באר משה (כריף) עו

דף ו' ע"א צבי עדות דקתני מתני' דאפי' ק' העידו חשיב עדות א' ואמר רבא והוא שהעידו כולן בתוך כ"ד ופריך מאה טובא הוו ומשני כל חד וחד בתוך כדי דבור של חבירו אלמא משמע כיון דכל חד וחד העיד בתוך כ"ד של חבירו אפי' הם מאה חשיב כולן עדות אחת אפי' הראשון עם האחרון ולא חשיב הפסק אלא כולן דבור אחד ומקרו כולן תוך כדי דבור של ראשון. ונראה במאי דאיכא למידק דמאיזה סברה חשיב להו התם כולן עדות א' אפי' הא' עם האחרון דמה בכך אי כל א' העיד בתוך כ"ד של חבירו ס"ס איכא שהוא יותר מכדי דבור בין הראשונים לאחרונים ע"י אותן שהעידו בנתיים ומאי שנא מאלו היה שהות ע"י שתיקה וראיתי לתוס' דפ"ג דמס' כתובות דף ל"ג ע"א ד"ה ונתרי וכו' שכתבו בטוב טעם במתק לשונם וז"ל דכל זמן שעסוקין באותו דבר חשיב הכל תוך כ"ד של א' כדאמרי' במכות דאפי' מעידין מאה כל א' תוך כדי דבור של חבירו חשובין כולן תוך כדי דבור של א' וכו' עכ"ל נמצא מטעם דעסוקין באותו דבר הוא דחשובין תוך כדי דבור של ראשון והשתא א"ש דהכא לא חשיב עסוקין באותו דבר דלא דמי לעדות שכל א' וא' מעיד להדיא מה שהעיד חבירו ואפי' ליכא חבירו כלל עדות מעליא קא מעיד אבל הכא מלת ואני לחוד אין משמעותה כלל לענין נזירות אלא ע"י ששמע חבירו שאמר הריני נזיר אמרינן דכונתו להתפיס עצמו כמותו וכיון דבעי' שיתפיס בתוך כדי דבור הילכך אי איכא טובא חשיב שהות ולא הוי תוך כדי דבור של ראשון ודו"ק

רש"י ד"ה אבעיא להו חד בחבריה מתפיס ואפי' וכו' כצ"ל ומ"ש בנתיים יש למחוק והא דפירש"י ותוס' לעיל גבי ר"ל שהתפיסו בתוך כדי דבור של א' נקטו לפי ס"ד דתלמודא דבעי למפשט בקמא מתפיסו ועיין לה' אורח מישור ז"ל

ד"ה מדקאמר וכו' ואפי' אותו שהתפיסו לאחר ג' וכו' עכ"ל צ"ל דממילא נמי קא דייק דלא בעי תוך כדי דבור ודלא כר"ל ודו"ק וקרוב לשמוע שאותה הגהה של דפוס פד"מ שכתב הרב אורח מישור ז"ל בדברי רש"י לעיל שהגיהו ולא כר"ל ע"ש אין מקומה אלא בדברי רש"י הכא וכצ"ל ש"מ דקמא מתפיס ולא כר"ל וכו' ודו"ק

ואיכא למידק דקרי לה מאי קרי לה דמהיכא תיתי דס"ד דאיכא אחד שהתפיס בתר אחרון דפשיטא ודאי דכולן אסורין אאמצעי ואראשון קאי כמו דמשני ליה וכדפירש"י ונראה דלפירש"י המפשיט והמדחה פליגי בפלוגתא שנחלקו הראשונים אי לשון כולן לא שייך אלא על שלשה או שייך אפי' על שנים כמו שהאריך בזה ה' יד מלאכי ז"ל סי' של"ו ע"ש ולכך המפשיט ס"ל דלשון כולן לא שייך אלא על ג' וא"כ ע"כ דאיכא אחר ומשמע סתמא בין שהתפיס קודם אחרון בין שהתפיס בתר אחרון ודחי ליה דלשון כולן שייך על שנים ולעולם דליכא אחר וזהו שכתב רש"י ד"ה א"ל וכו' בסוף דבריו וז"ל והאי דקאמר וכולן אסורין אאמצעי וראשון קאי עכ"ל ר"ל לאפוקי סברת הפשטן דס"ל דלשון כולן לא שייך אלא על שלשה ודו"ק

תוס' ד"ה דאמר פי כפיו וכו' וא"ת כי אמר נמי ידי נזיר נימא דה"ק ידי כידו וכו' עכ"ל ואיכא למידק דקרי לה מאי קרי לה כיון דכבר כתבו דברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבריה וכו' א"כ משמע אבל אי שמע מהני ותו קשה דמה שתירצו דאין ה"נ דאי שמע לחבירו ואמר ידי כידו מהני פתחו בקושיא באומר ידי לחוד וסיימו בתירוץ באומר ידי כידו ואם נגיה בתירוצם וכצ"ל וי"ל וכו' ואמר ידי נימא דה"ק ידי כידו ומהני א"כ היכי מייתו ראיה מהתוספתא דקתני ה"ז נזיר דמיירי באומר ידי כידו תו ק"ל דע"כ רישא דתוספתא דקתני ידי כידו ה"ז נזיר איירי בשמע מחבירו כי היכי דמוקי לפי כפיו דמתני' הכי וא"כ סיפא דתוספתא דקתני ידי נזירה לא אמר כלום ע"כ דאיירי נמי בהכי דשמע מחבריה דאל"כ לפלוג וליתני בדידיה וא"כ איך כתבו דברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבריה דמשמע אבל אי שמע אפי' אמר ידי לחוד מהני וא"כ תקשה רישא אסיפא ונראה להגיה בתחלת דבריהם וכצ"ל דבמתניתין שאני הואיל ותפס בחבירו וכו' אבל בברייתא וכו' בלא תפיסה דחבריה וכו' עכ"ל ור"ל דהחילוק הוא בין הפס בחבריה לנדר מעצמו בלא התפסה דהיכא דתפיס מהני וכן נמי אי תפס ואמר ידי כידו מהני וכן לפירש"י נמי דאמר להדיא מיין ע"כ נמי דהחילוק הוא כין תפס ללא תפס והשתא ניחא נמי התוספתא רישא אסיפא ושוב כתבו וא"ת וכו' נראה להגיה בדבריהם ע"פי מה שראיתי לה' המאירי ז"ל שכתב וז"ל ובתוספתא שנינו שאף בשאר אברים התפסה מועלת והוא שאמרו ידי כידו רגלי כרגלו ה"ז נזיר ופירשוה בתוס' שאף זו ענינה ידי כידו מליגע למת רגלי כרגלו מלילך לבית הקברות וכו' עכ"ל פי' דהרגיש הרב בשלמא הפה והשער שייכי לנזירות זה ביין וזה בגילוח אבל יד ורגל מה ענין לנזיר ולזה כתב שבתוס' פי' שאף זו עניינה וכו' וע"פי זה נראה לפרש גם בדברי התוס' שלפנינו הכי ולהחליף התירוץ בקושיא והקושיא בתירוץ וכצ"ל וא"ת דאין ה"נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וי"ל דה"ק ידי כידו מלטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס לבית הקברות והכי תניא בתוספתא וכו' עכ"ל ור"ל דהוק"ל כיון דהברייתא בלא תפס א"כ משמע דאי תפס אין ה"נ דמהני בתמיה פי' דאין סברה שהרי לא שייכי לנזירות ואהא תירצו דשייכי וע"ז הביאו ראיה מהתוספתא דקתני בהדיא וכו' ודו"ק כנ"ל. ואכתי איכא למידק בפשטא דשמעתא דפריך מתני' דפי כפיו אברייתא דידי נזירה וליפרוך ברייתא גופה רישא דידי כידו אסיפה דידי נזירה וצ"ע

ע"ב רש"י ד"ה אלא לאו ש"מ וכו' נמצא מיפר קיום שלו וכו' כצ"ל

ד"ה לא לעולם מיגז גייז וכו' מאן דאמר לא קיים נזירותך דמי וכו' עכ"ל פי' קיום נזירותך לעולם ואינו לפי שעה ובפרק עשירי דנדרים דף ע' ע"א איתא להדיא כמ"ד קיים ליכי לעולם דמי ע"ש והכא לא הוצרך תלמודא לבאר משום דכי אמר קיים ליכי האי לישנא לחוד הוי לעולם דדוקא לשון ואני הוא דהוה ס"ד לפי שעה משום דאיכא למימר דדעתיה עד שיתפיס בנזירותה ושוב לגזייה וכו' ומשני כמי שאמר קיים ליכי דהוי לעולם וק"ל

תוס' ד"ה אלא ש"מ וכו' וצ"ע דלא דמי לאחרים כיון דרשאי להפר לאשתו וכו' עכ"ל ר"ל לא דמי למאי דאמרינן אבל אחרים מוחלין לו דכיון דרשאי להפר לאשתו אמרינן דבכל ענין רשאי להפר ואפי' היכא דממילא הוא עצמו מופר ודוקא היכא דמפר לעצמו ממש בלא גרמא הוא דאמרי' הוא אינו מיפר אבל אחרים מוחלין לו ויותר נראה להגיה