באר משה (כריף) נז

דמאי דקאמר הכל מודים מדברי סתמא דתלמודא היא וקאי אהנך אמוראים שנחלקו אית דבעי מימר וכו' וא"כ דברי הירושלמי סתרי אהדדי שהרי למ"ד עד שיביא שתי שערות ס"ל אע"ג דהגיע לעונת נדרים מצי מדיר ליה. עוד אפשר לומר דכונתו דלעולם דס"ל דהכל מודים הוא מדברי אותו מ"ד דאמר עד שיבא לעונת נדרים ור"ל דמודים ב"ה וכמו שכן פי' הר' פני משה וכוונת קושיתו משום דלשיטתיה אזיל דלכ"ע בין לב"ש בין לב"ה אם יצא לאויר העולם יכול להזירו א"כ תיבת מודים אינה מיושבת דלמאן מודים כיון דלא פליגי ומ"מ יש ליישב דמודים לגרמייהו וכה"ג כתב הריטב"א פ"ק דמ"ק דף ח' ע"א כמ"ש בחידושינו שם ע"ש

עוד ראיתי לה' שהקשה דמש"ס דילן מוכח דאינו יכול להזירו מרחם דלא כהירושלמי דאי יכול. להזירו מרחם א"כ היכי מייתי קרבן הא הוי חולין בעזרה דלקמן דף כ"ט ע"א משני תלמודא קסבר חולין בעזרה לאו דאורייתא ואתי חינוך דרבנן ודחי דרבנן אבל מרחם דעדין לא הגיע לחינוך וליכא מצוה דרבנן היכי נימא אתי דרבנן ודחי דרבנן את"ק ע"ש ונראה לישב אע"ג דע"כ דמשמע לית ליה לתלמודא מדיר בנו בנזיר כל תורת נזירות עליו ומביא קרבן כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ט ע"א ד"ה מש"ה וכו' מ"מ כיון דאיכא תרי זמנים שפיר מצינן למימר דמזמן הרחם עד שיגיע לחינוך מיהא לאו לענין קרבן קתני מתני' ולא קתני דהתורת נזיר עליו אלא אאותו זמן דהגיע לחינוך ועי"ל דמתני' לא איירי במדירו מרחם כי היכי דצ"ל הכי לי"מ שכתב רש"י בסוף מכות כדכתיב' ועיין לחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א במשנה דהאומר הריני כשמשון עש"ב ודו"ק

ודע שיש מחלוקת בין רש"י ותוס' לקמן דף כ"ח ע"ב גבי מדיר בנו בנזיר דקי"ל דיכול למחות הבן דלפירש"י יכול למחות כל זמן שירצה והתוספות מספקא להו אי בעינן דוקא שימחה מיד ועיין לכ"מ פ"ב מה' נזירות דין י"ג דמספקא ליה בדעת רבינו ונראה להכריח דע"כ דלפי הי"מ ורש"י דסוף פרק אלו הן הלוקין ס"ל דבעינן שימחה מיד דאל"כ היכי שייך לפרושי מתני' התם בנזיר מן הבטן דא"כ היכי משכחת לה חיוב מלקות דקתני מתני' דאם הוא עדין קטן לאו בר חיובא הוא ואם כשהגדיל הא קי"ל דאם גלח בטלה הנזירות משום דאין לך המחאה גדולה מזו כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ח ע"כ ד"ה ואין האשה וכו' וכדפסק הרמב"ם פ"ב מה' נזירות דין י"ד וא"כ ה"נ כשנטמא במזיד בבית הקברות נימא דאין לך מחאה גדולה מזו אלא עכ"ל דאינו יכול למחות אלא מיד כששמע דהשתא איכא לאוקי למתני' כשלא מיחה בשעה ששמע ודו"ק נ"ל. מיהו נראה דאיכא למדחי דשאני התם כיון דכבר עבר אהנך לאוין דחשיב במתני' אמרינן דגבי נזירות נמי נתכוון לעבור ג"כ אאיסור טומאה ולא תלינן להתיר לומר דכוונתו המחאה דבטל הנזירות ואע"ג דקי"ל חזקה אין אדם מניח ההתר ועושה האיסור ואע"ג דכבר עבר כמה איסורין כדפסק הרמב"ם פ"ב מה' תמורה דף ג' גבי איסור תמורה כבר ראיתי לה' מש"ל ז"ל פרק עשירי מה' גירושין דין י"ח שחילק לדעת הרדב"ז דדוקא היכא דעבר אאיסורים בגופות מוחלקים אבל היכא שהוא בדבר אחד שבאותה ביאה עבר אאיסור נדה בודאי לא נשמר מאיסור אחר שהוא בעילת זנות הבאה מחמת אותה ביאה עצמה את"ד ע"ש וה"נ דכוותה דבאותה חרישה עצמה עבר כמה איסורין ואע"ג שאיסור טומאה לא בא מחמת החרישה אלא מחמת ההכנס שנכנס לבית הקברות מ"מ באותה הכנסה עצמה כבר עבר אאיסור כהונה ועוד דחרישה נמי גרמה לטומאה לפי שאינו יכול לחרוש בשוורים אלא א"כ הולך עמהם ומנהיגם למקום הטומאה כמ"ש הרע"ב בהך משנה דיש חורש תלם אחד ע"ש וא"כ באותו דבר עצמו שעבר אהנך לאוין עבר נמי אטומאה ואחר כתבי ראיתי בש"מ לקמן עלה הך מתני' דמדיר בנו בנזיר שכתב בשם הרא"ש וז"ל מספקא ליה אם שתה יין או נטמא אי מקרי המחאה דמסתבר למימר הכי כיון שעשה דבר שהנזיר אסור בו אין לך מחאה גדולה מזו ומיהו מדנקט גילח משמע דוקא שעשה מעשה בגופו עכ"ל ע"ש וכן משמע מדברי התוספות לקמן פ"ד דף כ"ד ע"ב ד"ה שלו וכו' ע"ש ולפ"ז אין צורך למה שכתבנו אלא דאיכא למדחי דס"ל להי"מ דנטמא שאינו מעשה בגופו לא חשיב המחאה ועיין לחידושינו לקמן גבי מדיר בנו בנזיר. שוב התבוננתי דלפי הי"מ דנזיר מן הבטן דינו כמו שמשון א"כ אינו יכול למחות נמי דודאי דשמשון לא הוה יכול למחות כיון דע"פ מלאך אלא שאני נבוך בזה שראיתי למהרי"מט ח"ב סי' כ"ד דף י"ט ע"ג שכתב בפשיטות דאדם שמקבל נזירות ע"פ מלאך אם עבר על נזירות אינו לוקה משום כיון דלא יצא נזירות מפיו מה פשע איהו שהרי המלאך הוא שהזירו אטו מי שאכל תמרי' בארבילה לוקה את"ד ע"ש ולפ"ז ע"כ דשמשון גופיה אי הוה עובר לא היה לוקה אבל המתפיס בו מ"מ לוקה שהרי יצא נזירות מפיו אמנם לפי הי"מ דנזיר מן הבטן דינו כמו שמשון נימא נמי אינו לוקה מה"ט גופיה כיון דלא יצא נזירות מפיו ואביו שהזירו מה פשע איהו והיכי חשיב ליה מתני' התם בהדי מלקיות בשלמא מדיר בנו בנזיר לוקה משום דנזירות אביו שהזירו הל"מ היא אבל מן הבטן דדינו כמי שמשון לפי הי"מ אמאי לא הוי כשמשון נמי גם לענין מלקות אבל אי אמרינן דנזיר מן הבטן יכול למחות כיון שאינו ע"פ מלאך אלא עפ"י אביו איכא למימר דפשיעתו היא כיון שיכול למחות ולא מיחה א"כ חייב כשיעבור. ולפ"ז צ"ל נמי דס"ל להי"מ כמ"ד לא נתבטל נדר האב כשנעשה הבן גדול שזהו מחלוקת בין הראשונים שונים כמ"ש המש"ל משם התי"ט בפ"ג דסוטה וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד

ודע דלפי הי"מ ע"כ הא דקתני לקמן מתני' סוף מכלתין דף ס"ו ע"א נזיר היה שמואל ויליף מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמזאל נזיר ע"כ שנזירות שמואל היה נזירות שמשון שהרי כיון דהיה מן הבטן ונ"מ האומר הריני כשמואל הרמתי הרי זה נזיר שמשון והא דאצטריך קרא בשמואל א' סי' א' לומר ונתתיו לה' כל ימיו חייו אע"ג דבלא"ה ידעי' כיון שהוא נ"ש אפשר לומר דכונתה דרך תפלה שמתפללת עליו שלא ימחה כשיגדל שהרי בידו למחות אבל הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות דין י"ו פסק האומר הריני כשמואל הרמתי ה"ז נזיר עולם ואע"ג דס"ס אמאי לא ילפינן לגמרי דהוי כשמשון נזיר עיין להתי"ט לקמן בהך משנה ולחידושינו שם. ודע אע"ג דתנן לקמן האיש מדיר בנו בנזיר ולא האשה צ"ל דאלקנה בעלה הסכים עמה במה שהדירתו חנה בנזיר לשמואל כדכתיב ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך