באר משה (כריף) סד

מצי למפרך דליתני זה שותה ביין דלא לקי וכו' שהרי אדרבא קתני ז' עולה מן המנין אלמא דחיילה עליה נזירות ולכך פריך ליה ואי ס"ד וכו' וצ"ע

בא"ד ולר"י לק' וכו' עכ"ל פי' ואף לר"י נמי ודו"ק

ד"ה משום וכו' דהתם לא שייך למתני דלוקה וכו' תני מביא קרבן טומאה וכו' כצ"ל לכאורה דר"ל דלא שייך למתני לוקה משום דאיכא למטעי גבי קרבן דאינו מביא קרבן טומאת לכך תני מביא קרבן טומאה וק"ק שהרי ברישא נמי איכא למטעי גבי מלקות וא"כ מה ראיית דתני רישא אגב סיפא ואמאי לא תני אפכא דליתני סיפא דלוקה ונימא משום דתני רישא וכו' ונראה להגיה במקום לא שייך לא צריך וכ"ה במקובצת ע"ש ור"ל דבסיפא איכא לאקשויי ליתני לוקה דלא צריך כיון דתני מביא קרבן ממילא לוקה וניחא השתא תיבת דתני בדל"ת דנקטו ודו"ק

ד"ה לא וכו' אפ"ה לא קפיד לשנויי הכי דבלא"ה איתותב וכו' כצ"ל

ע"ב גמ' אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל וכו' פי' דהשתא לא שייך שיתרו לא תנזור דהא בהיתר נדר אלא התרו בו שיצא מבית הקברות ובהא בעי שהיה אבל אי לאו דנכנס בשידה תיבה ומגדל אע"ג דמשכחת לה נמי שלא התרו לא תנזור אלא לאחר שנזר התרו בו שיצא מ"מ מסתמא היו מתרין בו בעיקר הנזירות דהיינו לא תנזור וא"כ לא בעי שהיה אבל ק"ק דבפ"ב דשבועות דף י"ז ע"א גבי טומאת מקדש בעי ר' אשי טימא עצמו במזיד מהו וכתבו שם התוס' בד"ה טימא וכו' דאי למלקות בעי צ"ל דלא התרו בו אלא לאחר שטימא עצמו וכו' ע"ש אלמא אע"ג דהיו יכולין להתרות בו בעיקר הטומאה דהיינו אל תטמא מ"מ לא התרו בו אלא לאחר שנטמא והתרו בו שיצא ה"נ נימא שלא התרו בו לא תנזור אלא לאחר שנזר סתרו בו שיצא ול"ל לאוקומא שנכנס בשידה חיבה ומגדל וראיתי למהרש"א ז"ל בפ"ב דשבועות שהרגיש בקושיא זו וז"ל מיהו יש לדקדק בהך אבעיא דנזיר דדחק התם לפרושי בנכנס לב"ה בשידה תיבה ומגדל וכו' אמאי לא מוקי לה בשלא התרו בו להכנסה אלא אחר שנכנס וטימא עצמו התרו בו וכו' עכ"ל ועיין למה שתירץ שאינו מספיק אלא אי הבעיא היא כשהיה נזיר ואח"כ נכנס לב"ה דהשתא יש לחלק שפיר דגבי מקדש כיון דבקל יוכל ליטמא כגון בשרץ והו"ל טומאה שכיחא כ"כ ואיכא למימר דלא התרו עד שכבר נגע בשרץ אבל נזיר דאינו מטמא אלא בטומאת מת מסתמא יכול להתרות בו אכניסה ביני ביני קודם שעדין ליכנס בב"ה אבל אי הבעיא שנזר בבית הקברות כפרש"י הכא וכן משמע להדיא מדפריך אלימא דאמרי לא תנזור וכו' א"כ בקל נמי יכול לנזור ולא התרו בו עד שכבר נזר וא"כ לא ידענא מה תירץ ומכח זה נראה דעיקר קושיית מהרש"א לא קאי אבעיא דהכא כלל אלא אבעיא דהתם דבעי ר' אמי נזיר בקבר וכו' ונראה להגיה בדבריו תיבת התם וצ"ל תיבת רש"י וקאי אפירש"י התם דפירש כשהיה נזיר ונכנס לב"ה וכגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל וכו'. גם לשונו הכי משמע דבין בקושיא ובין בתירוץ שקיל וטרי בהכנסה ומעתה הדרא קושיין אליבא דסוגיא דהכא דהבעיא כשנזר והוא בבית הקברות אמאי הוצרך לאוקומה בשידה תיבה ומגדל

וראיתי לה' זרע יצחק זצ"ל שתירץ הבעיא דהכא דגבי נזיר מסתמא אותן המתרין בו היו עמו שם בשעת נזירות דאל"כ מנא ידעי שהוא נזיר שמתרין בו צא דדוחק לומר שאמר להם אני נזיר ולכך ודאי דהתרו בו לא תנזור משא"כ גבי מקדש איכא למימר שלא היו שם אלא כשראו הטומאה ידעו שכבר נטמא ולכך התרו בו צא זת"ד ע"ש והוא דחוק דהן לו יהיה שהיו עמו בשעת הנזירות מ"מ לא התרו בו לא תנזור דמהי תיתי דידעו ביה שרוצה לנזור ותו ק"ק בין לדברי מהרש"א בין לדברי ה' אכתי משכחת לה לעולם שהתרו בו אל תנזור או אל תכנס והוא נזר ונכנס ועדין עומד בב"ה ואח"כ התרו עוד עליו שיצא משם ובעי שהייה למלקות השניה גם ליכא למימר דהוצרך לאוקומא בשירה תיבה ומגדל משום כשנזר והוא בב"ה ה"ל טמא עצמו במזיד ולא בעי שהייה דוקא באונס הוא דבעי שהייה כמ"ש התוס' ד"ה ובא חבירו וכו' דהא אכתי משכחת לה באונס בלא שידה תיבה ומגדל כגון כשנזר והוא בבית הקברות ולא ידע שהוא בבית הקברות. שו"ר לה' מש"ל ז"ל פ"ו מה' נזירות דין ח' שהרגיש בקושיא זו ותירץ דאי מיירי שלא ידע שהוא בבית הקברות הו"ל נדרי טעות ואינו נזיר וא"כ לא משכחת לה אונס אלא כגון שירה תיבה ומגדל את"ד עש"ב ואכתי אינו מספיק לפום מאי דצדדו התוס' הכא ד"ה ובא חבירו וכו' דאי מרצונו א"כ הוא עצמו פרע וכו' דא"כ תקשי להו דאי מרצונו אמאי הוצרכו לאוקומה שנכנס בשידה תיבה ומגדל וצ"ל דעדיפא מינה דחו ודו"ק

ודע דמתוך דברי ה' מש"ל ז"ל תראה שקושיית מהרש"א ז"ל דפ"ב דשבועות שזכרנו אין לה שחר דמשמע שרוצה להקשות לפירש"י אמאי לא אוקי בלה שידה תיבה ומגדל אלא שנכנס במזיד לבית הקברות ולא התרו בו אהכנסה וזה אינו שהרי רב אשי נקט להדיא או דילמא באונס גמירי שהייה וכו' אלמא דאיירי שנכנס לבית הקברות באונס וא"כ ר' אשי גופיה לא קשה משום דס"ל דבמזיד לא בעי שהייה וכמ"ש התוס' הכא ד"ה ובא חבירו וכו' וליכא למימר דקושיית מהרש"א אמאי לא מוקי לה באונס ובלא שידה תיבה ומגדל דא"כ לא תירץ מידי ע"ז שהרי לא שייך התראה אלא במזיד גם לשונו בקושיא משמע דמזיד ולא התרו ובעיקר קושיא זו כבר יישבה ה' מש"ל שפיר ועיין מ"ש בס' זרע יצחק ז"ל ודו"ק

ודע דלפי מ"ש המש"ל ז"ל בד"ה והנראה עוד מדברי רש"י דכל שנכנס באיסור לא בעי שהייה אפי' נכנס באונס וכו' ע"ש לפ"ז הא דכתב הרב עצמו בתחלת דבריו על פירש"י גבי הך דבעיא דרב אשי דבפ"ג דשבועות שפי' נטמא באונס וכתב ה' וז"ל משום דאי במזיד מאי אריא משום דבחוץ וכו' ת"ל אף בפנים מספק"ל לרב אשי וכו' עכ"ל צ"ל דאין כוונת ה' דאי במזיד דהיינו נכנס לב"ה במזיד דא"כ הוי נכנס באיסור ולא בעי שהייה אלא ר"ל שנטמא במזיד ונכנס בשהוא נזיר בהיתר כגון שנכנס בתיבה ומגדל ופרע הוא עצמו המעזיבה א"כ כגון שנזר והוא בבית הקברות. עוד כתב ה' ז"ל וז"ל והא דלא מוקי לבעיא זו כגון שנכנס לאהל שהיה שם גוסס ומת הגוסס דנמצא שלא נתחייב כלום בכניסתו אפשר דס"ל כיון דרוב גוססין למיתה חשיב כמזיד בשעה שנכנס וכו' הנה מ"ש דנמצא שלא נתחייב כלום בכניסתו וכו' הא ודאי