באר משה (כריף) עא

תוס' ד"ה ת"ל וכו' לרבות אע"פי שלא הביא עולתו וכו' עכ"ל פי' אע"פי דלא כתיב עולה בקרא ע"כ דהוה דרשינן דה"ק קרא והזיר יתירה מ"מ כלומר מ"מ הוי נזיר וע"כ דאשמעינן אע"פי שלא הביא עולתו וק"ק שהרי תלמודא קאמר לרבנן עולה דורון ולא בעי מיעוטא ותו ק' כיון דלפי תירוצם ע"כ ממילא דקרא דוהזיר בזמן שהביא קאמר כר' ישמעאל א"כ אמאי לא תירצו בפשיטות דאי לאו ההוא הוה דרשינן והזיר כר' ישמעאל דאשם מעכב לכך אצטריך ההוא למעוטי אשם משום דלמעוטי עולה לא אצטריך דלא בעי מיעוטא ומגלי למדרש והזיר אעפ"י וכו' ומי הכריחם לומר דאתא לרבות אעפ"י שלא הביא עולתו ומיהו הא ל"ק משום דאכתי תקשה איפכא ל"ל והזיר ת"ל מההוא אבל לפי תירוצם ניחא נמי הא דאי לא הוה כתיב נמי והזיר הוה דרשינן ההוא למעוטי עולה והא דנקטו להק' ל"ל ההוא ולא הקשו איפכא ל"ל והזיר ת"ל מההוא י"ל משום דתירוצם היה פשוט דהוה דרשי' ההוא למעוטי עולה שהרי ההוא סתמא כתיב אבל והזיר משמע טפי למעוטי אשם כדקאמר אעפ"י שלא הביא וכו' ותירצו דאפ"ה הוה דרשינן וכו' אבל קושיא קמייתא ק' ואפשר ליישב בדוחק דמשמע להו דמאי דקאמר תלמודא מאי טעמייהו דרבנן וכו' ע"כ טעמא אחרינא קאמר ונייד השתא מהך סברא דקאמר לעיל עולה דורון ולא בעי מיעוטא דאי לא תימא הכי מאי בעי כלל מאי טעמייהו דרבנן שהרי כיון דכבר יהיב טעמא לרבנן משום דעולה לא בעי מיעוטא דדורון בעלמא הוא וליכא למימר דפריך מ"ט לא אמרו למעוטי חטאתו נמי דע"ז לא משני מידי אלא טעמא דרבנן בזה משום דסברא הוא דעיקר כפרה תלויה בחטאת כמ"ש התוס' ד"ה ורבנן וכו' ולולי דמסתפינא היה נראה לגרוס ואב"א טעמא דרבנן וכו' ודו"ק ועיין במקובצת. ואכתי ק"ל בדברי התוס' שתירצו דההוא מגלי למדרש והזיר אע"פי וכו' דאכתי מנ"ל לרבנן לפרש הכי אימא איפכא דאי לאו ההוא הוה דרשינן והזיר אע"פי שלא הביא אשמו דאשם אינו מעכב כתב רחמנא ההוא מיעוטא וע"כ דלמעוטי אשם לא אצטריך דמוהזיר נפקא ולמעוטי עולה נמי לא אצטריך מכ"ש מאשם נפקא אלא ע"כ משום דפי' והזיר בזמן שהביא כר' ישמעאל דאשם מעכב לכך אצטריך ההוא למעוטי עולה דאינה מעכבת וי"ל דא"כ קרא דוהזיר לא אצטריך שהרי בלא"ה ידעינן לרבנן דאשם מעכב כדקאמרי לפי שמצינו כל אשמות שבתורה מעכבין וכו' ובזה א"ש טפי שהוצרכו לתרץ הוה דרשינן והזיר לרבות אעפ"י שלא הביא עולתו ולא תירצו בפשיטות הוה דרשינן בזמן שהביא דר' ישמעאל ודו"ק

ד"ה אמר רב חסדא וכו' וא"ת כ"ש וכו' והיכי מייתי חטאת וכו' ואין כאן נזירות למפרע וכו' עכ"ל לכאורה דזה קושיית תלמודא גופיה דפריך אי קסבר מעקר עקר חטאת העוף נמי לא ליתי והיינו משום חולין בעזרה ומסיק כר"א הקפר כתירוצם ונראה דמשמע להו דקושיית תלמודא אינו ר"ל חטאת העוף לא מצי מייתי ומשום חולין בעזרה דא"כ למ"ד חולין בעזרה דאורייתא הוא דקפריך אלא סתמא פריך לכ"ע והכי פריך חטאת העוף לא ליתי ר"ל לא לחייב ואמאי קתני ברייתא מביאה חטאת העוף דמשמע חייבת להביא מיהו אכתי אין זה מספיק שהרי כיון דכבר מייתי תלמודא למלתיה דר' חסדא דמוקי לה כר' ישמעאל וע"כ דס"ל דאינה מביאה דקתני ר"ל אינה יכולה להביא מטעם חולין בעזרה א"כ אימא דזה נמי מאי דפריך חטאת העוף נמי לא ליתי ר"ל כי היכי דאינה מביאה עולה משום חולין בעזרה ה"נ חטאת העוף וצ"ע

ד"ה ואנן וכו' וגם מטעם שלו וכו' כצ"ל

ד"ה קתני וכו' משום דנדר בטומאה וכו' עכ"ל ר"ל אפי' למ"ד בז' לא חיילא טהרה אלא בח' הוא דחיילא היינו נזיר טהור שנטמא משום דבר אתויי קרבן טומאה בח' אבל הכא שנדר בטומאה אינו מביא קרבן טומאה בח' ולכך חיילא טהרה אפי' בז' כדאמרי' לעיל דף י"ז ודף י"ח ע"א דטמא שנזר ז' שלו עולה מן המנין וכו' וק"ל

ע"ב רש"י ד"ה ואי כתיב יפלו וכו' אומרים דעלמא קאי לשון אחר ואי כתיב יפלו ה"א עד דנפיק חד וכו' עכ"ל כצ"ל נ"ל ודו"ק וללישנא קמא נראה דה"ה דאיכא למימר נמי איפכא דאי כתב ימים ה"א אפי' חד ולשון ימים אכולהו ימים שכבר מנה וכו' או אנזירים דעלמא קאי מיהו ק"ק כיון דאי לא כתיב אלא חד קרא ה"א אפי' חד א"כ לבתר דכתיבי תרי קראי אימא עול דרגא דבעינן תרי ומנ"ל דבעי תלתא אבל לפי האי לישנא ניחא דלעולם אי לא הוה כתיב אלא חד קרא הוה משמע נפיק חד ועייל תרי הילכך לבתר דכתיב תרוייהו ע"כ דאתא לומר דבעינן תלתא וק"ל

ד"ה ל"א דאי כתב רחמנא ימיר וכו' ה"א עד דנפיק תרי ועייל תלת וכו' עכ"ל ולפ"ז הא דפשיט רבא יפלו כתיב אינו כפירש"י לעיל דנפקו תרי ועייל תלת אלא פשיט לה דנפיק חד ועייל תרי ולבתר דכתיב נמי ימים כדמסיק וק"ל

תוס' ד"ה ה"ג וכו' וא"ת והא תנן במתני' נטמא יום מאה סותר שלשים לר"א וכו' עכ"ל ראיתי בירושלמי דמכלתין שהק' קושיא זו של התוס' מסיפא דמתני' דקתני נטמא יום מאה ואחד ר"א אומר סותר ז' ע"ש ואין תירוץ התוס' עולה לקושיא זו מיהו נראה דהדין עם התוס' שלא הקשו מהך סיפא וט"ס נפל בירושלמי וצריך לגרוס נטמא יום מאה ר"א אומר סותר שלשים וכמו שהק' התוס' משום דהך דסותר ז' בדין הוא שאינו סותר כלל שהרי עברו עליו כבר ימי הנזירות אלא משום דצריך לגלח אחר תגלחת הטומאה וקים להו לרבנן דאין שער מתגדל בפחות מז' ימים ולהכי אמר ר"א סותר ז' ומונה ז' אחרים כנגדן כפירש"י לעיל פ"ק דף ו' ע"א ד"ה ואי ס"ד וכו' ודלא כה' פני משה מפרש להי להירושלמי דמשמע מתוך לשונו דמהך סיפא קפריך הירושלמי ע"ש כנ"ל

בא"ד וי"ל דה"נ קאמר וכו' ולכך לא יסתור הכל וכו' עכ"ל. נראה דבזה ניחא הא דאיכא למידק בדברי הברייתא דקתני מכלל דאיכא אחרונים וזה יש לו ראשונים ואחרונים וכו' דאמאי הוצרך לדייק מכח סברא זו ת"ל דאי אינו סותר גם באמצעיים א"כ קרא דוהימים הא' יפלו דסותר דמאי מוקמת ליה אבל לפי דברי התוס' ניחא דאיכא לאו קמיה בנטמא יום מלאת דסותר שלשים וצריכי וכו' כמ"ש התוס' וק"ל

ד"ה א"ל ר"פ וכו' אבל קשה דלפשוט לו מברייתא דלעיל מתחיל ומונה מיד וכו' מביא קרבן