באר משה (כריף) סא

משום דאינו עומד באמצע נזירותו דכבר נסתלק מניינו מיהו לפי' המורה שכתב רש"י לעיל במתני' דבין רישא ובין סיפא איכא תגלחת בנתים ע"כ דטעמא הוא משום דעומד באמצע נזירותו אלא נקטו נמי טעמא דתגלחת לרווחא דמילתא לשיטתם דס"ל ליכא תגלחת בנתים. ומ"מ לרש"י דס"ל דברישא אינו מגלח לא הו"ל למנקט כלל טעמא שאינו מגלח ואולי יש למוחקו ואיך שיהיה משמע מפי' דלא פליגי ר"י ור"ל אלא אסיפא אבל ברישא דכבר נסתלק מנזירותו אינו סותר לד"ה וכ"כ התוס' להדיא בד"ה נטמא וכו' ובזה ניחא הא דעביד תלמודא צריכותא ואי אתמר בהא בהא קאמר ולר' יוחנן גופיה אצטריך נמי דאי אתמר בהא בהא הוא דקאמר ר"י סותר משום דאכתי קאי בנזירות של עצמו אבל נטמא בימי בנו דנסתלק מנזירות של עצמו ה"א דאינו סותר קמ"ל ר"י דסותר אלא משום דברישא כ"ע מודו דאינו סותר

אלא שק"ל לפ"ז בדברי רש"י לעיל שהביא פי' המורה וכתב וז"ל ועוד מדקאמר ומניח את שלו וכו' למאי מילתא הוא מתחיל של בנו וכו' עכ"ל ומאי מקשה שהרי נפקותא רבה איכא דאם נטמא דלר"ל אינו סותר ולר"י נמי דסותר ע"כ דסותר אם נטמא באחד מכל השלשים כיון דעומד בא באמצע נזירותו אבל אי הוה משלים את שלו אינו סותר אלא אם נטמא באותן ימים לבד ששייר מנזירותו ובר מן דין ק"ל טובא ולא ידעתי מאי מקשה שהרי אדרבא קמ"ל מתני' דחל נזירות בנו וממילא דאינו מגלח משום דליכא כדי גידול שער וזהו הנפקותא וצ"ע

ע"ב תוס' בד"ה נטמא וכו' לא היה סותר מנין של עצמו ור"ל אמר וכו' כצ"ל והשאר נמחק

ד"ה אמר רב חסדא וכו' קודם שגילח וקורא קידוש שער גידול כדכתיב וכו' כצ"ל

ד"ה אין לו תקנה וכו' ולאחר שיטהר יביא קרבנותיו וא"כ יסתור דהכא לאו דוקא דיסתור שלשים דהא אמר ר"א וכו' כצ"ל

ד"ה לעולם וכו' והכל מודים וכו' קאי אפלוגתא דר' ושמואל וכו' עכ"ל ואע"ג דס"ס לר"א לא ס"ל הכי שפיר קאמר הכל מודים דלא קאי אלא אמחלוקת ר' ושמואל וכה"ג אמרי' בפ' אלו נערות דף ל' ע"א אמר רב חסדא הכל מודים וכו' ומסיק לאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' ק"פ דין י"ג בתוך דבריו ע"ש

בא"ד והכא דנטמא קודם תגלחת אחר שהביא קרבנותיו מודים וכו' כצ"ל

דף ט"ו ע"א גמ' ואם גילח ושתה יין ה"ז סופג את הארבעים וכו' ופירש"י אלמא דגמרי ימי ימי וכו' ולא ידעתי מי הכריחו לזה דלפ"ז מנ"ל לברייתא לימוד זה דילמא דוקא גבי טומאה דאיכא קרא אבל יין ותגלחת דליכא קרא לא מחייב כסברת ר"י בר חנינא ותו קשה דלקמן פרק ג' מינין דף מ"ד ע"א תנן חומר בטומאה מבתגלחת ומביוצא מן הגפן וכו'. ע"ש וא"כ היכי מצי יליף קרא מטומאה דהא איכא למפרך ואם נאמר דכוונת רש"י דיליף בג"ש לא ידעתי מנ"ל לרש"י ג"ש זו ואיך שתיק תלמודא ולא ביאר להדיא דאיכא ג"ש ובפשיטות הו"ל לרש"י לפרושי משום דכתיב בכולהו כל לרבות כדקאמר תלמודא לעיל ולא דרשי' מי שנזרו בראשו ואפשר להגיה בדבריו וכצ"ל אלמא דגמרי כל ימי כל ימי וכו' ור"ל מתיבת כל ועיין לתוס' לקמן פ"ח דף נ"ט ע"ב ד"ה נמצא וכו' ולחידושינו שם. ודע דמסוגיא זו מבואר להדיא דדבר הנלמד מרבויא דכל לוקין עליו ומכאן ק"ל על ה' המגיה שבס' מש"ל ז"ל פי"ג מה' שגגות דין ה' בד"ה אמנם שכתב דכל דבר שאינו מפורש בתורה אלא מרבוייא דכל או מהיקשא אין לוקין עליו ובד"ה אך וכו' העלה בסוף דבריו שזה מחלוקת בין הרשב"א ובין ה"ה ז"ל ע"ש וצ"ע ועיין עוד לחידושינו למס' בכורות פ"ה דף ל"ג ע"ב. ודע דלקמן דף י"ח ע"א מייתי ברייתא דדריש וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר וליפטור את הנזיר בקבר וכו' וכתבו התוס' ד"ה והלא דברים ק"ו וכו' וטמא ראש נזרו מיותר וכו' ע"ש והשתא קשה והא אצטריך לכדדרשי' הכא מי שנזרו תלוי בראשו וצ"ל דבלא"ה פריך שפיר מהך ברייתא דנזיר שכלו ימיו וכו' ודו"ק

שם גמ' וכן מתני' לרב ש"מ וכו' ר"ל כיון דסיפא קושיא לרב א"כ מתני' כולה בם מרישא נמי קשיא לרב ולא מתרצינן בדין הוא וכו' וזה נמי כונת רש"י שכתב וכן לענין זה קושיא מתני' לרב וכו' ר"ל כלפי מאי דפריך מרישא דאינו אלא לענין לגלויי אסיפא אחר ממש ולא אמרינן עולה לכאן ולכאן אהא קאמ' וכן נמי לענין זה דלא אמרי' עולה לכאן ולכאן קשה נמי מתני' גם מרישא עצמה כדפריך מעיקרא ודו"ק נ"ל ואין צורך למה שנדחק ה' אורח מישור ז"ל שתיבת וכן לשון ירושלמי הוא כמו כיני מתני' דלשון נזיר משונה ע"ש

רש"י ד"ה אבל וכו' וה"מ וכו' וטעמא מאי וכו' שאין תגלחת בנתיים וכו' עכ"ל ק"ק ה"נ בנזירות מרובה נימא שלא יגלח בנתים ואינו סותר ודו"ק

ד"ה אמר רב וכו' א"צ למנות אלא כ"ט עכ"ל משום דכי היכי דיום ע' עולה לכאן ולכאן משום דעומד בין שני נזירות דשל עצמו ושל בנו ולכך שדינן לכאן ולכאן ה"נ יום ל' של בנו נמי דעומד בין שני נזירות דלמחר מתחיל נזירות עצמו לכך אמרינן דעולה נמי לכאן ולכאן ונמצא דמרויח שני ימים וא"כ אין צריך למנות אלא כ"ט דהוו שלשים עם אותו יום של שלשים דבנו מלבד יום השבעים וכ"כ רש"י להדיא בד"ה ת"ש וכו' דיום שלשים דבנו עולה לכאן ולכאן ודו"ק

ד"ה אתגורי אתגר וכו' שאינו צריך להשלים למאה אלא שלשים בלבד ועוד וכו' כצ"ל והאי ועוד שכתב רש"י אינו צריך אלא נופך בעלמא וק"ל

ד"ה אלא בדין וכו' הך אלא נשתנה וכו' עכ"ל דלשון אלא אינו מתיישב כלל עם בדין הוא וכו' אלא עם משום דקתני סיפא וכו' וק"ל

בא"ד ואית ספרים וכו' עכ"ל ר"ל דלגירסת רש"י דגריס דלא ליתני עד ע' משמע דלא ליתני כלל כל החלוקה אבל אית ספרים דגרסי עד ע' וכו' דתיבת וכו' משמע דקאי אלישנא דמסיים דלא הפסיד וכו' דהול"ל עד ע' מרויח וכו' והוא כפי' התוס' וק"ל

ד"ה ת"ש וכו' ויום שלשים דבנו עולה לכאן ולכאן אכתי פשו להו שלשים יום וכו' עכ"ל לא ידענא היכי פשו להו שלשים שהרי כ"ט ימים הוא דנשארו מן המאה ואדרבא כיון דיום שלשים דבנו עולה אינו צריך לחשוב להשלים המאה אלא כ"ח ימים בלבד דמה"ט