באר משה (כריף) נט

לה כגון שהתנה לא קא חשיב מיהו ק"ל על הרב שרצה לצדד מטעם דחשיב מתנה על מה שכתוב בתורה מהא דאמרי' בפ"ק דר"ה דף ו' ע"א אמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה וכתבו התוס' ד"ה ע"מ וכו' וז"ל לא דמי למתנה על מ"ש בתורה עכ"ל והנראה שכוונתם כיון דנדבה כתובה בתורה א"כ הו"ל כמפרש דבריו שכוונתו אינו נדר אלא נדבה ולא דוקא לשון נדר דקאמר ולא דמי לע"מ שאין לך כסות ועונה דלא אשכחן כלל דין זה כתוב בתורה ולכך הוי מתנה הפך על מ"ש בתורה וכן ראיתי בס' שאגת אריה וקול שחל דף ז' ע"ג ודף ח' ע"א שכ"כ ע"ש וכן ראיתי להלק"ט דף מ"ו סי' רמ"ג שכתב וז"ל פי' כיון דבידו לעשות בידו להתנות ולא דמי לע"מ שאין לך שאר כסות ועונה מיהו קשה אמאי לא מייתי כאן פלוגתא אי תפיס לשון ראשון או אחרון לזה נ"ל דבאומר ע"מ סיומא דמילתא הוא והכל דבור אחד עכ"ל ונר' שכוונתו כדכתיב' וא"כ גבי נזירות שמשון שהתנה על מנת שיש לו התרה נימא נמי דלא דמי למתנה על מה שכתוב בתורה מה"ט גופיה כיון דאיכא נזיר סתם דיש לו שאלה נימא דכוונתו לאו דוקא נזיר שמשון אלא נזיר סתם. א"נ כונתו שמשון אחרינא

ומיהו קשה לדברי התוס' מהא דתנן לעיל דף י"א ע"א הריני נזיר ע"מ שאטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן ומפרש תלמודא טעמא מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ומייתי תנא כוותיה וכו' ואמאי לא נימא נמי כיון דאיכא נזיר שמשון דמותר ליטמא נימא דכוונתו להיות נזיר שמשון ונראה דכוונת התוס' אינו ר"ל משום דה"ל מפרש דבריו אלא ר"ל מצי להתנות כיון דבידו לעשות ע"ד מיגו דאמרי' בעלמא ונראה שזה נמי כונת הלק"ט שזכרנו והשתא י"ל דגבי ע"מ שאטמא למתים לא אמרי' מגו דאי בעי נזר כשמשון דאין זו מגו טוב דלא ניחא ליה בחומר שמשון דלא מייתי קרבן ואינו מגלח לעולם וכן לית ביה שאלה וכן נמי מ"ש מהרימ"ט גבי נזירות שמשון דמתנה ע"מ שיש לו התרה לא אמרי' מגו דאי נזר נזירות סתם משום דאינו מגו טוב דלא ניחא ליה בחומרת שאסור ליטמא מיהו אכתי קשה נימא מגו דאי בעי לידור נדר בעלמא וי"ל דזה נמי לא הוי מגו טוב משום דבעי לנזור לחייב עצמו בכל איסור נזירות וכן ניחא ליה לקיים מצות דמביא קרבן ומגלח ודו"ק

וראיתי למהרימ"ט ח"א סימן ך' דף ע"ב וד' שהוקשה לו בפשטא דמתני' דגבי ע"מ שאטמא למתים נימא דכוונתו כמו נדר בעלמא ותירץ דכל שאומר לשון הנזירות אי אתה יכול לומר שהוא נדר אפי' היתה כוונתו לכך משום דהול"ל בפירוש הרי עלי קרבן וכו' את"ד ע"ש ולפ"ז צ"ל דכוונת התוס' בפ"ק דר"ה שכתבו ולא דמי וכו' היינו מטעם מגו כדכתיב' דאי משום דמפרש דבריו א"כ תקשה להו קושיא הלזו שהק' הרב ולא שייך תירוצו דהא התם נמי קאמר נדר ומפרש דבריו נדבה ה"נ אף דקאמר נזיר נפרש דבריו נדר דמאי שנא ועיין עוד לחידושינו לעיל דף י"א ע"א במשנה ודו"ק. מיהו ק"ל דמשמע דבע"מ לא אמרינן תפוס לשון ראשון וכמ"ש בהדיא הלק"ט שזכרנו מאי שנא מהא דאמרי' בפ"ב דביצה דף ך' ע"א האומר הרי עלי תודה ע"מ שאצא בה ידי חגיגה הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח ופירש"י דכי אמר הרי עלי נתחייב וכי הדר אמר אמר ע"מ לאו מילתא היא וכ"כ התוס' שם אלמא משמע דבע"מ אמרי' תפוס לשון א' א"כ ה"נ גבי הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה נימא תפוס לשון א' ועיין לחידושינו לעיל דף י"א ע"א במשנה ובחידושינו שם גבי דקאמר הוה ליה מתנה על מ"ש בתורה ודו"ק. דע שראיתי להלק"ט דף כ"ו ע"א סי' נ"א שכתב משם מהרימ"ט כשנזירות שמשון לא קיבלו מצד עצמו אלא כדי להרחיק עצמו דרך קנס אז קיל ומצי למשלפיה ע"י פתח ע"כ

עוד ראיתי לו דף כ"ד שכתב משם מהריב"ל דנ"ש דאפקיה בלשון שבועה יש לו שאלה עוד ראיתי לו דף כ"ז ע"ד סי' נ"ח שכתב משם מהר"ם ן' חביב משם מהר"י ן' מיגש הא דאמרינן ליתיה בשאלה דוקא היכא דכבר התחיל לנהוג בעצמו דין נזירות אבל אם עדין לא התחיל לנהוג ובא לישאל מתירין לו את"ד ע"ש וקצת נראה דלא ס"ל להתוס' ז"ל לעיל דף ר' ע"א להני החילוקין שהק' שאלה איכא בינייהו ע"ש ומאי קושיא אימא דלא חשיב אלא מידי דליתיה בנ"ש כלל אבל שאלה דמשכחת לה דיש שאלה לא קחשיב. גם מ"ש ה' ז"ל משם מהר"י ן' מיגש דהיכא דלא התחיל לנהוג מצי לישאל נראה דע"כ שהרב מהרימ"ט לא ס"ל חילוק זה והוא דבח"א סי' ד' והביאו ה' מש"ל ז"ל בפ"ב מה' נזירות דין ט"ו בס"ד הביא ראיה דאשה שנדרה בנזירות שמשון מצי הבעל להפר לה מהא דאמרי' בפרק השולח אמר ד' הונא נשאת אין מדירין אותה שמא יפר לה בעלה ואי ס"ד דנזיר שמשון אינו יכול להפר ידירוה בנ"ש וכו' ע"ש ועיין מ"ש בחידושינו בגמרא גבי דקאמר לא אפשר לאתשולי וכו' והשתא מאי ראיה מייתי דילמא שמא יפר לה בעל קודם שתנהוג נזירות דאיתיה בשאלה א"ו דס"ל דליתיה בשאלה כלל

ומיהו יש לדחות דמדירים אותה שלא בפני בעלה עד שתנהוג נזירות שעה אחת דקי"ל דאינו יכול להפר נדרים שעתידה לידור כרבנן לעיל דף ב' ע"ב ועיין להתוס' בהשולח ד"ה אבל וכו' מיהו צ"ע טובא על מהר"י ן' מיגש דאיך כתב לחילוק זה דא"כ היכי קאמר תלמודא הכא הריני נזיר שמשון לאחר ך' יום ומעכשיו נזיר סתם הכא לא אפשר לאתשולי וכו' שהרי כיון דנזירות שמשון אינה אלא לאחר ך' יום א"כ עדין לא נהג נזירות ומצי לאתשולי א"ו משמע דאף שעדיין לא נהג נזירות לא מצי לאתשולי וצ"ע. עוד ראיתי להלק"ט דף כ"ו ע"א סי' ן' שכתב משם מהר"י טאיטאצק ומהר"י יחיאל אשכנזי דנזירות שמשון לא הוי אלא שמקבל עליו נ"ש בהחלט בלא שום תנאי אבל אם עשה תנאי אם אעשה כך או אם לא אעשה כך אז אין נזירות חל עליו ולא הוי נזיר עכ"ל ולפ"ז צ"ל הא דלא חשיב מתני' לעיל דף ד' ע"א נזיר עולם מהני על תנאי כדתנן ע"מ שיהא לי בן וכו' ונזיר שמשון לא מהני על תנאי י"ל דלא חשיב אלא כששניהן עומדים בנזירות ע"ד מה שתירצו התוס' לעיל גבי דלא חשיב שאלה ע"ש ומיהו מדלא הקשו התוס' קושיא זו קצת נראה משום דלא ס"ל לחילוק זה אבל יש לתמוה על זה מפ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב דמוקי להך ברייתא דקתני הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור בנזירות שמשון ע"ש אלמא דמהני על תנאי וצריך לחלק דוקא תנאי שתלאו בדבר שבידו לעשותו כדדייק לישנא אם אעשה אם לא אעשה וכו' ולכך לא מהני דהוי אסמכתא גמורה אבל