באר משה (כריף) ע

רש"י התם בנדרים ד"ה א"ל אביי ומשום מעקר עקר וכר"א גופיה אלא דבעי לדחויי ליה לעולם אין קרבן לחצי נזירות אבל רבינו פסק פ"ח מה' נזירות דין י"ח דאין קרבן לחצי נזירות וכן מוכח ממה דפסק פ"ט מהלכות נזירות דין ט' גבי בהמה החטאת תמות ע"ש ואי יש קרבן לחצי נזירות אמאי תמות וא"כ איך כתבו הלח"מ והמש"ל דפסק הכא דמביאה משום דמיגז גייז שהרי ס"ס מטעמא דאין קרבן לחצי נזירות אין צריכה להביא בשלמא לפי' שני דרש"י א"ש דאיכא למימר דה"ט דאין קרבן לחצי נזירות אינו אלא משום דהך ברייתא ר' ישמעאל היא כדמוקמינן לה הכא ומטעם חולין בעזרה ולכך אינה יכולה להביא אבל לרבנן דדורון היא מצי מייתי ואפי' לכתחלה אבל לפי' קמא דרש"י דאינה מביאה ר"ל אינה צריכא ולית בה משום חולין בעזרה ומפרש תלמודא הטעם משום דאין קרבן לחצי נזירות ואפי' מיגז גייז א"כ לרבנן אינה צריכה להביא ואפי' מיגז גייז מה"ט גופיה וצ"ע וכמו כן אני תמיה על ה' המאירי ז"ל בשיטתו למכלתין שראיתי לו שכתב וז"ל האשה שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך נזירותה ואח"כ היפר לה בעלה אפי' הפרישה קרבנותיה מביאה חטאת העוף אבל לא עולה ולא אשם ואע"פ שעולה דורון היא מ"מ הואיל ונתלית בקרבנות חובה של טומאה אינה מביאתה ולא סוף דבר בזו שלא נשלם נזירותה עד שהפר ואע"פי שהבעל מגז גייז ר"ל לעקור את הנדר מכאן ולהבא אבל לא שיעקרהו מעיקרו למפרע מ"מ אין קרבן לחצי נזירות אלא אפי' השלימה נזירותה בטהרה כל שלא נזרק עליה אחד מן הדמים מיפר ומפקיעתה הפרתו מן הקרבן ושמא תאמר חטאת העוף למה מביאתו יותר מן האחרים כבר ביארנו הטעם באחרון של נדרים מפני שחטאת העוף באה על הספק ואין בה משום ספק חולין בעזרה ומאחר שהנזיר חוטא הוא שהזקיקוהו להביא חטאת העוף אחר שהיא באה על הספק וגדולי המחברים כתבו שהאשה שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך נזירותה ואח"כ הפר לה בעלה מביאה קרבן טומאה ונראה הטעם משום דמיגז גייז ובת איתויי קרבן היא עכ"ל תחלה צריך לבאר ולהבין דבריו הנה מ"ש וז"ל ואע"פ שעולה דורון מ"מ הואיל ונתלית בקרבנות חובה של טומאה אי אינה מביאתה וכו' עכ"ל צ"ל דכוונת ה' אינו אלא לר' ישמעאל ומשום חולין בעזרה אבל לרבנן ע"כ לא ס"ל הכי דאל"כ איך מוקי לה רב חסד לברייתא כר' ישמעאל ולא כרבנן משום דאית להו עולה דורון א"ו דלרבנן כיון דלא בעי מיעוטא ע"כ דלית להו הך סברא דהואיל ונתלית וכו'

ומ"ש עוד וז"ל ואע"פי שהבעל מיגז גייז וכו' מ"מ אין קרבן לחצי נזירות וכו' עכ"ל לכאורה דבריו תמוהין דא"כ מאי פריך תלמודא אי מיגז גייז עולת העוף נמי ליתי והוצרך לאוקמה מעקר עקר מיהו לפי מאי דכתיבנא מתיישב והוא דס"ל להרב בפשיטות דתלמודא הכא ה"ה דהוה משני משום דאין קרבן לחצי נזירות אלא בלא"ה משני אבל ה' ז"ל קאי לפום אהילכתא דקי"ל אין קרבן לחצי נזירות. ומ"ש עור וז"ל וגדולי המחברים כתבו וכו' ונראה שהטעם משום מיגז גייז וכו' עכ"ל ודבר תימא הוא שהרי כבר כתב ה' גופיה בתוך כדי דיבור וז"ל ואע"פי שהבעל מיגז גייז וכו' מ"מ אין קרבן לחצי נזירות וכו' עכ"ל ואיך עתה נחה דעתו בטעם מיגז גייז ותו דגדולי המחברים הם הרמב"ם כמ"ש ה' יד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' י"ב וכבר כתבנו שהרמב"ם פסק אין קרבן לחצי נזירות ואפשר הא דכתב הרב טעם מיגז גייז היינו אליבא דרבנן דאית להו עולה דורון ולא ס"ל הך טעמא הואיל ונתלית בקרבן חובה וכו' אבל הך טעמא דאין קרבן לחצי נזירות אינו אלא לר' ישמעאל דאית ליה הך סברא דהואיל ונתלית וכו' והילכך ה"ל חולין בעזרה וקצר ה'. אמנם מה שאני תמיה עליו דאמאי הוצרך כלל לטעמא דמיגז גייז שהרי אפי' מעקר עקר מצי מייתי קרבן לרבנן לפי' ב' דרש"י כפירש"י להדיא משום דלית בה משום חולין בעזרה וה' ז"ל ע"כ אזיל כשיטת פי' ב' דרש"י כדמשמע מתוך לשונו שכתב דמשום ס' חולין בעזרה וכו' ובר מן דין דאי לפי' קמא דרש"י לא מהני ה"ט דמיגז גייז אפי' לרבנן משום דמ"מ דאין קרבן לחצי נזירות וע"כ דה"מ תלמודא הכא לשנויי לעולם מיגז גייז ומשום דאין קרבן לחצי נזירות וכדכתי' וצ"ע. ודע דמהך דנדרים דאין קרבן לחצי נזירות קשה לי על ה' מש"ל ז"ל פי"ו מה' נדרים דין י"ד. גם קשה לי על התוס' לקמן דף כ"ב ע"א ד"ה ת"ש וכו' ולדברי הרא"ש כמ"ש בחידושי שם באורך גם עדין קשה על רבי' דמשמע דס"ל דמביאה נמי קרבן אשם כמ"ש ה' מש"ל פ"ט מה' נזירות דין י"א וכיון דלכפרה בא א"כ אין קרבן לחצי הנזירות וצ"ע

רש"י ד"ה והא דכתבה בנזיר טמא וכו' שהיה לו ליזהר מן הטומאה וכו' עכ"ל מפי' משמע דהחטא השני הוא איסור טומאה אבל התוס' פירשו דהחט השני הוא איסור צער יין גופיה שהאריך הצער. וק"ל לפירש"י מסוגיא דלעיל דף ג' ע"א דקאמר נזיר טמא חוטא הוא משום דאיידי דבעי למסתר דילמא אתי למעבר על נזירותיה וכו' והשתא לפירש"י דאעפ"י שנטמא באונס בדכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום אפ"ה חשיב חוטא משום דהי"ל ליזהר א"כ אמאי הוצרך תלמודא לעיל לדילמא יעבור וכו' הו"ל בפשיטות דקושטא הוא דכבר עבר שלא הוזהר מן הטומאה ובפשיטות הו"ל לרש"י לפרושי דהחט השני היינו דילמא יעבור וכו' כיון דמה"ט חשיב ליה תלמודא לעיל חוטא אבל לפירוש התוס' ניחא דהוצרך תלמודא לעיל לדילמא יעבור וכו' משום דלשיטתיה אזיל דס"ל דנזיר טהור לאו חוטא אלמא דצער יין לא חשיב חט ומה שהוצרכו התוס' לומר דהחט השני שהאריך הצער ולא פי' דילמא יעבור כדקאמר תלמודא לעיל משום דלשון שנה בחט משמע טפי דהחט הא' גופיה שנה אותו ותלמודא גופיה דנקט שנה בחט ולא קאמר דהחט השני דילמא יעבור וכו' י"ל דעדיפא מינה קאמר דחטא ממש

מיהו ראיתי לתוס' לעיל דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי וכו' שכ שכתבו דגם תלמודא לעיל נמי ס"ל דצער היין הוי חט ע"ש ולפ"ז צ"ל דשנה בחט דקאמר תלמודא הבא החט השני היינו דילמא יעבור וכו' דקאמר תלמודא לעיל ודלא כתוס' הכא אבל לפירש"י קשה וכן פירשו נמי התוס' בפ"ק דנדרים דף י' ע"א לחד פי' כפירש"י הכא וכן פי' ג"כ הר"ן והרא"ש שם ולא ידעתי מה יענו לסוגיא דלעיל דהוצרך תלמודא לדילמא יעבור וכו' ועיין ג"כ רש"י בחומש בפסוק מאשר חטא על הנפש וכעת צל"ע ומה שיש לדקדק בדברי התוס' לעיל דף ב' ע"ש עיין בחידושינו שם: