באר משה (כריף) ס

הך דברי אם ימצא בו מאה כור הרי הוא מתחייב בנזירות ועיין לחידושינו לעיל דף י"א ע"א ד"ה דהוי מתנה וכו'. ומיהו גבי נזיר סתם ע"כ אפי' בדבר שבידו לעשות מהני תנאי כדמוכח לעיל דף י' ע"ב גבי אמרה פרה זו הריני נזירה ומוקי לה כגון שהיתה פרה רבוצה ואמר הריני נזיר אם אעמידנה ולא אעמידנה וכו' ע"ש כנ"ל. עיין למהרימ"ט ח"א סי' י"ט ובח"ב סי' כ"ה דף ך' ע"א שהביא מהנך ראיות דנ"ש לגבי נזיר סתם דמועיל תנאי ע"ש ועיין לה' גופיה ח"א סי' ד' דף ב' ריש ע"ד שכתב וז"ל אין כאן חומר נזירות שמשון שנ"ש לא היתה תלויה בדבר וזו התלייה היא כעין נדר ולא מענין נזירות שמשון וכו' עכ"ל משמע דבנ"ש לא מהני תנאי ותלייה בשום צד וצ"ע מהך דפ"ב דנדרים דמוקי להך ברייתא דכרי בנזירות שמשון

ודע שראיתי למהריט"ץ סי' קצ"ד דף קנ"ד ע"א לדעת הרמב"ם הא דנ"ש ליתיה בשאלה היינו דוקא כשבירר דבריו ואמר כבעל דלילה וכיוצא אבל אם לא אמר אלא הריני נזיר שמשון לבד נהי דאיתיה כדיני נזירות שמשון שיהא אסור בתגלחת לעולם ואינו מקיל בתער מ"מ יכול לישאל כיון שלא בירר דבריו ויכול לומר לשמשון אחר נתכוון ה"נ יכול לישאל עכת"ד ע"ש והוא חידוש גדול בעיני. עוד כתב ה' שם דף קנ"ג ע"ג לדעת הרמב"ם האומר הריני נזיר כראובן אעפ"י שיש ראובן נזיר אינו נזיר שום נזירות משום דלא בירר דבריו מי הוא ראובן הנזיר אם לא יאמר סי' מוכיח שעל ראובן הנזיר אמר בשלמא אם היה נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה מהני כדתנן במתני' וכן נמי אם אמר הריני נזיר כשמשון היכא שאמר לשמשון אחר שהיה נזיר נתכוונתי אינו נזיר את"ד ע"ש וגם זה חידוש גדול

בא"ד וה"נ משמע בפ"ב דמכות וכו' נזיר עולם אפשר לאתשולי עכ"ל היינו מדלא משני התם כנזיר עולם מיהו ראיתי להתוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה אלא שהקשו כה"ג דלישני וכו' ותירצו עדיפא מינה משני ע"ש ולפ"ז אין ראייתם הכא מוכרחת אמנם עיקר דברי התוס' בשבועות הם דברים תמוהים דודאי שנויא דתלמודא התם שנויא דחיקא הוא וכמ"ש התוס' שם עצמן בקושייתם ודחיק למימר וכו' ואיך חזרו בתירוצם וכתבו עדיפא מינה משני וא"כ הדין עם דבריהם הכא שהוכיחו כפשיטות דנזיר עולם אפשר לאתשולי ודבריהם בשבועות צ"ע ועיין בחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א בתוס' ד"ה מאי היא וכו' בבא המתחלת אבל מה שק"ל וכו'

ואכתי איכא למידק דאמאי לא מבעיא ליה הכא בנזיר עולם גופיה וכגון שנזר ע"ד רבים דקי"ל נדר שהודר ע"ד רבים אין לו הפרה כדאיתא פ"ג דגיטין דף ל"ו ע"א וי"ל דהתם אמרינן דלדבר מצוה יש לו הפרה והתרת נזיר חשיבא לדבר מצוה כיון דחוטא מקרי ואפי נזיר טהור חוטא קצת כמ"ש התוס' לקמן פ"ו דף מ' ע"ב ד"ה הא כיצד וכו' בסוף דבריהם ע"ש ואעפ"י דהתוס' לעיל פ"ק דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי כתבו דמ"מ המצוה רבה על החטא ע"ש מ"מ חשיב התרתו לדבר מצוה כיון דאיכא מיהא סרך חטא ובלא"ה יש עור מן הישוב ובמקום אחר הארכתי עיין בתחלת הספר בענין אי התרת נזיר חשיבא מצוה וק"ל

לעיל תוס' בד"ה מי חיילא וכו' וה"ה דמצי למבעי אי אמר לאחר ך' נ"ע ומעכשיו נזיר סתם וכו' עכ"ל כתב ה' אורח מישור וז"ל וצ"ע היאך יכול למבעי אי אמר הריני נ"ע אחר ך' ומעכשיו נזיר סתם הלא כבר אמר לעיל את"ל וכו' כיון דעשרה יומין יתירין לא סלקי וכו' א"כ ה"נ לאחר עשרים עשרה יתירין מנזיר סתם וצ"ל דמגלח לאחר מ' יום דהיינו דממתין עשרה דשייר מנזיר סתם אחר שלשים יום מנזירות עולם דמיקל ולע"ד אחר שנה ממתין שנה ועוד עשרה ימים דשייר מנזירות סתם ואח"כ מגלח עכ"ל לא ידעתי מה תירץ שהרי גבי נזירות מועטת נמי אי הוה חיילה מהשתא ע"כ דממתין עשרה יומי דשייר מנזיר סתם אחר שלשים של נזירות דמעכשיו ואח"כ מגלח כמ"ש התוס' לעיל ד"ה ותבעי ליה וכו' ואפ"ה קאמר כיון דעשרה יומי הוא דיתירין לא חיילי. ולעיקר קושייתו לא ידעתי מאי מקשה דכוונתם כיון דגבי בעיא דשמשון נקט הכי וע"כ הדר ביה מהך את"ל ה"ה נמי דהוה מאי למבעי הכי גבי נזיר עולם ודו"ק

ד"ה אמר כמשה בז' באדר וכו' וק"ק למ"ד נדרים ונדבות וכו' דקרבן נזיר נידר ונידב וכו' עכ"ל הא דקרבן נזיר נידר ונידב אינו מוסכם דאיכא מ"ד דחובה הוי ועוד דמשמע דאי הוה חובה ניחא וזה אינו כיון דנדרים ונדבות לא קרבי כ"ש דחובה לא קרבי ועוד דליכא שום מ"ד דס"ל נדרים ונדבות לא קרבי בבמה ונראה להגיה בדבריהם וכצ"ל וק"ק למ"ד נזירות ומנחות לא קרבי בבמה והיא סברת רבנן סוף זבחים דף קי"ז ע"א דס"ל דנזירות הוי חובה ולא קרב בשום במה וכן רבי שמעון ס"ל הכי דנזירות הוי חובה ולא קרבי בבמה כמ"ש המש"ל ז"ל ריש פ"ק דה' ק"פ דין ג' ע"ש ואף למ"ש התוס' סוף זבחים דף קי"ז ע"ב ד"ה ר"ש וכו' יש נידר ונידב שאין קרב כגון מנחות ונזירות מ"מ יש להגיה כדכתיב' דהכי מתיישב הלשון טפי דקרבן נזיר נידר ונידב נראה דיש למחוק הני תיבות מדבריהם ומ"ש בסוף דבריהם וכן קשה מן נזירות דאבשלום עיין לתוס' סוף מסכת זבחים דקי"ז ע"א ד"ה ר"ש שכתבו בסוף דבריהם שתירצו דאבשלום לאו נזיר היה וקרא דאלכה נא ואשלם נדרי בנדרים ונדבות עכ"ל בד"ה מחלוקת בעולה וכו' דחו לזה דבפ"ב דחמורה דף י"ד ע"ב משמע דאיירי בקרבן נזירות עכ"ל ונראה דמסוגיא דלעיל פ"ק דף ד' סוף ע"ב מבואר נמי דבקרבן נזיר איירי ע"ש אלא דמהך רפ"ב דתמורה מוכח טפי דקאמר מי איכא למ"ד וכו' משמע דליכא מאן דפליג ועיין לה' מש"ל ריש ה' ק"פ מה שרצה לתרץ

ד"ה חדא נזירות וכו' אינו סותר אלא אותה שלו ולא של בנו עכ"ל עיין להלח"מ ז"ל פ"ד מה' נזירות דין ג' ועיין לה' אורח מישור ז"ל

רש"י ד"ה נטמא בימי בנו וכו' כיון דאפי' מונה את של בנו אינו מגלח וכו' עכ"ל כצ"ל אבל קשה דאיך תלי הטעם משום שאינו מגלח בנתיים שהרי ברישא נמי דמניח את שלו אינו מגלח בנתים לפירש"י לעיל במתני' ואפ"ה אינו סותר לד"ה דלא פליגי אלא בסיפא כדמשמע מפירושו שכתב האי דאמר הריני נזיר לכשיהא לי בן וכו' דהיינו סיפא דמתני' ולכן נראה להגיה הכי דכיון דמניח את שלו ואינו מגלח וכו' ור"ל כיון דאינו משלים שלו אלא מניחו והו"ל באמצע נזירותו עומד וגם אינו מגלח בנתיים וכ"כ ג"כ התוס' ד"ה חדא וכו' והשתא ניחא דברישא