באר משה (כריף) עז

תיבת רשאי וכצ"ל כיון דמפר לאשתו וכו' ור"ל כיון דאינו מיפר לעצמו ממש אלא לאשתו וממילא מיפר עצמו ולפי דבריהם הללו ה"ה נמי גבי חבירו ששמע ואמר ואני מצי אותו ששמע להפר לראשון אע"ג דממילא הוא מופר ומשום דגבי אשתו איירינן לכך נקטו אשתו והכא חזרו מדבריהם לעיל במשנה שכתבו דאינו רשאי לגרום להיות נדרו מבוטל ודו"ק ועיין להמש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ד'

ומה שהקשה בסוף דבריו מסוגיא דלקמן דף כ"ב ע"ב גבי הריני נזיר וכו' עיין לחידושינו לקמן ודו"ק

בא"ד א"כ אינו תלוי בדבורו וכו' עכ"ל פי' אין תלוי בדבורו שאמר ואני דקיים לה דהא אע"פי שלא קיים לה מצי לומר ואני כיון דמ"מ נזירה למפרע מצי מתפיס וא"כ ליכא הוכחה מדבריו שאמר ואני שקיים לה ודו"ק. ולפי פי' זה נמצא דאי אמרינן מיגז גייז לא אמרי' קיים אלא משום דאינו מוכרח ולכך יכול להפר כיון שלא קיים לה ומאי דמשני ואני כמי שקיים חדית ליה דואני משמעותיה קיום אבל פירש"י אינו כן אלא דלעולם קיים לה כיון דאמר ואני וה"ט דיכול להפר משום דהקיום יתקיים מיהא לפי שעה דלמפרע ומשני דקיום ואני אינו לפי שעה אלא לעולם. וראיתי לה' המאירי ז"ל שפי' עוד פי' אחר משם רבני צרפת דה"ק אא"כ מעקר עקר ונמצא אם מיפר לא מתבטל ממילא נדרו ע"י עצמו ומסתמא שכל הנודר לא ניחא ליה שיתבטל נדרו ע"י עצמו ולכך אמרינן מסתמא כמי שקיים לה ואינו יכול להפר אלא ע"י חכם אבל אי מיגז גייז הואיל ואין נדרו מתבטל בהפרתו הילכך לא אמרינן במקיים לה ותירץ לו דאפ"ה ואני קיום את"ד ע"ש וק"ק לפי' זה כיון דמדי הוא טעמא דאמרי' כמי שקיים לה משום דלא ניחא ליה שיתבטל נדרו ע"י הפרת עצמו א"כ היכא דרוצה להפר הרי גילה דעתו דניחא ליה שיתבטל ע"י עצמו ואמאי אינו יכול להפר ויש ליישב משום דאמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ודו"ק

לעיל ד"ה בעל וכו' וה"ה דמצי למימר דנ"מ וכו' עכ"ל דע דבפ"ג דשבועות דף כ"ח ע"א גרסינן מי שנזר ב' נזירות ומנה ראשונה וכו' ואח"ך נשאל על הראשונה עלתה שנייה כא' כלומר ואינו צריך למנות נזירות אחרת לשניה אלא אותו מנין של א' שמנה עולה לשניה ומבואר התם טעמא משום דמהני שאלה לראשונה אע"ג דנגמרה הנזירות ואין לשאלה על מה תחול היינו כיון שהחכם עוקר הנדר מעיקרו וסליק הראשונה לגמרי ממילא אותן ימים שמנה אגלאי מילתא למפרע דאינן של ראשונה אלא של שנייה וכאילו הא' אכתי קיימא קמיה כשנשאל ע"ש בפירש"י ד"ה מי גרם וכו' ולפ"ז נראה דוקא גבי חכם דעוקר הנדר מעיקרו אבל גבי בעל מיגז גייז לא שייך לומר אגלאי מילתא דאותן ימים שמנה אינן של א' וא"כ אין ה"נ דלא מהני שאלה לראשונה כיון שכבר נגמרה וא"כ ה"ה נמי דנ"מ לענין זה דאשה שנדרה שתי נזיריות ומנתה הראשונה ואח"כ היפר לה בעלה וכו' ודו"ק. ועיין להשע"ה ז"ל הל' איסורי ביאה דף קכ"ה ריש ע"ג

ע"ב גמ' ואי ס"ד בעל מעקר עקר אמאי סופגת הארבעים וכו' מבואר להדיא דהכא דע"י ההתרה אי אמרינן מעקר עקר נפטר הנזיר ממלקות אם עבר על נזירותו וכ"כ התוס' ד"ה בעל וכו' וכ"כ רשב"ם ביש נוחלין דף ק"ך ע"ב גבי יש שאלה בהקדש שאם שחט קדשים בחוץ וחייב כרת ואח"כ הלך אצל חכם להתיר לו הקדשו פטור מכרת ע"ש והוכיח ה' מש"ל ז"ל פי"א מה' מעשה הקרבנות דין ד' בד"ה כתב רשב"ם ע"ש וכ"כ עוד כדברי רשב"ם הר"ן והרא"ש בפרק עשירי דנדרים דף ע"ח ע"א ד"ה לומר לך וכו' ע"ש אבל אי אמרינן מיגז גייז לא לפטר הנזיר ממלקות. וא"כ לפי המסקנא דמסקינן מיגז גייז סופגת הארבעים אף אחר שהפיר לה בעלה וכן פסק הרמב"ם בפי"ב מהלכות נדרים דין י"ט וכתבתי זה מפני שראיתי למהרש"א ז"ל בפ' השולח דף ל"ג ע"א בד"ה אפקיענהו וכו' שהקשה דהיאך מצינו נזיר שילקה הא ודאי ישאל על נזירותו כדי שלא ילקה וכתב עליו תרב בית יעקב סי' ק"י דף פ' ע"ד וז"ל ודבריו תמוהין דהא ודאי פשוט דאם הנזיר עובר על נזירותו חייב מלקות אף אם נשאל אח"כ על נזירותו כיון שנתכוון לאיסור ועבר עבירה מתחילה אינו מועיל התרה להצילו ממלקות והביא ראיה מהרמב"ם ז"ל פי"ב מה' נדרים דין י"ט שזכרנו שפסק גבי אשה דאף אחר שהפר לה בעלה חייב מלקות ע"ש ואחר המחילה מכ"תר אשתמיטיה סוגיא דהכא דמבואר להדיא דהיכא דמעקר עקר ליכא מלקות ומהרמב"ם אין ראיה כלל דשאני התם משום דבעל מיגז גייז כמו שהוכיח מרן הכ"מ ז"ל פי"ג מה' נדרים דין ב' שכן דעת רבינו ע"ש. ואחר זמן ראיתי נמי להלק"ט ח"ב סי' מ"ג שנסתפק בזה אם ע"י שאלה יפטר ממלקות ומיתה ופשיט מסברא דנפשיה דפטור וצ"ע

אלא שיש לדקדק על מרן אמאי לא הכריח דרבינו אית ליה מיגז גייז ממה שפסק גבי אשה דסופגת אף אחר שהיפר לה בעלה אבל מה שהוכיח מרן משום דפשטינן מיגז גייז וכתב עוד וז"ל ואין לומר דרבינו מפרש כפירוש י"מ שכתבו התוס' וכו' שהרי התוס' עצמן מחו לה ולא עמד כלל עכ"ל אחר המחילה אשתמיטיה מ"ש עוד התוס' ד"ה ת"ש וכו' דלפי המסקנא לא פשטינן מיגז גייז אלא פלוגתא דתנאי היא וא"כ י"ל דרבינו פסק כמ"ד מעקר עקר אבל ממה שפסק פרק י"ב מה' נדרים דין י"ט הוא דהו"ל להוכיח ולפי דרכו ה"ל להוכיח ממה שפסק רבינו פי"ג מה' נדרים דין ט"ו הך ברייתא עצמה דפשטינן מינה מיגז גייז דקתני וחברתה אסורה כמ"ש הלח"מ ז"ל שם ע"ש. ובר מן דין תמיה אני על הרב כ"מ ז"ל שהכריח משום דפשטינן בגמ' מיגז גייז שהרי לקמן דף כ"ב סוף ע"ב נחלקו ר' יודא ואביי דר"י מוקי למתני' וברייתא אליבא דמ"ד מיגז גייז ואביי אוקי להו כמ"ד מעקר עקר והרמב"ם פי"ג מה' נדרים דין י"ד פסק כשנוייא דאביי והכ"מ עצמו כתב טעם רבינו משום דשנויא דאביי עיקר וא"כ אדרבא שפיר פסק רבינו דמעקר עקר ואדרבא הלח"מ והמש"ל שם. תמהו על רבינו דאיך פסק כאביי כיון דרבינו אית ליה מיגז גייז וא"כ נמצא אי אמרינן דרבי' פסק מעקר עקר אדרבא א"ש בפשיטות דפסק כאביי אלא עיקר ההכרח דרבינו אית ליה מיגז גייז היינו ממה דפסק בפי"ב מה' נדרים דין י"ט

ושו"ר להלח"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין י"ג שכתב הכרח זה בסוף דבריו ע"ש עוד יש להוכיח דרבינו אית ליה מיגז גייז ממה דפסק פי"ג מה' נדרים דין י"א מי שנדרה אשתו ושמע והתפיס עצמו בנדרה