באר משה (כריף) ז

סומכוס וכו' ועיין לחידושינו שם לקמן ודו"ק

ודע שהרב מראה הפנים על הירושלמי ריש מכילתין ד"ה אמר ר"ש וכו' כתב על קושיית הירושלמי דפריך ואמאי לא תנינן כנויי ערכין וכו' וז"ל כלומר דקס"ד דלשון שבדו חכמים הם וא"כ למה לא אמרו בערכין נמי כן ומשני דלשונות נכרים וא"כ לא מצינן למתני ערצין ערקין דבלשונות נכרים לא אשכחן בהו כה"ג עכ"ל ע"ש משמע מפירושו דלמ"ד לשון שבדו חכמים נשאר בקושיא דלמה לא תנינן כנויי ערכין וכו' וכן משמע נמי לשונו ריש מס' נדרים שזכרנו ולא ראה לדברי התוס' ריש פ"ק דנדרים וריש פ"ק דערכין דף ב' ע"א ד"ה הכל מעריכין וכו' שהק' למ"ד לשון שבדו חכמים ותירצו משום שלא היו מזכירין שם שמים על הערכין משום דלא כתיב לה' ועיין לה' חק נתן ז"ל שם וא"כ אימא דמה"ט הוא דלא פריך הירושלמי אלא למ"ד לשון נכרים ודו"ק

ד"ה אלא לעולם וכו' שאסור לגמל לצאת וכו' אבל הוא אינו חייב וכו' עכ"ל פי' שאסור להוציא הגמל אבל אינו חיוב גמור דהיינו סקילה או חטאת אלא איסור בעלמא והוצרך לזה משום דהוק' ליה מה בכך אי איידי דבהמה וכו' ס"ס עליה דידיה רמיא האיסור ולכך כתב משום דזה קליש אסוריה וזה חמור וק"ל אבל במקובצת כתב בע"א משם הר"ר עזריאל וז"ל ובדין כיון שבא לו האיסור ע"י בהמתו היה לנו לאסור בכל עניינו וכי מתירין לא הוי חידוש ולהכי התחיל החידוש ברישא עכ"ל ע"ש

תוס' בד"ה נזיר וכו' הא קמייתי חולין בעזרה וכו' הק' ה' אורח מישור ז"ל דלקמן דף כ"ט ע"א פריך תלמודא כה"ג לר"ל ומשני קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא וא"כ מאי מקשים התוס' ע"ש שהניח בצ"ע ויש לישב דהוצרכו התוס' לתרץ לדעת המקשה לקמן ועי"ל במאי דאיכא למידק קצת אמאי הוצרכו התוס' להביא מאי דפריך התם לר"ל ומאי דמשני וכו' אלא כוונתם להסכים דמסתמא אליבא דכ"ע קאמר ר"ל אפי' למ"ד חולין בעזרה דאורייתא כיון דטעמא דמסתבר קאמר משום חשש ש"ש לבטלה וע"ע לחידושינו לקמן דף כ"ט ע"א ודו"ק

עוד כתב ה' הנז' וז"ל אבל אין להקשות אמאי לא א משני כתירוצו של רבינו יחיאל הכא דמיירי ר"ל בלא קרבן וכו' וי"ל דהתם מזכיר קרבן דהיה לו בהמה וכו' עכ"ל ואינו מספיק דאכתי קשה מאי פריך לקמן לר"ל הא קעביד הקפה וכו' שהרי במשנה לקמן לא הוזכר הקפה וא"כ אימא דר"ל לאו לענין הקפה קאמר כי היכי דאמרי' הכא לאו לענין קרבן קאמר ותו דע"כ הכא נמי צ"ל דלאו לענין הקפה קאמר דאל"כ תקשי קושיית התוס' גופא מהקפה כמו שהקשה מקרבן ותו קשה מאי פריך לקמן מנטמא דמייתי ציפורי הא קאכיל נבילה וכו' שהרי במשנה לא נזכר צפורי והתוס' לקמן דף כ"ט ע"א ד"ה משום הרגישו בזה וכתבו משום דמשמע ליה מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזירות עליו ואם נטמא מביא קרבן ציפורין וכו' ע"ש וא"כ ה"נ מתני' הכא דקתני הרי זה נזיר משמע נמי דכל תורת נזירות עליו וצ"ע. ומה שיש לדקדק על התוס' דלקמן דטפי הו"ל לקבוע דבריהם אפירכא דהקפה דלעיל מינה עיין לחידושינו לקמן ודו"ק

עוד הק' ה' א"מ ז"ל על דברי התוס' פ"ק דנדרים שכתבו כיון דתקנו רבנן שנודרים בהני לישני הוי כעיקר הנזירות ויש כח בידיהם לעשות תקנתם בעיקר הנזירות וז"ל ק"ק א"כ אמאי לא משני בדף כ"ט נמי כה"ג כיון דתקינו רבנן להיות האב מדיר את בנו בנזיר הוי כעיקר הנזירות ומייתי קרבן ולא הוי חולין בעזרה עכ"ל ויש לישב דחינוך לא אלים כ"כ לעשותו כעיקר הנזירות ולדחות איסור חולין בעזרה כיון דאינו אלא שב ואל תעשה אם לא עשה המצוה ותו אטו חינוך מצות אחריני שקלת מעלמא משא"כ ש"ש לבטלה חמיר טפי ודו"ק

ד"ה האומר הריני כזה וכו' דלגופיה לא אצטריך וכו' עיין לתוס' י"ט ריש פ"ד ועיין לה' מש"ל ז"ל ריש פ"ק מה' נזירות דין ו' ובפ"ג מה' נדרים דין ג' ועיין בחידושינו לקמן ריש פ"ד דף ך' ע"ב ודו"ק

ד"ה מ"ט וכו' שגם הוא הבועל נבדק וכו' עכ"ל אהך מילתא דכל הרואה סוטה קאי לפרושי דלא תימא מאי איכפת לן בקלקולה שהוצרך להזיר עצמו ואהא כתבו משום שהוא נמי נבדק וק"ל

בא"ד וק' דל"ל להאריך בלשונו וכו' ומה ענין זה לזה וכו' עכ"ל לא ידענא כונתם שהרי כבר כתבו בתחלת דבריהם שזה סיום הדבר וכו' ושוב מוסיף וכו' שהכונה שזהו עיקר התירוץ משום דטעמא דמי גרם לעבירה יין אינו אלא שנכון שתשמור עצמה מן היין אבל לא בנדר ולא שייך מה"ט נזיר בסדר נשים אבל הרואה סוטה וכו' יגרום שיזיר עצמו בנזיר ממש ונמצא שה שהנזירות בא ע"י נשים ולכך תני לה בס' נשים וא"כ איך כתבו עכשיו ומה ענין זה לזה ואדרבא אפכא איכא לאקשויי דל"ל לומר מי גרם לעבירה יין דהך טעמא הוא דאינו ענין זה לזה דאין נמשך הנזירות מזה כיון דאינו אלא שמירה בעלמא אבל לא בנדר ואין לפרש ולהגיה בדבריהם דקושטא הוא דאפכא קא מקשו וכצ"ל הו"ל לומר וכו' דא"כ מי הכריחם בתירוצם לפרש דה"ק היה לו לכותבו אחר גטין ואמאי לא הניחו דמביא טעם למה שהיא בס' נשים כדאסיקו אדעתייהו מעיקרא ומה בכך אם הגמ' מוסיף טעם אחר ועוד דא"כ מה תירצו דתנא אקרא דכתיב בסוף המגרש קאי ולפ"ז הק' תלמודא מי גרם לעבירה הכתובה בסוף המגרש יין ס"ס אכתי מה ענין זה לזה שהרי אפי' כתיבה הך עבירה בקרא גבי נשים ממש מ"מ הקשו מה ענין זה לזה משום דאין נמשך מזה נזירות ממש אלא שמירה בעלמא כ"ש משום דכתיבה בסוף המגרש דאינו אלא סדר נשים בעלמא סוף דבר שדבריהם אינם מובנים לי בעת וצ"ע

בא"ד היה לו לכותבו אחר גיטין ומשו"ה קאמר וכו' עכ"ל לא ידענא מה תירץ דכל הרואה סוטה וכו' שהרי לעולם דסמיכות סוטה ונזיר במקומו מונח מ"מ נזיר מיהא ליכתבה אחר גיטין ונראה דודאי אי תני נזיר אחר גיטין ממילא דהוה תני נדרים אחר נזיר משום דדמיא לה ולא אחר כתובות וא"כ לא הוו נזיר וסוטה סמוכין ולכך משני שפיר דכל הרואה סוטה וכו' אבל ק"ל דא"כ דמצי למתני נדרים אחר נזיר ולא אחר כתובות כדי לכתוב נזיר אחר גיטין א"כ מאי משני תלמודא ריש פ"ק דסוטה שהביאו דבריהם בסמוך תנא נזיר דדמי לנדרים וכו' אכתי ליתני נדרים אחר נזיר ולא אחר כתובות כי היכי דליתני נזיר אחר סוטה דהוי כסדר הפרשה דסוטה קודם נזיר וצ"ע

בא"ד וגם זה עבירה וכו' עכ"ל נראה דכוונתם ליתן טעם מאי אולמיה טעם דכל הרואה