באר משה (כריף) סב

כתב רש"י לעיל דנולד ביום ע' אין צריך למנות אלא כ"ט ונראה דס"ל לרש"י הא דאמרי' עולה לכאן ולכאן כי היכי דמהני להרויח החשבון דא"צ לחשוב יותר ה"נ מהני להשלים חשבון גידול שער כדי שלא יהא סותר ונימא דמונה הכ"ט ימים שנשארו מן המאה ויום שלשים דבנו עולה לו נמי והו"ל שלשים ומ"ש רש"י כיון דמתחיל למנות מבו ביום לבנו וכו' ר"ל כיון דאותו יום עולה נמי לבנו דהיינו עולה לכאן ולכאן וכו' ובזה נתיישבה כל הסוגיא לפי פירש"י ודו"ק: ך

תוס' בד"ה אלא בדין וכו' ובקצת ספרים וכו' עד שבעים והוי כמו וכו' עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת לא הפסיד והוא כמו ואית ספרים דכתב רש"י וק"ל

ע"ב רש"י בד"ה אלא דאבילות דרבנן וכו' דסמכו אקרא כדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים וכו' עכ"ל לאו דוקא דבפ"ג דמ"ק דף ך' ע"א יליף מקרא דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות ז' ועיין להתוס' שם בד"ה מה חג שכתבו משם הירושלמי אמאי לא יליף מויעש לאביו אבל ז' ימים משום דקודם מתן תורה הוא ועיין להרמב"ם ריש פ"ק מה' אבל דין א' ע"ש

בא"ד אבל נזירות דאורייתא וכו' כדכתיב יהיה וכו' עכ"ל הכי יליף לה רב מתנה לעיל פ"ק דף ה' ע"א דיהיה בגי' תלתין הוו ומשמע דס"ל לרש"י דדרשה גמורה היא דאי אסמכתא בעלמא אבילות נמי אסמכתא היא אבל הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ק כתב דאינו אלא סמך וסי' וכ"כ בחיבורו בפ"ג מה' נזירות דין ב' ע"ש וצ"ל הא דדחי הכא דילמא ע"כ לא קאמר וכו' היינו לבר פדא לעיל וס"ל דסוגיין אליביה אזלא כדפירש"י ד"ה ורב כמאן אמרה וכו' ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ה' ע"א ודו"ק

ד"ה לעולם אימא לך וכו' דכיון דבההיא שעתא. וכו' אהני בה מקצת היום וכו' עכ"ל הרי משמע הילוך הסוגיא לפי פירש"י דלפי דחייה זו דתהום דזיבה התירו הוי טעם דפטורין מלעשות פסח שני משום מקה"כ דא דאע"ג דגבי טומאת לא שייך האי טעמא שאני הכא משום דאגלאי מילתא דלמפרע טמא אבל לשיטת התוס' ע"כ הילוך הסוגיא דלפום דחייה זו אדרבא לא אמרי' מקה"כ ובזה ניחא מה שהקשה ה' לח"מ פ"ד מה' נזירות דין ד' על רבינו דפסק בהלכות ק"פ גבי שומרת יום דפטורה מפסח ב' ולדידיה לא ס"ל טעמא דמקה"כ וגם לא שייך טעמא דמכאן ולהבא וכו' את"ק ע"ש די"ל דס"ל דטעמא הוי משום תהום דזיבה התירו כמ"ש הלח"מ גופיה פ"ו מה' נזירות דין י"ח דרבינו ס"ל תהום דזיבה התירו והביא סיוע לרבינו מהכא דקאמר תהום דזיבה התירו ע"ש ואע"ג שהרב ז"ל אזיל בשיטת רש"י כדמשמע מלשונו פ"ד מה' נזירות ע"ש ותשכח וא"כ לרבינו דלא ס"ל מקה"כ לא התירו תהום דזיבה מ"מ משמע פשטא דסוגיא דלא בעינן טעמא דמקה"כ אלא כגון הכא דלמפרע טמא אבל היכא דהוי תהום דזיבה כגון ספק זיבה דליכא למימר למפרע טמא הדין דין אמת דהותרה אלא דלא ידעתי איך לא ביאר הרמב"ם להדיא דין זה דתהום דזיבה התירו ומה שהוצרך הרב לידחק לדעת הראב"ד דס"ל למעוטי תהום דזיבה דהאי תנא פליג אברייתא וכו' ע"ש אחר המחילה לא ידעתי אמאי הוצרך לזה שהרי בפרק כיצד צולין דף פ' ע"ב איתא בהדיא כדברי הראב"ד דקאמר מר אמר ר' יוסף לא לעולם וכו' ולמעוטי תהום דזיבה וכו' וא"כ ע"כ דמאי דקאמר הכא תהום דזיבה התירו אינו אלא דחייה בעלמא ומהתימא על רבינו פ"ו מה' נזירות שכתב מת למעוטי הרוג שהרי התם בכיצד צולין משמע או למעוטי שרץ או למעוטי זיבה כדברי הראב"ד וכן נמי בפ"ב דזבחים דף כ כ"ג ע"א ע"ש. גם יש לתמוה על הראב"ד שלא הזכיר מהסוגיא כלום וצ"ע ועיין לחידושינו לקמן דף ס"ג ע"ב ועיין לה' אורח מישור ז"ל. ודע דמה שהקשה בתוך דבריו אסוגיא דפסחים דף צ"א ע"ב גבי הא דאמר כמאן אזלא הא דאמר ר"א בר' יודא והק' הרב דפשיטא דכר' יודא ע"ש עיין פ"ק דערכין דף ה' סוף ע"א דפריך תלמודא כה"ג ועוד ק"ל דר"א גופיה מאי קמ"ל לימא הלכה כר"מ ולפי תירוץ הרב ניחא ועיין לחידושינו שם פ"ק דערכין ודו"ק

סליק פרק שני

פ"ג דף ט"ז ע"ב במשנה מי שנזר ב' נזירות וכו' ראיתי להרמב"ם פרק ג' מה' נזירות דין י' שכתב וז"ל מי שנוזר ב' נזירות וכו' ומנה את הא' והפריש קרבן ואח"כ נשאל על הא' וכו' ע"ש וראיתי למרן כ"מ שהראה מקורו וז"ל תוספתא בנזיר פ"ג עכ"ל ויש לתמוה עליו שלא הזכיר דהך תוספתא הובאה בפ"ב דנדרים דף י"ז ע"ב והזכירו ה' מגדל עוז ע"ש. עוד כתב הכ"מ וז"ל ומ"ש בין שנדר שתיהן כאחת בין שנדר זו אחר זו כן משמע בירושלמי דנזיר פ"ג עכ"ל גם בזה תמיה עליו דמסוגיא דפ"ב. דנדרים דף י"ח ע"א משמע נמי הכי דפריך מהך תוספתא תיובתא דר' הונא ומוקי לה לחד שנוייא כגון שקבל שתי נזירות בבת אחת ע"ש משמע דלשמואל דקי"ל כוותיה מתוקמא בין בבת א' בין בזה אחר זה. גם מ"ש עוד הכ"מ וז"ל ומ"ש אפי' הביא כפרתו כן משמע בירושלמי שם עכ"ל אני תמיה עליו דלימוד ערוך הוא להדיא פ"ג דשבועות דף כ"ח ע"א דפריך והתניא כפר וכו' והתניא גלח וכו' ע"ש הרי בהדיא כמו שפסק רבינו וצ"ע והק' על רש"י בנדרים שכתב וקודם שה שהפרישו נשאל וכו' ע"ש ועיין עוד לחידושינו לקמן ריש פ"ד דף ך' ע"ב במשנה ודף כ"ח ע"א במשנה ודו"ק

במשנה אפי' היה שם שלשים וכו' דסד"א כיון דשהא ימים הראוין לנזירות יביא קרבן טומאה קמ"ל ש"מ ז"ל

שם במשנה ר"א אומר לא בו ביום וכו' וכתבו התוס' ורש"י דר"ל אם נכנס ביום שנטהר אינו מביא קרבן טומאה אבל ראיתי להרמב"ם פ"ו מה' נזירות דין ו' שכתב וז"ל נטמא ביום שנדר וכו' אינו סותר אלא משלים אחר שיביא קרבנו וכו' עכ"ל נראה דס"ל דר"א דקאמר לא בו ביום לענין דאינו סותר הוא דקאמר אבל מביא קרבן טומאה ודלא כתוס' ורש"י וכ"כ הלח"מ ז"ל ע"ש. מיהו ראיתי בירושלמי דמכלתין דבעי לר"א אם נטמא ביום אחרון מנזירותו מי בעינן עד שישאר לו עוד שתי ימים הוא דסותר כמו אם נטמא ביום א' ופשיט ליה ממתני' דלעיל דסותר ולא בעי שתי ימים ושוב הדר ליה שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה בתמיה ע"ש כלומר נהי דשמעינן דסותר אבל אנן קמבעיא לא לענין אם מביא קרבן