באר משה (כריף) ח

סוטה בקלקולה טפי מהך טעמא מי גרם לעבירה יין דע"כ מה"ט הוא דהקשו דהו"ל לכתבה לנזיר אחר גיטין משום דמי גרם לעבירה הכתובה בסוף המגרש יין כדקאמר תלמודא ולזה כתבו דסמיכות נזיר אצל סוטה עדיף טפי דסוטה נמי עבירה היא ואיכא נמי האי טעמא מי גרם לעבירת הסוטה יין וא"כ איכא תרי טעמי כל הרואה סוטה בקלקולה ומי גרם וכו' וה"ה דה"מ למימר דטעם דכל הרואה לבד הוה עדיף משום דע"י כן שרואה אותה בקלקולה יזיר עצמו בנזיר ממש משא"כ טעמא דמי גרם אינו אלא נכון שתשמר מן היין אבל לא בנזיר כמ"ש בתחלת דבריהם אלא דמשמע להו הא דיזיר עצמו מן היין גופה אינו אלא משום הני תרתי שרואה אותה בקלקולה וגם גרם לה עבירה שזינתה ודו"ק

ע"ב גמ' ודילמא אהא בתענית קאמר וכו' ראיתי במקובצת שהק' וז"ל וא"ת למה לא נשאול את פיו לאיזה דבר נתכוון וי"ל דמיירי באדם שאמר כוונתי לפי מה שידונו חכמים ע"פ הלשון שאמרתי עכ"ל וה"ה נמי כגון אם שכח מה היה בדעתו ועיין לתוס' ריש פ"ב דשבועות דף ך' ע"א ד"ה לישנא וכו' אפל ק' דא"כ למאי דאסיק דאמר בלבי ל"ל נזיר עובר לפניו שהרי משמע דנזיר עובר לפניו אכתי קאי מדלא קאמר אלא ולעיקר הקושיא י"ל דבטלה רעתו אצל כל אדם א"נ משום דדברים שבלב הם ואינם דברים ועי"ל דאין ה"נ דזהו כונת המקשה דפריך ודילמא בתענית ר"ל וא"כ נשאול את פיו ומשני שנזיר עובר לפניו ולכך א"ץ לשואלו והדר משני ששאלנו אותו ואמר בלבי וכו'

ודע שראיתי בירושלמי ריש מכלתין דפריך אמתני' דקתני כנוי נזירות וכו' מה אנן קיימין אם נתכוון ליזור שאומר שכונתו לקבל נזירות אפי' אמר הריני יפה נזיר אם אמר לא נתכוון לנזירות לא יהא נזיר ומשני באומר אם תופס כ"א מהני לשונות נזירות תחול עלי נזירות ואם לא לא ע"ש ונראה דכוונת קושיית הירושלמי כלומר שואלין אותו דאל"כ אימא שאמר סתם ולא פי' מה היא כונתו א"ו דהכונה שואלין אותו וע"ז משני באומר אם תופס וכו' והיינו כמו שתירץ במקובצת שזכרנו ובתר הכי קאמר הירושלמי אמאי דקתני מתני' אהא וז"ל שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כשראה נזירין עוברין ופי' המפרש ה' פני משה ז"ל משום דילמא אהא בתענית קאמר ע"ש ואין ספק דמה שהוק' להירושלמי דילמא בתענית קאמר הכונה נמי שואלין אותו דומיא דפירכא דלעיל מינה וע"ז משני בנזיר עובר לפניו כלומר לא נצטרך לשנויי לפי מה שידונו חכמים וכו' אלא כשנזיר עובר לפניו סגי אבל הכנויין לא מהני אם נזיר עובר לפניו וא"כ בפשיטות איכא למימר דזה נמי כוונת תלמוד דידן הכא וכדכתיבנא ודו"ק ועיין להתוס' פ"ג דכריתות דף י"ב ע"א ד"ה או דילמא וכו' שהק' דה"נ לשייליה וכו' והתם לא שייך הני שנויי כמ"ש שם בחידושינו לקמן פרק בתרא דף ס"ב ע"א ברש"י ד"ה לאתויי וכו' ודו"ק

שם גמ' מ"ד בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל וכו' משמע דאוקמתא דנזיר עובר לפניו אכתי קאי דאל"כ הוו דברים שבלב ולא הוי פיו ולבו שוין דבעינן שמוציא מפיו כפי' רש"י ותוס' להדיא ומכאן ק"ל למ"ש התוס' ריש פ"ג דשבועות דף כ"ג ע"א ד"ה דילמא וכו' הא דאמרינן בעלמא דברים שבלב אינן דברים היינו היכא דבלב סותר מה שמוציא מפיו אבל היכא דאין סותר הויין דברים ע"ש וה"נ אין לבו סותר מה שמוציא מפיו וא"כ אמאי צריך נזיר עובר לפניו וי"ל דהכא לא משמע כלל לשון נזירות במאי דקאמר אהא וה"ל כמו שלא הוציא בשפתיו כלום ובעינן שיוציא מיהא מ"מ בשפתיו וכ"כ התוס' שם דף כ"ו ע"ב ד"ה גמר וכו' בסוף דבריהם ע"ש

רש"י בד"ה אמרי לעולם וכו' והכא ה"ט וכו' משום דאיכא למימר אהא בתענית קאמר וכו' עכ"ל ק"ק דקרי לה מאי קרי לה כיון דש דשמואל מוקי לה הכי מכח האי פירכא דילמא בתענית וכו' ונראה דשמואל לא קאי לתרץ האי פירכא אלא מילתא באפי נפשה קאמר וקאי אמתניתין ותלמודא מייתי לה לתרץ בה פירכת ודילמא וכו' וא"כ ס"ד דשמואל מוקי לה הכי אפי' ליכא קושיית לישב בתענית אפ"ה לא הוו ידים ולכך הוצרך לבאר דאינו כן מכח הך דפ"ק דקידושין וקרוב לשמוע דזה כוונת רש"י ד"ה לימא וכו' שכתב וז"ל כלומר מדקא מוקי לה שמואל וכו' ולא כתב מדשני שמואל ואע"ג דבפ"ק דקידושין קאמר והוינן בה והאמר שמואל וכו' משמע דשמואל קאי לתרץ האי פירכא מיהו בלא"ה ע"כ הך סוגיא לא אתיא כסוגיא דהכא לפירש"י עיין בתוס' ודו"ק

תוס' בד"ה לימא וכו' כתבו בס"ד ודכותא איכא לקמן לימא הני תנאי וכו' עכ"ל לקמן פ"ד דף כ"ט ע"כ ועיין בתוס' שם ד"ה לימא וכו' ולה' אורח מישור שם ע"ש

תוס' ד"ה מ"ד וכו אלא ה"פ וכו' ראיתי בס' שמחת י"ט סי' נ"ח דף כ"ו ע"ג שהק' דלקמן רפ"ב דף ט' אמרינן דלענין שאלה יש לנזירות דין הקדש משום דכתיב קדוש יהיה ומאי שנא לענין נזיר לב דגבי הקדש מהני אבל גבי נזירות לא מהני את"ד ע"ש ואחר המחיל' לא דק ואשתמיטתי' מ"ש התוס' בדבור שלפני זה דגבי נזיר כתיב כי יפלא שיפרש בפיו אבל גבי הקדש כתיב כל נדיב לב כמ"ש רבינו פרק י"ד מה' מעשה הקרבנות דין י"ב ע"ש

בא"ד אלא ה"פ וכו' עכ"ל אבל רש"י לא מפרש הכי וכן הרמב"ם ועיין מהרי"בל ח"ד סי' כ"ד בסוף דבריו דף ט' ע"ג

ד"ה ואמאי וכו' וקשה דבעלמא אייתי לר"א וכו' עיין לחידושינו לקמן דף ה' ע"ב ד"ה תנן וכו' ועיין ללח"מ ז"ל פ"ג מה' דיעות דין א' מה שנדחק ליישב קושיית התוס' לדעת רבינו ע"ש

בא"ד אפי' הנזיר טהור ע"ש שציער עצמו מן היין וכו' עכ"ל וק"ק דבלא צער היין איכא חטא שהרי אמרינן פ"ב דנדרים דף כ"ב ע"א כל הנודר כאלו בנה במה לאיסור ואמרינן נמי התם אמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע ואמרינן התם בפ"ק דף ג' ע"א דנזירות אתקשו לנדרים מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר א אפי' נזירות עובר וכו' וא"כ נקיש נמי מה נדרים כאלו בנה במה ונקרא רשע אף נזירות וכו' דהא קי"ל אין היקש למחצה ותו דגבי נדרים כתיב טוב אשר לא תדור ומשמע מדברי התוס' פ"ח דמנחות דף פ"א ע"א ד"ה התורה אמרה וכו' דס"ל בפשיטות דה"ה נמי גבי נזירות והיינו ודאי משום דאתקשו כדכתיב. ועוד דנזירות נמי נקראו נדר כדכתיב איש כי ידור נדר להזיר וכו' וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ק מה' נזירות ע"ש וא"כ ה"נ אית בהו איסור נדר ומה שיש