באר משה (כריף) עד

בא"ד וחזרה ונטמאת בסוף י"ד כדאמר ת"ק וכו' עכ"ל ק"ק כיון דמסיק בשלא נטמאת ודלא כת"ק א"כ אימא כשלא נטמאת בסוף י"ד אלא בסוף ז' שנים ראשונים וכב"ש וצ"ע

ד"ה כת אחת וכו' שתי שנים וכו' אבל מפי' הרמב"ם במשנה משמע דמפרש שתי נזירות כפי' התוס' ע"ש ודו"ק

תוס' ד"ה לימא וכו' וא"ת והשתא נמי מ"ט דב"ש וכו' עכ"ל אבל אב"ה לא ק"ל דהיכי קאמר משום דהקילו בה לכך החמירו די"ל דאיכא למימר דה"ק אפי' משום גושה וכ"ש אי גזרו משום אויר מיהו לפי תירוצם. ע"כ דמשני גושה דוקא קאמר ודו"ק

בא"ד ומשני דמחלפא וכו' עכ"ל מכאן ק"ל על ה' מש"ל ז"ל פי"א מה' טומאת מת דין א' ד"ה ארץ שכתב בסוף וז"ל ועוד כדי להודיע שטומאה זו מד"ס וכו' עכ"ל דא"כ היכי כתבו דמחלפא וכו' כיון דעשו היכרא כדי להודיע וכו' וצ"ע לחידושינו לקמן פ"ז דף נ"ד ע"ב בתוס' ד"ה ארץ העמים בבא המתחלת עוד ק"ל על ה' מדברי התוס' וכו' ע"ש ודו"ק

ד"ה בשנטמאת וכו' דאי לב"ש וכו' ז' שנים אחרים ונטמאת בסוף מנין הז' כי היכי שטומאת דלעיל וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל נטמאת דלעיל דקתני מתני' וק"ל

ד"ה ת"ש וכו' ולא גרסינן מ"ש בספרים תניא נמי הכי וא"ת וכו' כצ"ל

בא"ד ולבסוף ז' שנים נטמאת ונמצאת נזירה כ"א שנה א"כ גם וכו' כצ"ל

ד"ה קתני רישא ב"ש וכו' נראה דהוו גרסי בגמ' הכי ויותר נראה דדבור זה אין כאן מקומו אלא לעיל גבי מתני' מי שנזר נזירות הרבה דמסיק עלה תלמודא קתני רישא ב"ש וכו'

סליק פרקא

פ"ד דף ך' ע"ב במשנה כלן נזירים וכו' התי"ט הביא סייעתא מכאן לדברי התוס' ריש פ"ק ע"ש ועיין מה שדחה המש"ל ז"ל ריש פ"ק מה' נזירות דין ו'. וראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' נדרים דין ג' שהביא לדברי התי"ט הללו וכתב עציו דמוכח מדבריו דבאומר ואני כמוך לא בעי תוך כ"ד ותמה על רבינו דס"ל דבאומר ואני כמוך בעי תוך כ"ד דאמאי אצטריך שיהיה תוך כ"ד וכו' ע"ש ובאמת דקושיא אלימתא על רבינו ולע"ד אפשר לישב דמ"ש רבינו ואני כמותך אין הכוונה שהנודר אומר כמותך אלא ביאור הוא מדברי רבינו לבאר פירוש מלת ואני שר"ל ואני כמותך והתוס' בד"ה מי שאמר כתבו ג"כ בתוך לשונם וז"ל אם שאומר ואני כמוהו וכו' ובודאי דזה ג"כ כונתם דביאור הוא ומצאתי סעד שרבינו עצמו פרק י"ג מהא נדרים דין י"ד ביאר להדיא כה"ג שכתב וז"ל כיצד א"ל הריני נזיר ואת כלומר ואת נזירה כמותי וכו' ע"ש הרי דביאר מלת ואת ה"נ קא מבאר מלת ואני. אחר שכתבתי זה ראיתי להתי"ט פ"ט דנדרים משנה ז' ד"ה לזה וכו' שהביא דברי התוס' שזכרנו ופירש כוונתם כדכתיב' ונראה דע"כ דמפרש הכי ג"כ בדברי רבינו תדע שהרי התי"ט הכריח ממשנתינו דא"ץ שיאמר כמותו מדלא השמיט גמ' הכא לפרושי והביא מינה סייעתא לרבינו דלא בעי כ"ף גבי הך משנה דנדרים ע"ש ואם איתא תמה על עצמך שהרי רבינו גופיה הצריך גבי משנתנו שיאמר כמותך מיהו מ"מ הק' עליו דטפי הי"ל להביא דברי רבינו ולבארם כמו שהביא לדברי התוס' אמנם כד דייקת בה שפיר אדרבא ס"ל להתי"ט דאף באומר ואני כמוך בעי תוך כ"ד שהרי לא הוק' ליה אלא משום דלא אשתמיט גמ' לפרושי משמע אבל מאי דמוקי לה תלמודא דבעי תוך כ"ד הוה ניחא אלמא דס"ל דאפי' באומר כמוהו שפיר בעינן תוך כ"ד ולפ"ז ניחא מה שלא הזכיר לדברי רבינו שכתב ואני כמותך משום דאיכא למימר דכונת רבינו לאו משום דצריך שיאמר כמותך אלא ר"ל אפי' אמר כמותך בעי תוך כדי דיבור אבל התוס' לא איירי בתוך כדי דיבור ולכך הוצרך לפרשם דכונתם ביאור הוא. ומ"מ ק"ל עליו דמ"מ הי"ל להזכיר דברי רבינו ולבאר כל זה ותו רבינו פ"ב מה' נזירות דין ד' לא כתב כמותך ואי צריך לא סגי דלא לבאר ולא הי"ל לסמוך אהל' נדרים ועיין מהרימ"ט ח"א סי' כ"ד דף ל"ז ע"ב: ומעתה מ"ש ה' מש"ל ז"ל על התי"ט דמוכח מדבריו דואני כמוך לא בעי תוך כדי דיבור אחר המחילה דברי התי"ט דפ"ט דנדרים הוו תיובתיה ולפ"ז הדרא קושיית ה' מש"ל על התי"ט דהיכי מדמה הריני לאני וכו' גם קשה עליו נמי למאי אצטריך תוך כ"ד כמו שהק' ה' ז"ל והנראה שלא ראה ה' מש"ל דברי התי"ט דפ"ט דנדרים וצ"ע. ועל דברי התי"ט דפ"ט דנדרים איכא למידק שכתב דלא אשתמיט גמ' לפרושי וכו' שהרי ע"כ מוכח מן הגמ' דא"צ כמוהו דא"כ היכי קאמר לימא מסייע ליה לר"ל מדלא קתני מתני' אלא ואני ואני ואי דאמר ואני כמוהו ואני כמוהו הרי ד' תיבות וא"כ אפי' בשני ליכא תוך כדי דיבור ג' תיבות וכבר הרגיש בו ה' ערך השלחן נר"ו סי' רכ"ט ס"ב ע"ש

דע דבעיקר קושיית ה' מש"ל פ"ג דנדרים על רבינו ראיתי בס' מח"א ה' נדרים סי' ב' דף ט' ע"א שיש ללמוד מדבריו דל"ק משום דנדר איסור חפצא ולא דמי אאיסור אגברא כשאמר ואני כמותך לאחר כ"ד לא אמר כלום דגופו אינו אסור אבל תוך כדי דיבור נימא אדבוריה קא מתפיס וה"ק כמו שאתה נודר אני נודר כמותך אבל גבי פת דהאיסור נמי אבשר ולכך כשיאמר הפת כמוהו אפי' אחר כמה ימים הפת אסור את"ד ע"ש והשתא ניחא נמי הא דפסק רבינו ריש הלכות נזירות דין ו' באומר אהיה כמו זה דהוי נזיר ולא בעי תוך כדי דיבור משום דנזיר איסור גברא ויש סיוע לדברי ה' דבפ"ב מה' נזירות דין ד' גבי שמע חבירו שאמר הריני נזיר ואמר ואני וכו' לא כתב רבינו ואני כמותך כמ"ש גבי נדרים וצ"ל דסמך אהלכות נדרים אבל השתא ניחא טפי משום דנזירות איסור גברא ואי הוה אמר כמותך לא בעי תוך כדי דיבור ודו"ק

ע"ב במשנה הותרו כולן וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ד מה' נדרים דין ט' שרמז למה שנסתפקו בירושלמי ואפשר דלא הוצרך רבינו להזכירם דסמך אמאי דפסק בכמה דוכתי ספק נזירות להקל וכ"כ ה' מראה הפנים ז"ל מפרש לירושלמי ע"ש

שם במשנה הותר האחרון אחרון מותר וכו' מכאן ק"ל על הרמב"ם פ"ו מה' ערכין דין ל"ד שכתב דגבי הקדש היכא שהתפיס חולין בקדש אין שאלה באותה שהתפיס ע"ש למרן כ"מ ז"ל