באר משה (כריף) סג

טומאה או לא ע"ש לה' פני משה ז"ל מפרש להירושלמי ע"ש משמע מדברי הירושלמי דלא מבעיא לן אם הביא קרבן אלא משום דקתני סותר ואין צריך שתי ימים לסתירה ה"נ לקרבן אין צריך שתי ימים א"ד אפ"ה לענין קרבן מיהא בעי שתי ימים אבל נטמא ביום א' דאינו סותר עד דאיכא שתי ימים פשיטא דקרבן נמי אינו מביא וא"כ איך פסק הרמב"ם נטמא יום א' מביא קרבן טומאה הפך הירושלמי ומשמע דלרבינו כ"ש נטמא ביום אחרון דמביא קרבן שהרי פסק שם דין ג' נטמא יום מלאת סותר הכל אלמא דא"צ שתי ימים לסתירה א"כ כ"ש דמביא נמי קרבן ולפי הירושלמי בעיא היא ולא אפשיטא וא"כ ע"כ מספק אזלי' לקולא משום חולין בעזרה ונמצא דהרמב"ם היפך הירושלמי בתרתי דלפי הירושלמי נטמא יום א' פשיטא ליה דאינו מביא קרבן ונטמא ביום אחרון מספק"ל ומספק אינו מביא ואיך פסק הרמב"ם נטמא ביום א' מביא קרבן וכ"ש נטמא ביום אחרון ונראה דרבינו הוק"ל מה שהק' התוס' לקמן דף י"ח ע"ב ד"ה מתחיל וכו' שהק' מר"א דלא מחייב קרבן בו ביום ונדחקו טובא דמתחיל ומונה מיד דקתני אז' קאי ולא הח' ועוד נדחקו טובא שם בד"ה בשלמא לר"א וכו' שכתבו דלשון הש"ס דקאמר מר אעפ"י שלא הביא קרבנותיו וכו' הוי פי' אע"פי שלא הגיע יום הראוי וכו' ע"ש. ועוד הוק' לרבינו מה שהק' התוס' לקמן דף י"ט ע"ב ד"ה א"ל ר"פ וכו' שהק' וז"ל אבל קשה דלפשוט ליה מברייתא דלעיל דמתחיל ומונה מיד וכו' וכי נטמא בח' וכו' מביא קרבן טומאה לר"א וכו' עכ"ל ונדחקו טובא בתירוץ קושיא זו וכתבו דלא שמיע ליה להך ברייתא ועוד נדחקו כמו שיעו"ש ומכח כל הני קושיות לכך ס"ל לרבינו דע"כ תלמוד דידן פליג אירושלמי וס"ל דמביא קרבן טומאה לר"א דלפ"ז ניחא כל הנך קושיות על נכון ודו"ק. ודע דמפירש"י לקמן דף י"ז ריש ע"א ד"ה הכא במאי עסיקי' וכו' שכתב וז"ל ולאפוקי מדר"א דאמר לא בו ביום וכו' עכ"ל נראה מדבריו דר"א לענין איסור יין ותגלחת נמי קאמר לא בו ביום דאם נטמא ביום שנטהר מותר ביין ותגלחת כל אותן ימי טומאה כמ"ש שם בחידושינו וזה חידוש בעיני וק"ל

שם גמ' א"ל אינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן וכו' לעיל פ"ק דף ד' ע"ב דיין נמי תלמודא כה"ג גבי נזיר שמשון ופריך מני וכו' ע"ש ואיכא למידק אמאי לא משני כי הכא דאינו בתורת טומאה ואינו בתורת קרבן וכבר כתבנו בחידושינו שם ישוב נכון ע"ש ועי"ל כיון דחיילא איין ותגלחת א"כ מסתמא דקרבן דוקא הוא דקאמר דאינו מביא אבל טומאה חיילא כמו יין ותגלחת אבל הכא דלא חיילא כלל לכך משני דלאו בר טומאה ולאו בר קרבן ומה"ט נמי פריך תלמודא בסמוך קרבן טומאה הוא דלא מייתי הא מילקא לקי ולא משני לאו בר מלקות ולאו בר קרבן כדמשני הכא משום דלר' אשי קיימינן דכ"ע מיחל חיילא נזירות ולכך כיון דחיילא מסתמא דוקא קרבן הוא דמיעט וק"ל

שם גמ' אמאי סופג וכו' ה"ה דמרישא נמי דקתני אסור לגלח קשה לפום האי לישנא דלר"ל לא חיילא כלל ומותר וכן משמע מפירש"י ד"ה הב"ע וכו' אלא לרבותא פריך דאפי' מלקות איכא וק"ל

רש"י ד"ה א"ל מסקנא דמתני' וכו' ואינו בתורת קרבן טהרה וכו' עכ"ל אע"ג דמתני' קתני קרבן טומאה מ"מ כיון דממילא דאינו מביא נמי קרבן טהרה נקט רש"י חדא מנייהו וק"ל

תוס' ד"ה מי שנדר וכו' לענין דאינו מביא קרבן טומאה וכו' אבל הא פשיטא וכו' עיין להלח"מ ז"ל פ"ו מה' נזירות דין י'

ד"ה מתלא תלי וקאי וכי משכחת טהרה חיילה פי' דין נזירות וכו' כצ"ל

בא"ד ובקיצור ה"מ למימר וכו' עכ"ל פי' אמאי נקט לענין טהרה שתלויה היא עד שיצא הוא שתחול והו"ל לומר לענין יין ותגלחת דמהשתא חיילי וק"ל

דף י"ז ע"א גמ' אלא כי פליגי למלך וכו' כתב במקובצת וז"ל והא דקאמר לעיל איתיביה ר"י לר"ל לאו ר"י גופיה הוא דאותיב אלא תלמודא אותיב הכי למאי דס"ד וכו' עכ"ל ולישנא דאיתיביה הוא רוצה לומר ראוי ר' יוחנן לאותוביה לר"ל ותיבת א"ל דמשני נמי לעיל מתפרש הכי ודו"ק

שם גמ' אלימא דאמרי ליה לא תנזור וכו' משמע דאסור לנזור כשהוא טמא ואי אתרו ביה לא תנזור לוקה ומכאן ק"ל על ה' כ"מ ז"ל פ"ב מה' נזירות דין כ"א שכתב וז"ל ואיני יודע למה אסור להזיר עכשיו בא"י שאעפ"י שאינו טמא מתים יזהר אחר שנזר שלא יטמא במת עכ"ל ועיין לחידושינו לקמן דף י"ט ע"ב במשנה ודו"ק

רש"י ד"ה הב"ע וכו' ולאפוקי מדר"א וכו' עכ"ל נראה מדבריו דלר"א לענין איסור יין ותגלחת נמי קאמר לא בו ביום דאם נטמא ביום שנטהר מותר ביין ותגלחת כל אותן ימי טומאת דאל"כ בשלמא גבי מתניתין שפיר איכא לתרוצי הרי לר"ל דלאפוקי מדר"א משום דקתני מביא קרבן טומאה אבל גבי ברייתא הכא דלא קתני מביא קרבן טומאה היכי שייך לומר לאפוקי מדר"א אלא ודאי כדכתיבנא וק"ל

ד"ה בתקנתיה קמיירי וכו' ואמר לנו ר' דה"נ מני למתני וכו' עכ"ל יש לתמוה שהרי תלמודא קאמר לתגלחת זה וזה שוין ופירש"י ששניהן מגלחין יום ז' שלהם ותלמודא לקמן דאמר תנא ז' שלו וכל מילי היינו לר' יוחנן ונראה להגיה וכצ"ל דה"נ מצי למפרך וכו' ור"ל דהו"מ למפרך היכי קאמר לתגלחת שוין והא מסקינן לקמן דטמא שנזר אין מגלח ביום ז' שלו וע"כ פריך הכי משום דיכול לשנויי הא לענין איסור תגלחת ויין ושמן כפי' י"מ שכתבו התוס' ומ"מ ע"כ הא דלא קפיד לשנויי הכי משום דבלא"ה אתותב כמו שכתבו התוס'. ועיין לה' אורח מישור ז"ל

תוס' ד"ה ונזיר טהור וכו' וה"ה דהו"מ למפרך וכו' כדפי' הקונטריס וכו' ה' אורח מישור ז"ל הגיה במקום כדפי' הקונטריס כדפריך לקמן ועל מה שתירצו דמצי לשנויי בקלקולא לא מיירי וכו' הק' וז"ל הא זה פריך לקמן ע"ש מה שנדחק ולע"ד לה להגיה במקום שפי' הקונטריס צ"ל כדמפרש לקמן ולהגיה עוד בדבריהם וכצ"ל וזה לקי ומצי לשנויי וכו' נטמא באונס כדמפרש לקמן וכו' ור"ל כי היכי דפריך ומשני ללישנא בתרא ה"נ מצי למפרך ולשנויי הכי גם ללישנא קמא אבל ק"ל דללישנא קמא אין תי' זה מספיק דבקלקולא לא מיירי דאכתי ליתני זה אסור ביין ותגלחת וזה מותר דלאו קלקולא הוא כמ"ש התוספות בד"ה בתקנתיה וכו' תו ק"ל בעיקר קושייתם דמאי ק"ל דהיכי