באר משה (כריף) נו

אע"ג דשמשון גופיה אין לו שאלה מ"מ המתפיס בו כיון דס"ס ע"פ עצמו תלה האיסור א"כ שפיר מצי למימר אדעתא דהכי לא נדרתי להיות כשמשון ולכך הוצרכו לכל זה הדוחק. מיהו מסוגייא דשמעתין דאיירי בתולה בשמשון וקאמר ליתיה בשאלה הרי מבואר להדיא דהתופס בשמשון אין לו שאלה לכך צ"ל בכוונת רש"י ליתן טעם על שמשון גופיה וממילא דהתופס בו הוי כמותו דאין לו שאלה וכמו שכן הבין בו בפשיטות הכ"מ ז"ל שהרי הביא טעם זה של רש"י על דברי רבינו דמיירי בתולה בשמשון והיינו טעמא משום דמסתמא דאדעתא דהכי נדר שיהיה כמו שמשון דאין לו שאלה וכן נמי כוונת הי"מ שכתב רש"י היינו נמי ליתן טעם לשמשון גופיה משום שהיה מן הבטן הילכך אין לו שאלה וממילא דהתולה בו נמי הוי כמותו דאין לו שאלה וכן ממילא נמי אם אדם הדיר את בנו בנזיר מן הבטן אין לו שאלה ותלמודא דקאמר בנזיר שמשון או תולה בשמשון או במדירו אביו מן הבטן דאידי ואידי שוין הן ולכך דחה רש"י דלא שייך טעם זה דההוא בשאלה איתיה דאביו יכול לישאל עליו

וראיתי להרב אורח מישור ז"ל שכתב משם מהרש"ל בביאורו לסמ"ג לאוין שהביא משם הד"א ממיץ הטעם המתפיס בשמשון אין לו שאלה משום ששינה מדרך הנודרים דבנזירות בעינן דבר הנדור כמו בנדרים והוא שינה ותלה בדבר שאינו נדור הילכך החמירו ביה מידי דהיה כמו הנודר ע"ד רבים שאין לו התרה משום ששינה לנדור ע"ד רבים ע"ש אלא שלשון ה' אורח מישור כזה מגומגם אצלי לא הבינותיו ומלבד שהוא מגומגם לא ידעתי איך כתב בנזירות בעינן דבר הנידר והוצרך למחוק תיבת לא שבדברי ר"א ממיץ כמו שיע"ש שהרי ע"כ מאן דסובר דנזירות שמשון חיילא היינו משום דלא בעי דבר הנדור דשמשון לאו נדור הוא דר"ש דס"ל לא חיילא משום דס"ל דבעי דבר הנדור כמבואר לעיל פ"ק דף ד' ע"ב וכעת ס' מהרש"ל על הסמ"ג לא היה בידי ועיין מהרימ"ט ח"א סי' ד' וח"ב סי' כ"ד דף י"ט ע"ב וג' ועיין לחידושינו לעיל דף ד' ע"ב ועיין למהרימ"ט ח"א סי' קל"ד דף צ"ו סוף ע"א. ודע דלפי טעם רש"י הכא דמשמע כיון דלאו נדור לא מצי למימר אדעתא דהכי לא נדרתי נראה דלפ"ז ה"ה נמי גבי מדיר בנו בנזיר אע"ג דחשיב נדור שהרי אביו הדירו מ"מ הבן לא מצי לישאל מה"ט גופיה שהרי לא מצי למימר נמי אדעתא דהכי לא נדרתי (דלפ"ז ה"ה נמי גבי המדור בנו בנזיר) כיון שהוא לא נדר מידי וה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין י"ג נסתפק בזה ונסתפק עוד אי האב גופיה מצי למשאל ופשיט להו הרב מפי' רש"י דסוף פרק הן הלוקין ע"ש ולפי הנראה דמדברי רש"י הכא נמי יש לפשוט הספק הראשון אמנם תמיה אני עליו שהוצרך למפשט להו מדברי רש"י דסוף מכות ולפ"ז ע"כ דבמחלוקת היא שנויה שהרי ע"כ הי"מ פליגי על רש"י וס"ל ליתיה כשאלה ואמאי לא פשיט לה הרב מתוך הסוגיא עצמה דפריך נזיר שמשון בר טמויי למתים והשתא אי מדיר בנו בנזיר ליתיה בשאלה אמאי לא מוקי למתני' כגון שהדירו אביו בנזיר דע"כ אסור ליטמא כדמשמע לקמן דף כ"ט ע"א דפריך בשלמא לר' יוחנן וכו' אהכי כי מטמא מביא קרבן וכו' וכן פסק הרמב"ם פ"ב מה' נזירות דין י"ד וע"כ דלהי"מ צ"ל דוקא מדירו מן הבטן הוא דקאמר תלמודא בר טמויי למתים משום דהוי כשמשון אבל מדירו אחר שנולד דינו כשאר נזיר דעלמא ואסור ליטמא וא"כ ע"כ דאפי' לפי' הי"מ מודו דמדירו אחר שנולד איתיה בשאלה מכח קושיא הלזו דאי ליתיה בשאלה כלל אמאי לא מוקי לה תלמודא במדירו אביו בנזיר דליתא בשאלה ואסור ליטמא וכה"ג הוכיחו התוס' הכא בד"ה אמר הריני נזיר כשמשון וכו' בסוף דבריהם גבי נזיר עולם דאיתיה בשאלה מהך סוגיא דמכות ונהי דאכתי איכא לאסתפוקי מי הוא שיכול לישאל אביו או הבן עצמו מ"מ תפשוט דע"כ בשאלה מיהא איתיה ולא הו"ל להרב להסתפק אלא חדא מי הוא שיכול לישאל ויש מי שהשיב לי דאיכא למימר דלא מוקי לה תלמודא במדיר בנו משום דלר"ל דס"ל טעמא כדי לחנכו הוי מדרבנן ומתני' משמע דחייב מלקות מדאורייתא

ודע שיש להסתפק בדברי רש"י דסוף מכות שדחה לפי' הי"מ משום דההוא איתיה בשאלה אי מודה להי"מ לענין דמותר ליטמא דהדין מיהא דין אמת א"ד כיון שדחה אותו פי' ממילא לא מצינו נזיר מן הבטן שנקרא בשום דוכתא נזיר שמשון שנאמר מותר ליטמא כמו שמשון ומיהו ראיתי לרש"י לעיל פ"ק דף ד' ע"ב גבי הא דפריך התם שמשון לאו נזיר כתב רש"י ז"ל קס"ד דלמנוח קאמר וכו' דאדם מדיר בנו בנזיר עכ"ל וכ"כ נמי התוס' שם ע"ש משמע דס"ל דמתני' דמדיר בנו בנזיר מיירי נמי מן הבטן וא"כ ע"כ דאסור ליטמא שהרי ע"כ דמתני' משמע דכל תורת נזירות עליו לכל מילי ואסור ליטמא כדמשמע לקמן דפריך בשלמא לר"י וכו' אהכי כי מטמא וכו' כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ט ע"א ד"ה משמע וכו' וע"כ דלהי"מ מתני' לא מיירי במדירו מן הבטן. ודע שראיתי בירושלמי עלה הך מתני' דהוי מדיר בנו בנזיר דקאמר תני בנוזרו מרחם וסבור הייתי דכוונת הירושלמי דפרושי מפרש למתני' דמיירי נמי במדירו מן הבטן ומה שסיים הירושלמי בתר הכי אית דבעי מימר מילתא. אחריתי היא וזה הפך הי"מ מיהו ראיתי להמפרש ה' פני משה שפי' בע"א דלא קאי אמתניתין והנראה שהכריחו משום דמשמע דוקא בנזירי מרחם קאמר מדלא קאמר אף בנזרי וכו' ודע דהירושלמי הלז אשתמיט מהתי"ט לקמן ריש פ"ו שכתב דהא דמדיר את בנו בנזיר דוקא כשהגיע לחינוך אבל מרחם אמו אינו מדירו ע"ש וזה היפך הירושלמי בין לפי פי' הרב פני משה בין לפי פירושינו וכבר ראיתי לה' א"מ ז"ל ריש פ"ז דף מ"ז ע"א שתפס עליו ע"ש ואחר זמן מצאתי לה' חזון נחום ז"ל על ס' טהרות במסכת כלים פ"ק משנה ו' דף ט"ו ע"א שהק' נמי על התי"ט מהירושלמי אלא שמבין כונת הירושלמי בקוטב אחר קצת וז"ל איברא דמלשון הירושלמי דפ' מי שאמר יש להבין דס"ל להירושלמי דהאב מדיר בנו בנזיר מרחם דאמרי' התם ר' יוחנן בשם ר"מ וכו' בש"א אין האיש מדיר בנו בנזיר תני בנזיר מרחם ומשמע לי דה"פ תני בנזיר מרחם ר"ל מחלוקת ב"ש וב"ה הוא אם האב יכול להזיר בנו מרחם אבל אם כבר יצא לאויר העולם לכ"ע יכול להזירו א"כ כיון דקי"ל כב"ה נקיטינן דאף מרחם יכול להזירו עכ"ל וסיים עוד ה' וז"ל ומיהו הא דאמר התם בירושלמי בתר הא דתני בנזרי מרחם אית בעי מימר עד שיביא שתי שערות אית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים הכל מודים שאם יבא לעונת נדרים שאיני מזירו וצ"ע עכ"ל. נראה דכוונתו משום דמשמע ליה