באר משה (כריף) עג

בזמן הזה דליכא קרבן כלל אימא דאין נזירות נוהגת דזה אינו שהרי הך דנזיר עולם אינו אלא הותר לו להיות מיקל בתער אם ירצה כדמשמע מתוך דברי המש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה תו תנן וכו' ע"ש בסופו אבל לעולם יכול להיות כל ימי חייו בלא תגלחת כלל ואינו מביא קרבן וה"נ בזמן הזה לא שנא ועוד דבזמן הבית נמי אי הוה אמר הריני נזיר אלא שנה הוי נזיר עד יום מותו ולא מגלח ולא מיקל ולא מביא קרבן כל ימיו משום דנתן קצבה לדבריו ואמר אלף שנה כמ"ש התוס' לעיל פ"ק דף ז' ע"ב ד"ה והתניא וכו' ע"ש בסוף דבריהם וא"כ ה"נ בזמן הזה ואכתי איכא למידק אימא דקרא קפיד דוקא בזמן שיש קרבן הוא דנוהג נזירות דכה"ג אמרי' ריש פרק שלוח הקן דף קל"ח ע"ב גבי אותו ואת בנו סד"א הואיל ובעניינא דקדשים כתיב בזמן דאיכא קדשים ננהוג בזמן דליכא קדשים לא ננהוג י"ל התם הוי כמו גילוי מדלא כתביה בעניינא דחולין אבל גבי נזירות לא סגי דלא לכתוב קרבן דידיה א"נ י"ל דלבתר דקמ"ל התם גבי אותו ואת בנו דאפ"ה נוהג בזמן הזה א"כ ה"ה נמי גבי נזירות דנוהג בזמן הזה ועוד דמעשר בהמה נוהג בפני הבית ושלא בפני כדתנן ריש פ"ט דבכורות דף נ"ג ע"א וה"נ גבי נזירות לא שנא

ונראה דנזיר בזמן הזה היכא שנתן קצבה לדבריו אינו מיקל נמי בתער כמו בזמן הבית אך יש להסתפק אם אמר בזמן הזה הריני נזיר עולם אי אמרינן הכביד שערו מיקל בתער כמו נזיר עולם דבזמן הבית מי אמרי' דוקא נזיר עולם דבזמן הבית דמיקל בתער משום דמביא ג' בהמות בשעה שמיקל אבל בזמן הזה דליכא קרבן אילו מיקל או"ד לאו הא בהא תליא אלא היכא דמצי להביא קרבן מביא והיכא דלא מצי מיקל ואע"פ שאינו מביא קרבן. ונראה להביא ראיה דע"כ הא בהא תליא דכיון דאינו מביא קרבן אינו מיקל מדאמרי' פ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב דנזיר עולם ספקו חמור מודאו משום דודאו מיקל ומביא ג' בהמות ואלו ספיקו לא מצי אתויי קרבן משום ספק חולין בעזרה ע"ש ואם איתא דלאו הא בהא תליא מה בכך אם אינו מצי לאתויי קרבן מ"מ מיקל בתער ולא הוי חמור מודאו אלא ע"כ משמע משום דהא בהא תליא דקרבן מעכב מלהקל בתער א"כ בזמן הזה דליכא קרבן לא מצי מיקל. אבל קשה דא"כ נזיר בזמן הזה לא הוי ספיקו חמור מודאו שהרי ודאו נמי אינו מיקל ואינו מגלח ואינו מביא קרבן א"כ אמאי לא פריך בפ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב מנזיר בזמן הזה שהרי כיון דברייתא דכרי סתמא תניא דמה"ט הוא דפריך התם משום דסתמא תניא בפי' הר"ן שם א"כ משמע נמי סתמא דמיירי נמי בנזיר בזמן הזה והתם פריך נמי מנזיר שמשון ומשני נזיר שמשון לא תניא ופירש"י דנזיר שמשון ליתיה כלל דלא אשכחן שום ברייתא דתני וכו' ע"ש וא"כ קשה אמאי לא פריך מנזיר בזמן הזה דודאי תניא שהרי פסקו רבינו. תו איכא למידק על רבינו דפסק פ"ב מה' נזירות דין ז' ודין ט דספק נזירות להקל והיינו מטעם דספיקו חמור מודאו כמ"ש הלח"מ פ"ד מה' נזירות דין ו' ע"ש א"כ מי שנזר בזמן הזה דה"ז נזיר לעולם ואינו מביא קרבן ע"כ דספק נזירות בו להחמיר דהא לא הוי ספיקו חמור מודאו וא"כ איך פסק רבינו סתמא דספק נזירות להקל ולא ביאר דדוקא בזמן הבית אבל בזמן הזה ספק נזירות להחמיר וליכא למימר דסמך על מה שפסק פ"ד דנזירות דין ט' גבי נזיר שמשון דספיקו להחמיר מה"ט דלא הוי ספיקו חמור מודאו כמ"ש שם הלח"מ שזכרנו שהרי כבר כתב מרן כ"מ ז"ל שם טעמא אחרינא משום דנזיר שמשון ליתיה בשאלה ע"ש וא"כ בנזיר בזמן הזה דאיתיה בשאלה הו"ל לרבינו לבאר דספק נזירות בו להחמיר מטעמא דאין ספיקו חמור מודאו י"ל דנזיר בזמן הזה נמי הוי ספיקו חמור מודאו משום דאלו ודאו מהרה יבנה בהמ"ק ומצי לאתויי קרבן ומגלח אבל ספיקו לא מצי להביא קרבן משום שמא חולין בעזרה ודו"ק

רש"י ד"ה לימא בהא קמפלגי וכו' משום נושא נזרו וכו' והוי קלישא טומאתה וכו' עכ"ל פי' קלישא טומאת ארץ העמים וכן מ"ש בדבור שאח"ז וז"ל וב"ה סברי משום אוירא גזרו וחמירא טומאתה וכו' עכ"ל פי' חמירא טומאת ארץ העמים אבל טומאת הגוש גופה חמירא מטומאת אויר כדמשמע מפירש"י לקמן פרק כ"ג דף נ"ד ע"ב ד"ה אבעיא להו וכו' ע"ש

תוס' ד"ה ובסוף וכו' נטמאת דלא נבלעו וכו' כצ"ל והשאר נמחק וכן הגיה ה' אורח מישור ז"ל

דף ך' ע"א גמ' י"ד שנה ושלשים מבעי ליה וכו' ראיתי להרע"ב שכתב במתני' וז"ל ולפי שלא היתה שנה שלימה לא מנאה בחשבון עכ"ל וכ"כ נמי הרמב"ם בפירוש המשנה ע"ש ותימא איך לקחו דרך אחרת לעצמן לתרץ חוץ מדברי הגמ' שו"ר שתירוץ זה איתא בירושלמי דמכלתין וא"כ י"ל כיון דלא נ"מ לענין דינא לכך כתבוהו וגדולה מזו ראיתי להתי"ט כיוצא בזה לקמן פ"ג משנה ה' ד"ה וב"ה ע"ש בסוף דבריו. א"נ דס"ל דה"ה דה"מ תלמודא דידן לשנויי הכי אלא כיון דאליבא דב"ש לא חש לשנויי ויותר נראה דקושטא הוא דהוו גרסי תירוץ זה בגמרא דידן ודו"ק ועיין לה' שושנים לדוד ז"ל ועיין לחידושינו לקמן פ"ו דף מ"ב ע"א גבי כל הסורק

שם גמ' אמר רב הכל מודים במונה וכו' ובסמוך אמרינן אמרי במערבא אין הכחשה במונה והרמב"ם פ"ג מה' נזירות דין ט' השמיט האי דינא דמונה ולא ידעתי למה וכבר ראיתי לה' יתר הבו ז"ל בנימוקיו להרמב"ם שנתעורר בזה. ומה שהקשה הלח"מ ז"ל עיין לה' אורח מישור ז"ל מה שתירץ והוא נכון

רש"י ד"ה ת"ש וכו' וסתרה וכו' ז' שנים ושלשים יום וכו' א"כ ז' שנה ושלשים יום היה לה למנות תחתיהם וכו' עכ"ל ק"ק דאי צריך לחזור למנות ג"כ השלשים של הקנס א"כ הו"ל למפרך י"ד שנה וששים מבעי ליה ולכן נראה למחוק תיבת ושלשים יום דכיון דאינו אלא קנס א"ץ לחזור למנותן וכן משמע מפירש"י לעיל ד"ה אבעיא להו וכו' שסיים בסוף דבריו וז"ל ועשתה ז' שנים אחרים וכו' ולא כתב ז' שנים ושלשים אבל ק"ק אימא דנטמאת בסוף הז' וחזרה ומנתה ז' שנים אחרים בארץ ונמצא י"ד שנה דוקא וצ"ל דס"ל לרש"י דאע"פי שמנתה ז' שנים אחרים בארץ מ"מ צריכה למנות עוד השלשים של הקנס ודלא כפי' ע"א שכתב רש"י בסמוך וק"ל

ד"ה ע"א וכו' טומאה אחרת וכו' פי' מלבד טומאת ארץ העמים: