באר משה (כריף) סז

צריך שהייה או לא אבל אם שהה ודאי דלוקה ומיהו אי נכנס בהיתר כגון תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע המעזיבה ס"ל לרבינו אפי' שהה אינו לוקה כמ"ש פ"ו מה' נזירות דין ט' ע"ש וס"ל לרבינו כיון דנכנס בהיתר מסתמא הבעיא היא דאפי' שהה אינו לוקה כמ"ש הלח"מ פ"ה דנזירות דין י"ט ומה שהקשה הלח"מ פ"ו מה' נזירות דין ח' מהא דכתב רבינו מי שנדר בבית הקברות ולוקה על שהייתו ע"ש י"ל כיון דהטומאה באה ע"י עצמו ולא ע"י חבירו חמיר ולקי על שהייתו. אבל ק' דבמאי מיירי רבינו אי בנטמא מזיד א"כ לא בעי שהייה כמו שהוכיחו התוס' בשמעתין דוקא באונס דאי מרצונו וכו' ואי מיירי באונס וע"כ כגון ששכח בית הקברות א"כ הוי נדרי טעות שהרי ע"כ מה"ט הוא דהוצרכו לאוקומה בגמ' כגון שנכנס בשירה וכו' כמ"ש ה' מש"ל פ"ו מה' נזירות וא"כ לפי דברי רבינו שכתב דלוקה על שהייתו ולא כתב תיבה ומגדל תיקשי ליה אמאי לא אוקמוה בגמ' הכי ואמאי הוצרכו לאוקומה כגון שנכנס בשידה וכו' וכמו שהקשה ה' לח"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין ח' וצ"ע

עוד ראיתי לה' ז"ל שהק' אדברי התוס' דפ"ב דשבועות ר"ה או וכו' שכתבו ח"ל ור' אשי דפליג התם חשיב שהייה כמעשה וכו' והק' ה' דקושיא זו אינה נמשכת מסוגיא דשבועות וכו' וכתב ואפשר לומר וכו' א"כ אתי רב אשי דלא כהילכתא וכו' ע"ש ויש לדקדק עליו דלחד תירוצא שכתבו דהכא למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו מאי ק"ל שהרי רבא נמי דלא כהילכתא ואם נאמר דקושייתם היא לפום א"נ שכתבו דהכא לענין איסור מלקות א"כ מי הכריחו להרב לומר דתוס' הוה ס"ל דמאי דקאמר ר' אשי התם חייב לאו למימרא דלוקה וכו' בפשיטות הו"ל לומר דקושיא נמשכת משום דלפום א"נ האחרון דרבא הכא לענין איסור מלקות הוא דקשה להו דלאידך תירוצא דרבא כמ"ד לוקין ל"ק אר' אשי התם כיון דרבא נמי הכא דלא כהילכתא וכ"כ מהרש"א ז"ל ע"ש. עוד כתב ה' וז"ל ומדברי הרב חידושי הלכות נראה דס"ל דלר' אשי מאי דבעי רבא אי צריך שהייה למלקות הוא לענין איסור מלקות ולדידי אין צורך בזה דאם נטמא בשוגג נמי חשיב כמעשה ולפ"ז בעיא דרבא היא לענין מלקות ממש עכ"ל ע"ש ר"ל מדברי הרב חדושי הלכות משמע דאפי' למאי דכתבו התוס' דר' אשי חשיב שהייה כמעשה אכתי קאי הך תירוץ שכתבו א"נ דאיירי רבא לענין איסור מלקות משום דדוקא שהייה דלבישה דכלאים הוא דחשיב מעשה אבל שהייה דבית הקברות לא חשיב כמעשה והיינו משום דס"ל דכיון דבעיא דרבא איירי בשנטמא בשוגג הילכך לא חשיב הך שהייה מעשה אף דתחלת הפעולה ע"י מעשה שנכנס ונטמא כיון דנטמא ב בשוגג ולזה כתב הרב דאין צורך אלא דאע"פי דשוגג הוא חשיב מעשה ובעיא דרבא למלקות ממש וע"כ דניידו מהך תירוצא שכתבו א"נ דרבא לאיסור מלקות אלא דליתיה להך תירוצא ועיין בסוף דברי ה' ז"ל ודו"ק. אבל ק"ל על הרב ז"ל שראיתי לו שפי' עוד פי' אחר בכוונת התוס' וז"ל עוד כ"ל לומר וכו' ואחר שכתב אותו פי' כתב עוד לצדד ולפרש דלר' אשי אם בעיא דרבא למלקות ממש כמו שיעויין לך בסוף דבריו ע"ש ויש לתמוה עליו שהרי לפי אותו פי' האחר של ה' ע"כ רצו התוס' לקיים אותו תי' שנדחקו וכתבו א"נ דרבא לענין איסור מלקות משום דר' אשי חשיב שהייה כמעשה והוי כהילכתא וא"כ אי רבא איירי למלקות ממש הוי דלא כהילכתא ולא הוי כר' אשי דבתראה כמו שיעו"ש אלמא דע"כ דרבא איירי לענין איסור ולא חשיב שהייה כמעשה אליבא דר' אשי לפי אותו הפי' ואיך צדד הרב דרבא לענין מלקות ממש וחשיב שהייה כמעשה אחר אותו הפירוש. איכא למידק בדברי הרב שכתב בסיום דבריו וז"ל אך לכ"ע אם נטמא באונס שבא חבירו וכו' לא לקי דהא תחלת הטומאה לאבאה ע"י מעשה עכ"ל וזה סותר דברי עצמו לעיל שהוכיח להפך וז"ל אך אחרי העיון נראה דהא ליתא וכו' עכ"ל. ונראה במה שנדקדק עוד דקדוק דק בדברי הרב שכתב ומדברי ה' חדושי הלכות נראה וכו' ע"ש הלשון הזה משמע שמקושר עם מה שלמעלה הימנו ואינו כן דודאי אין לו שייכות עם מה דלמעלה הימנו אלא ענין אחר בפני עצמו עוד איכא למידק בדברי הרב במ"ש אח"ז וז"ל ודע שמה שכתבנו דאפי' לרב אשי וכו' עכ"ל ע"ש דתיבת במ"ש אינה מובנת דהיכן כתב כן הרב ז"ל וסבור הייתי שהוא ט"ס אבל נ"ל דדברי ה' מעורבבין הן ומהופכין וצ"ל דמ"ש בס"ד וז"ל ונראה דהא ודאי פשיטא וכו' עד סופו אין שם מקומו אלא מקומו לעיל קודם שכתב ומדברי ה' חדושי הלכות נראה וכו' ועליה קאי מ"ש ומדברי ה' חדושי הלכות נראה וכו' וכל דבריו אינו אלא לפי הפי' הראשון שפי' בכוונת התוס' וא"ש מ"ש ודע שלפי מה שכתבנו וכו' כמוכן

שם גמ' קרבן טומאה דלא מייתי אבל גלוחי בעי וכו' ה"ה דהו"מ לשנויי משום דקתני סיפא מביא קרבן טומאה כדמשני לעיל אלא דבלא"ה משני שפיר וק"ל

תוס' בד"ה מה טעם וכו' עיין לה' יד מלאכי ז"ל סי' תנ"ב

דף י"ח ע"א גמ' אמר רב חסדא רבי היא וכו' רא ראיתי למרן הכ"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין י' גבי הא דפסק רבינו דמי שנזר בבית הקברות ויצא והזה וטבל ז' שלו עולה מן המנין כתב וז"ל ומ"ש ז' שלו וכו' ברייתא שם ואע"ג דאמר רב חסדא ר' היא ור' יוסי פליג עלה הא קי"ל כר' מחבירו ע"ש ולא ידעתי למה לא כתב כן לעיל דין ז' גבי טמא שנזר שכתב שם רבינו דז' שלו עולה מן המנין. גם עיקר דבריו תמוהין הן אצלי דהא הא דר"ח דמוקי לה כר' היינו נזיר טהור שנטמא דאין ז' שלו עולה אבל טמא שנזר דו' שלו עולה כ"ש דאתייא נמי כר' יוסי דלא פליגי ר' ור' יוסי. אלא בטהור שנטמא ודוחק לומר דכונתו הנזיר טהור שנטמא משום דמשמע מדברי רבינו מדיוקא דאין ז' שלו עולה מן המנין ותו ס"ס היה לו לכתוב כן לעיל דין ז' דשם נמי כתב רבינו להדיא טהור שנטמא אינו מתחיל למנות אלא מיום שמיני ותו גבי טהור שנטמא פסק רבינו דין י"ב כחכמים דמתחיל למנות משיביא חטאתו כמ"ש שם מרן כ"מ ז"ל ואיך כתב כאן משום דקי"ל כר' מחבירו וצ"ע

גמ' כגון שנטמא בז' וחזר ונטמא בו' וכו' פי' כגון שאחר ש נטמא בתוך ימי נזירותו ומנה ז' ימים חזר ונטמא עוד פעם שניה ביום ז' אחר שטבל וחזר ומנה עוד ז' ימים אחרים ואח"כ חזר ונטמא פעם ג' יום ז' אחר שטבל לטומאה שניה דהו"ל ג' טומאות וקרבן א' דכיון שכל טומאה היא אחר שטבל הילכך