באר משה (כריף) עה

שהרי הכא גבי נזירות יש שאלה בהתפסה כדקתני הותר האחרון וכו' ונזירות גופייהו דיש בהו שאלה מהקדש הוא דילפינן משום דכתיב קדוש יהיה כדמוכח לעיל פ"ב דף ט' ע"א דקאמר מר כיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וכו' ע"ש ברש"י ותוס' ואי גבי הקדש אין שאלה בהתפסה איך גבי נזירות יש שאלה בהתפסה וראיתי לה' מש"ל ז"ל שהק' כה"ג מנדרים דף ט"ז ע"א ולחידושינו לקמן דף כ"ח ע"א במשנה ודו"ק ועיין עוד לחידושינו לקמן ריש פ"ה דף ל"ב ע"א ודו"ק

שם גמ' יתיב ר"ל וכו' והוא שהתפיס וכו' ראיתי במקובצת שכתב משם ה' עזריאל ז"ל מילתא באפי נפשה ולא אמתני' קאי עכ"ל ואינו מובן דודאי אמתני' קאי דכן מוכח הלשון וכפירש"י להדיא וצ"ע

רש"י בד"ה יתיב ר"ל וכו' דלא תני אלא תרי וכו' עכ"ל משמע דגריס במתני' תרי ואני ולא תלת וכן מוכח נמי מדברי התוס' דף כ"א ע"א ד"ה לימא מסייע ליה וכו' וכן מוכח נמי בגמ' והתי"ט הוכיח כן מן הגמ' ולא הזכיר לרש"י ותוס' כדרכו בכ"מ ע"ש ומפירש"י הכא מוכח דכדי שאילת תלמיד לרב ג' תיבות ותו לא וכן מוכח ג"כ מדברי התוס' ד"ה יתיב וכו' ולפ"ז הא דאמרי' בפרק מרובה דף ע"ג ע"ב כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי וכו' צ"ל דלא גרסי' תיבת ומורי ודו"ק

תוס' ד"ה הריני נזירה ושמע בעלה וכו' ודחי בגמ' וכו' מהשתא זכי נמי וכו' דמ"מ חל וכו' כצ"ל

תוס' ד"ה ר' יהודא וכו' ומספקא לר' וכו' עכ"ל עיין בפ"ק דקידושין דף כ"ח ע"א גבי הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים ופירש"י מכת מרדות ע"ש אלמא משמע משום דכבר עבר אינו סופג אלא ארבעים ועיין שו"ת הריב"ש סי' צ' ועיין לה' פ"ח בס' מ"ח הלכות פסח סי' תע"א ס"ק ב' ד"ה כתב וכו' ודו"ק ועיין להמש"ל ז"ל פ"ו מהל' חמץ דין י"ב

דף ב"א ע"א גמ' למאי נפקא מינה לאתפיסי ומיזל וכו' ה"ה דהומ"ל נ"מ אי אמרינן חד בחבריה מתפיס כשהותר האמצעי הותר נמי שלאחריו ואי בקמא מתפיס כשהותר הוא דוקא מותר כדמסיק ואזיל וכן נמי לפי' התוס' דמתני' איירי בג' פעמים ואני ה"ה דהו"מ למימר נ"מ כגון שהראשון אמר הריני מאה יום נזיר דהיינו שאמר תיבת נזיר בסיום דבורו ושמע חבירו ואמר ואני חמשים ושמע הג' ואמר ואני הרי ג' תיבות סמוכין לתיבת נזיר של א' אי אמרת בקמא מתפיס צריך שיהא הג' נזיר ק' יום ואי חד בחבריה מתפיס אינו נזיר הג' אלא חמשים יום כמו השני ודו"ק

שם גמ' וליתני חד וכו' אע"ג דלשני צדדי של הבעיא בעינן מיהא תוך כדי דבור וא"כ אימא דתני תרי ואני כדי לאשמעי' דבעינן תוך כדי דבור מ"מ הוצרך לשנויי איידי וכו' כי היכי דלא תסייעיה לר"ל כדלעיל וק"ל

שם גמ' איידי דבעי למתני הותרו כולן וכו' ק"ק היא גופה תקשה דליתני אמצעי ולא ליתני כולן וכה"ג הקשו התוס' בד"ה ומשני וכו' והכא לא שייך תירוצם ויש ליישב דאגב דתני בסיפא כולן קתני נמי רישא כולן ועוד נראה לפרש דר"ל דאי תנא אמצעי איכא א' דלא משתרי פי' וא"כ מסתמא דצריך למתני ולחלק דאחריו מותר וא' אסור דכן דרך התנא למתני דבר והופכו כדקתני בברייתא דמייתי וא"כ לא הוי מילתא פסיקתא לכך תני הותר הא' הותרו כולן דהוי מילתא פסיקתא בלי חלוק נמצא דכוונת תלמודא ע"ד דאמרי' בכמה דוכתי מילתא פסיקתא קתני מילתא דלא פסיקתא לא קתני ודו"ק

שם גמ' ת"ש הותר הא' וכו' ש"מ בקמא מתפסי וכו' ק"ק דא"כ תקשה ליה מתני' אהדדי דמסיפא משמע דחד בחבריה מתפיס כדדייק בסמוך לפירוש התוס' ד"ה אחרון וכו' וצ"ל דתרי פשטן נינהו וכל חד ידע דחייה דחבריה וק"ל

שם גמ' וכמה כדי דיבור כדי שאלת שלום תלמיד לרב וכו' משמע ודאי דכל זה סיום הברייתא ואינו מדברי סתמא דתלמודא שהרי כבר אשמעינן ר"ל לעיל ותו אדרבא הא מנ"ל אימא כדי שאלת הרב לתלמיד מהא סתמא קתני וכן משמע מדברי התוס' פרק מרובה דף ע"ג ע"ב ד"ה כי לית ליה וכו' שהקשו וז"ל תימא ר' אחא מדפתי דאמר כדי שאלת תלמיד לרב כמאן ותירצו דסבר בברייתא דמי שאמר הריני נזיר וכו' וראיתי לה' מש"ל ז"ל פט"ו מה' מעשה הקרבנות דין א' שהקשה על דבריהם וז"ל לא הבנתי דבריהם במה שהביאו מסוגיא דנזיר אין ראיה משם אלא תוך כדי דבור כדבור דמי אך מה שתמהו דמנ"ל כדי שאלת תלמיד לרב לא ידעתי איך העלו מזור וכו' עכ"ל ע"ש נראה דלא הוה גריס כן בדברי הברייתא ולפ"ז הסייעתא היא אינו אלא לענין דבעי תוך כדי דבור וכן משמע מפירש"י ד"ה תנ"ה וכו' דלא הוה גריס נמי הכי ודו"ק. ודע דר"י נשיאה ע"כ דאינו ר' יודא נשיאה התנא מדיתיב ר"ל קמיה משמע שהיה בימי ר"ל וע"כ דר' יודא נשיאה אחרינא והוא אמורא עיין לתוס' פ"ק דר"ה דף ך' ע"א ד"ה שלח וכו' ודו"ק

שם גמ' לימא מסייע ליה וכו' ואמר ואני ואני ותו לא וכו' ראיתי כתוב מכ"י וז"ל ולכאורה קשה דמאי מייתי ראיה ממתני' דאימא דאתייא מתני' כמ"ד בגיטין דף ל"ה ע"ב דנדר שהודר ברבים אין לו התרה ואמר ר' נחמן שם דף מ"ו ע"א דהיינו ג' ע"ש א"כ כיון דואני ואני דמתני' היינו תכ"ד לנזיר הא' וסתמא דמילתא כולם במעמד א' א"כ אי הוה תנא ג' ואני לא שייך למתני סיפא דהותר הא' הותרו כולן וכו' דהא אין לו התרה ומשו"ה לא תני אלא תרי ומאי מייתי ראיה אך אם נאמר דבנזיר מקרי לדבר מצוה שפיר מייתי ראיה ממתני' דהא אפי' ס"ל כמ"ד נדר שהודר ברבים אין לו התרה מצי מתני אפי' ג' ואני ומצי למימר שפיר הותר הא' וכו' כיון דלדבר מצוה מתירין מיהו יש לדחות דלא בעי לאוקומי מתני' דלא כהילכתא עכ"ל ובלא"ה לכת הסוברים דאפי' ע"ד רבים בדיעבד מותר הביאם ה' שע"ה ז"ל הל' שבועות דף ב' ע"ג וע"ד ע"ש א"כ י"ל דסיפא דקתני הותר הא' וכו' כגון בדיעבד וכן נמי ל"ק למאן דסבר דהיכא דאיכא אותן הרבים עצמן שנדר על דעתם מתירין לו כמ"ש הש"ע י"ד סי' רכ"ח ועיין עוד בזה לחידושינו בתחלת הספר בפרט זה אי חשיב התרת נזיר לדבר מצוה או לא ע"ש ודו"ק

שם גמ' ואי אמרת בקמא מתפיסי טפי מכדי דיבור לא וכו' משמע דאע"ג דכל אחד ואחד בתוך כ"ד של חבירו התפיס מ"מ לא הוי תוך כ"ד של ראשון וק"ק מאי שנא מהא דאמרי' בפ"ק דמכות