעת צריך חיפוש ועוד יש מי שתירץ דהתנא פשיטא ליה דמעקר עקר ולכך אין חידוש בזה יותר מבזה ודו"ק

דף כ"ב ע"א רש"י ד"ה האשה וכו' כיון דבעל מעקר עקר וכו' עכ"ל תיבת כיון מקושרת עם כחטאת שמתו בעליה ואע"ג דכ"ש אי מיגז גייז דהוי כחטאת שמתו בעליה כדאמרי' לעיל אלא ש"מ בעל מיגז גייז וכו' כבר כתבנו למעלה דף כ"א ע"ב ברש"י ד"ה והיינו טעמא וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה ניתי נמי עולת העוף וכו' דאין אשם בא וכו' כי היכי דתיחול עליה נזירות טהרה עכ"ל משמע אבל חטאת העוף אתייא אעפ"י דליכא נזירות טהרה אבל מדברי התוס' משמע דאף אשם נמי בא אע"פי דליכא נזירות טהרה וכן משמע דעת רבינו פ"ט מה' נזירות דין י"א כמ"ש המש"ל ז"ל ע"ש וק"ל דבפ"ד דשבועות דף ל"ז ע"א אמרינן דנזיר טמא דמייתי קרבן כי היכי דתיחול עליה נזירות טהרה ע"ש בשלמא לפירש"י איכא למימר דהאשם הוא דקאמר והא דקתני התם בברייתא נזיר טמא נפטר ממלקות לגבי אשם הוא דקאמר ועיין לרש"י שם ד"ה הא קרבן וכו' שהביא קרא והביא כבש ן' שנתו וכו' והוא קרבן אשם ונר' משום דלשיטתו הכא אזיל דאשם הוא דמייתי כי היכי דתיחול נזירות טהרה ולא חטאת ולכך נקט קרא דאשם ולא קרא דחטאת אבל לדברי התוס' ורבינו דאפי' אשם נמי בא אפי' דליכא נזירות טהרה א"כ היפך הסוגיא התם ולדברי רש"י נמי ק"ל דבפ"ב דכריתות דף ח' ע"ב משני נמי כה"ג דנזיר טמא כי מייתי קרבן כדי דתיחול עליה נזירות טהרה ומשמע התם אפי' חטאת נמי דהא מתני' התם דחשיב ד' מחוסרי כפרה בחטאת מיירי בפירש"י שם. וי"ל הא דפריך הכא עולה נמי ליתי וה"ה אשם דמשמע דלאו משום למיחל עליה נזירות טהרה הוא דמייתי אף לרבנן היינו למאי דס"ד הכא דברייתא אתייא אף לרבנן ולכך כיון דקתני מביאה חטאת העוף אלמא דע"כ דס"ל לברייתא דלאו משום למיחל נזירות טהרה מייתי ולכך פריך א"כ ה"ה נמי עולת העוף ואשם נמי דמאי שנא אבל לבתר דמשני הא מני ר"א הקפר אז אמרי' סברא הוא דלר"א הוא דס"ל דלאו משום למיחל נזירות טהרה כיון דבלא"ה איכא טעמא כדי לכפר על החטא אבל לרבנן דס"ל לאו חוטא אמרינן דטעמא דמביא קרבן כדי למיחל עליה נזירות טהרה והשתא תלמודא דבפ"ב דכריתות ודפ"ד דשבועות דיהיב טעמא כדי למיחל נזירות טהרה היינו לרבנן ולפי המסקנא דהכא ודו"ק נ"ל

מיהו קשה דבסוף פ"ו דכריתות דף כ"ז ע"א פריך תלמודא ולר"א הקפר דאמר נזיר חוטא מאי איכא למימר ומשני כי קא מייתי קרבן לאו לכפרה אלא למיחל עליה נזירות טהרה (כצ"ל כן הגיה ה' ב"ש וה' בה"ז ועיין לחידושינו שם) והכא משמע דלר"א הקפר גופיה דמשום כפרה הוא ולא משום דלמיחל נזירות טהרה וא"כ לפי סוגיא הכא תיקשי ליה לר"א הקפר פירכת תלמודא התם דפריך מאי איכא למימר ועיין עוד בזה לחידושינו שם ודו"ק

תוס' ד"ה הא מני וכו' משום דאתייא על הספק וכו' עכ"ל פי' דבעלמא אתייא על הספק אלמא קילא ולכך אתייא נמי על צער היין אעפ"י שאינו אלא איסור כל דהו כיון דהיפר לה בעלה כן מבוארים דבריהם בתוס' לעיל דף י"ט ע"א ד"ה אמר ר"ח וכו' ומשמע דעולת העוף דלא אתייא משום דאינה באה על הספק וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל וז"ל כוונת התוס' אמאי לא מייתי נמי עולת העוף אם צריכה כפרה ותירצו משום דחטאת העוף מצינו באה על הספק את"ד ע"ש ואע"ג דעולה ודאי באה על הספק ואפי' עולת בהמה כדקי"ל דבאה על תנאי מ"מ צריך מיהא להתנות להקריבה נדיבה אבל לחובתו לא משום חולין בעזרה אבל חטאת העוף אינה באה נדבה ואפ"ה באה על הספק לחובתו ואין בה איסור חולין בעזרה כדתנן בפ"ק דכריתות דף ז' ע"ב בפירש"י שם בד"ה ואין ידוע וכו' ע"ש ואיכא למידק דלפי אית דמפרשי דכתב רש"י לעיל דס"ל דטעמא הוי משום דבחטאת בהמה גמירי דתמות ולא בעוף ולא מחלק משום דחטאת העוף באה על הספק משמע דס"ל דבהמה נמי אעפ"י שאינה באה על הספק מ"מ באה על צער היין א"כ תקשה ליה קושיית התוס' אמאי לא מייתי נמי עולת העוף על היין וצ"ע

בא"ד והכי איתא בפ"ק דנדרים וכו' עכ"ל ליתא בפ"ק דנדרים הכי אלא בפרק בתרא דנדרים דף פ"ג ע"א ואע"ג דלקמן דף כ"ט ע"א איתא נמי דחטאת העוף באה על הספק כונתם להביא ראיה מפרק בתרא דנדרים משום דאמרי' התם כיון דאתיא על הספק לכך קילא לענין דיש קרבן לחצי נזירות וא"כ ה"נ נימא דקילא לענין דאתיא על היין ועיין לה' אורח מישור ז"ל. ורע דטעמא דחטאת העוף דבאה על הספק ראיתי להרמב"ם פרק י"א מה' שגגות דין ב' שכתב וז"ל מפני שהמביא אותה מחוסר כפורים ואסור לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו וכו' עכ"ל ויש לתמוה עליו דא"כ מאי אריא חטאת העוף שהרי חטאת בהמה נמי מייתי לה מחוסר כפורים שהרי מצורע נקרא מחוסר כפרה כמ"ש הרמב"ם ריש פ"ק מ"ה מחוסרי כפרה דין א' ואסור לאכול בקדשים כמ"ש הרמב"ם שם דין ה' וקרבנו חטאת בהמה כמ"ש שם רבינו דין ג' ואיכא למימר דכוונת רבינו ר"ל דחטאת העוף אינו מביא אותה אלא מחוסר כפורים דוקא אבל בהמה כיון דמביא אותה בין מחוסר כפרה בין שאינו מחוסר כפרה לכך השוו אותם דאינה באה על הספק שהרי נזיר טמא נמי אינו מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים ומביא חטאת העוף וכן הנשבע לשקר כמ"ש רבינו פ"י מה' שגגות דין א'. ותו קשה מי הכריחו לרבינו לטעם זה שהרי כיון הא דחטאת העוף באה על הספק ילפינן לה מקרא כדדרשי' לקמן דף כ"ט ע"א מהקישא ע"ש וא"כ גלי קרא דבאה על הספק וכן מצאתי במקובצת שכתב וז"ל הא מני ר"א הקפר וכו' ומ"מ חטאת העוף מתייא וכו' דאשכחן חטאת העוף דאתייא על הספק ולקמן נמי דרשינן מקרא שהיא באה על הספק וגלי בה קרא דנקל להקריבה יותר משאר זבחים וכו' עכ"ל ע"ש ועיין עוד להשע"ה ז"ל הל' שחיטה דף