באר משה (כריף) סח

חשיבי טומאות הרבה אבל בתוך שבעה של טומאה הו"ל טומאה אריכתא ולהכי נקט תרי זמני דנטמא בז' דהו"ל ג' טומאות משום דקתני טומאות הרבה ואין פחות משלשה וכ"כ רש"י ריש פ"ק דכריתות דף ב' ע"ב ע"ש

שם גמ' טומאה אריכתא וכו' עיין מה שאכתוב בעבר הדף בתוס' ד"ה מתחיל וכו'

תוס' ד"ה והלא דברים ק"ו וכו' וטמא ראש נזרו מיותר וכו' עכ"ל ק"ק דלעיל דף ט"ו ע"א דרשי' להאי קרא מי שנזרו תלוי לו בראשו וכו' ע"ש וא"כ אינו מיותר ויש ליישב דבלא"ה פריך לעיל מהך ברייתא נזיר שכלו לו ימיו ע"ש ודו"ק

ד"ה ביום תגלחתו בסמוך מפרש טעמא הס"ד ואח"כ מ"ה והא דתנן בפ"ק דכריתות הס"ד ואח"כ מ"ה מז' הוא דחיילא שמתחיל וכו' כצ"ל ודו"ק וכן הגיה ה' אורח מישור ז"ל ע"ש: ד

רש"י ד"ה כגון שנטמא וכו' דטומאה אחריתי אקרי וכו' עכ"ל ר"ל דטומאה אחריתי אקרי לענין שחשיב טומאות הרבה אבל לענין קרבן לא מייתי אלא קרבן א' ותמהני מהתי"ט ריש פ"ב דכריתות משנה ג' שכ' שהדין דמביא קרבן על טומאה זו הואיל ונטמא אחר שטבל לבד מת שמביא על טומאה ראשונה ע"ש דא"כ מביא קרבן יותר נמי על טומאה שלישית הואיל ונטמא נמי אחר שטבל ומתני' קתני דאינו מביא אלא קרבן אחד וצ"ע ועיין לה' אורח מישור ז"ל

ע"ב גמ' דתניא והזיר לה' וכו' מה ת"ל וכו' נראה דפריך משים דכבר כתיב וקדש ראשו דר"ל שיתחיל למנות נזירות ביום ח' כפירש"י לעיל גבי ברייתא דוקדש את ראשו וכו' וק"ל

שם גמ' כשם שחטאתו עכבתו כך אשמו מעכבו וכו' עיין להתוס' פ"ד דערכין דף י"ז ע"ב ד"ה ר' יודא סבר וכו' ועיין לה' בני שמואל וה' חק נתן ז"ל שם

דש"י ד"ה ה"ג ת"ר וכו' משמע מפירש"י הכא ומדברי התוס' דשייך לומר גופא על הברייתא אלא משום דלא נשנית כבר ודלא כמהרש"ל ז"ל במס' סוכה בפ' לולב הגזול דף ל"ב ע"ב שכתב דלא שייך גופא אלא על האמוראים ולא על הברייתא ועיין לחי לחידושינו שם ודו"ק

ד"ה כל האשמות וכו' כדאמר הביא כפרתו וכו' עכ"ל הכי אמרי' ביבמות דף ע"ד ע"ב הביא כפרתו אוכל בקדשים. ומשמע ליה לרש"י כיון דאשם נמי אתי לכפרה א"כ ע"כ דסתמא קאמר בין כפרת חטאת בין כפרת אשם. ומיהו ראיתי לה' לח"מ ז"ל פרק עשירי מה' נזירות דין ח' שכתב לדעת רבינו דאשם אינו מעכב לאכול בקדשים ע"ש באורך ולפ"ז צ"ל הא דקאמר ביבמות הביא כפרתו אוכל בקדשים בחטאת דוקא קאמר והא דקאמר הכא כל אשמות שבתורה מעכבין אינו ר"ל מעכבין אכילת קדשים אלא אלא ר"ל מעכבין הכפרה דאינו מתכפר לו אבל לעולם מצי לאכיל בקדשים וז"ל ש"מ למכלתין לפי שמצינו כל אשמות שבתורה אשם תלוי ומעילה וגזילות מעכבי הכפרה ואשם מצורע מעכב הכשרו בקדשים אף זה יעכב הכשר מנין נזירותו ת"ל והזיר וכו' עכ"ל ודון מינה ואוקי באתרין דלרבינו גם אשם מצורע נמי הכפרה הוא דקאמר מעכב כמו שאר אשמות ורוק

ועל פירש"י איכא למידק דמביא ראיה מהך דיבמות מאי אולמיה ליה הך דיבמות טפי מהכא דקתני נמי להדיא שכל אשמות מעכבין ונראה דאין כוונת רש"י להביא ראיה דמעכבין אלא כוונתו לפרש לאיזה ענין קתני מעכבין ואהא מייתי דלענין שאינו אוכל בקדשים ודו"ק

תוס' ד"ה מתחיל וכו' לכאורה הוה משמע וכו ה"ה דהו"מ לאוכוחי דאי לא חיילא נזירות טהרה בז' א"כ מאי קמ"ל הברייתא דנטמא בז' וחזר ונטמא בז' דאינו מביא אלא קרבן א' דמהיכא תיתי דמביא קרבן על כל א' וא' כיון דטומאה א אריכתא אלא משום דאיכא למדחי היא גופה קמ"ל דטומאה אריכתא היא א"נ אגב דבעי למתני טומאה בח' וכו' נקט נמי נטמא בז' והא דפריך לעיל טומאה אריכתא וכו' היינו משום דקרי ליה טומאות הרבה כפירש"י ותוס' לעיל אבל אינו ר"ל דפריך פשיטא שהרי נימא נמי אגב הנך אחריני דחשיב התם א"נ היא גופה קמ"ל אבל מדברי הרע"ב בפ"ב דכריתות משנה ג' משמע דמפרש הא דפריך לעיל טומאה אריכתא קושיית פשיטא קפריך ע"ש ונראה דבזה ניחא מה שהק' הכ"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין ט"ו על רבינו דפסק הך דנזיר שנטמא טומאות הרבה דמוקמי' לה דלא כרבי ולעיל דין ז' פסק כרבי והלח"מ הקשה עוד דכחכמים נמי לא אתייא ורבינו פסק כחכמים ע"ש ולפי פי' הרע"ב ניחא כיון דמאי דמוקי לה תלמודא דלא כר' ודלא כחכמים נמי היינו מכח פשיטא א"כ שפיר פסק רבינו כיון דהדין דין אמת ועל מה שהק' עור הכ"מ ז"ל דאיך. פסק רבינו דין ז' הך ברייתא דנזיר. טהור אין ז' שלו עולה מן המנין ותירץ דאה"נ דאתיא כחכמים ע"ש נראה דכוונתו משום דאיכא לפרש דאין ה"נ דמאי דקתני אין ז' שלו עולה מן המנין ר"ל אלא יום ח' אחר שהביא חטאתו וכחכמים ורבינו בדין ז' לא הוצרך לבאר אחר ץ חטאתו דכבר ביאר בדין י"ב ע"ש

ואגב יש לדקדק בדברי הלח"מ שכ' וז"ל וברייתא דקאמרה דנטמא בז' אינו עולה לו מן המנין וכו' ע"ש שנראה דכונתו דלא תימא דילמא חכמים ס"ל דלא תליא נזירות טהרה בקרבן אלא דחיילה בז' דמז' מתחיל למנות אע"פי שלא הביא קרבנותיו כר' יוסי בר יהודא ושפיר אתיא הך ברייתא דטומאות הרבה כחכמים וכגון שנטמא כז' וכו' ולזה דחה דרבינו פסק כהאי ברייתא דלא חיילא בז' וא"כ לא אתיא הך מתני' דטומאות הרבה בשום צד ר"ל לא בח' ולא בז' ודבריו תמוהים דהיכי מצינן למימר דרבנן ס"ל דנזירות טהרה חיילה בז' דא"כ היכי קאמרי דנטמא בח' וחזר ונטמא בח' קרבן א' על הכל עד שיביא חטאתו וכן פסק רבינו בדין ט"ו שהרי אעפ"י שלא הביא חטאתו מ"מ מביא קרבן על כל א' וא' שהרי כיון דכבר חלה עליו נזירות טהרה א"כ יצאת שעה הראויה לקרבן כדפריך תלמודא לעיל אליבא דרבי ובר מן דין קשה שהרי רבנן קאמרי להדיא הביא חטאתו ולא הביא אשמו מונה אלמא דאינו מונה אלא לאחר שיביא החטאת וכן פסק נמי רבינו דין י"ב וצ"ע

בא"ד ולא הוה מתחייב קרבן טומאה לר"א וכו' עכ"ל כבר כתבנו בחידושינו לעיל במשנה דרבינו דס"ל דלר"א מביא קרבן טומאה כדמשמע פ"ו דנזירות דין ו' והכריחו מכח קושיית התוס' הלזו ומשום לשון הש"ס נמי דקאמר אע"פי שלא הביא קרבנותיו