באר משה (כריף) נה

ידעתי מאי מקשה שהרי תלמודא דקאמר טעמא משום דספיקו חמוד קאי אמתני' דטהרות גופה דקתני ספק נזירות לקולא א"כ משמע אבל אי אין ספיקו חמור כגון נזירות שמשון ס"ל למתני' לחומרא. עוד הקשה וז"ל דהו"ל להרמב"ם לבאר בשום דוכתא דגבי נזירות שמשון אין להקל עכ"ל ואחר המחילה לא דק דלפי דברי הלח"מ ה"ל הרמב"ם ביאר בכאן דגבי שמשון לחומרא. עוד הק' וז"ל ותו דלעיל דף כ' ע"א במתני' חשיב חילוקים בין נזיר עולם לנזיר שמשון ואמאי לא חשיב נמי נזיר שמשון ספיקו להחמיר ונזיר עולם ספיקו להקל דכה"ג הקשו התוס' שם אמאי לא חשיב נמי נזיר עולם יש לו שאלה ונזיר שמשון אין לו שאלה וליכא לתרוצי כמו שתי' התוס' התם וז"ל י"ל מילתא דליתא בנזירות לא קתני ואם ישאל על הנזירות לא הוי נזיר וכו' דהא הכא איתיה בנזירות אלא דאמרינן לגבי ספיקו לקולא ובנזיר שמשון ספיקו לחומרא עכ"ל ונראה לישב דלשיטת רבינו דהך טעמא דספיקו חמור אכתי קאי י"ל דס"ל לרבינו דתנא ושייר דשייר נמי דיש לו שאלה וכו' שהקשו התוס' לעיל אבל התוס' ס"ל דלפי האמת הך טעמא לא קאי. א"נ הוצרכו לתרץ אליבא דר' אשי לחד פירושא קמא שפי' בפ"ב דנדרים דלפי אותו פי' לא קאי הך טעמא ע"ש כל זה לשיטת ה' דס"ל דליכא לתרוצי כמו שתירצו התוס' אבל לדידי לא ידעתי למה שהרי כיון דהספק אינו חוץ מגופו כגון אי ככר זה אסור לגמרי או לא אלא בגופו אי נזיר או לא וא"כ כיון דכי אמרת ספיקו להקל אינו נזיר א"כ ליתיה בנזירות וכמו שתירצו התוס' ועי"ל דלא חשיב אלא כשהוא עומד כבר בנזירות ודו"ק

עוד כתב וז"ל גם הקושיא שהק' הכ"מ הא קי"ל ספק נזירות לקולא י"ל דס"ל לרבינו דבעיא דלא אפשיטא לא מקרי ספק כמבואר בכלל ספיקות בפ"ח סי' ה' וכו' ע"ש ואחר המחיל' א אשתמיטיתיה למה שפסק רבינו פ"ב מה' נזירות דין ז' בעיא דלא אפשיטא לקולא מטעם ספק נזירות להקל ועיין לכ"מ ז"ל פ"ג דנזירות דף ז' ובפ"ד דף י"א ובפ"ה דין י"ד ועיין לה' אורח מישור לעיל דף ז' מספרו ריש ע"ד ודף מ"ג מספרו ע"א ד"ה מיהו וכו'

תוס' ד"ה הגה"ה וצ"ע וכו' דהשתא הקדים הק' יום וכו' ושמא דה"ה וכו' עכ"ל כונתם משום דאיכא למימר דוקא כיון כשהקדים לאחר עשרים אמרינן דדעתו דניחא ליה שיהא חלות הנזירות לאחר עשרים כמו שהקדים כל כך לא ניחא ליה בהפסקה אבל בשהקדים הק' דמעכשיו אמרינן דלא חייש להפסקה ודעתו דמעכשיו חיילי בזמן שהקדים ונראה דגם לפי בעיא זו לפי הצד דלא חיילי מהשתא אלא לאחר ך' משום דלא ניחא ליה בהפסקה צ"ל נמי דמונה תחלה אותה דלאחר עשרים ואח"כ של הק' ולא אמרינן מונה תחלה של הק' משום שהתחיל בה ואח"כ של ך' ומה שאמר לאחר כ' ר"ל לאחר כ' אני מקבל נזירות לאחר מאה יום כי היכי דכתבו התוס' הכי לעיל ד"ה בעי רבא גבי מעכשיו וכו' דא"כ מאי מבעיא ליה כלל דהא יחול מהשתא ויתחיל של הק' בלא הפסקה ואח"כ של אחר עשרים א"ו דבעינן דאותה דלאחר עשרים מתחלת לאחר ך' מיד ולא לאחר מאה משום דלא מצינן לתרוצי דיבורו שאמר לאחר עשרים ר"ל לאחר עשרים אני מקבל נזירות לאחר מאה דא"כ מאי שנא דלאחר עשרים הוא דמקבל ולא מהשתא אבל גבי דבורו שאמר מעכשיו מאה יום שפיר מצינן לפרושי על הקבלה דמעכשיו מקבל כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק ועיין מה שאכתוב לקמן בתוס' בד"ה אמר הריני נזיר כשמשון וכו'

רש"י ד"ה גליון וכו' ועוד וכו' למאי מילתא הוא קא מתחיל וכו' מה שיש לדקדק בדברי רש"י הללו עיין לחידושינו לקמן דף י"ד ע"א בד"ה נטמא וכו' ודו"ק

דף י"ד ע"א גמ' לא אפשר לאתשולי וכו' ופירש"י משום דשמשון לא הוה נדור משמע מפי' דטעמא דליתיה בשאלה משום כיון דלאו נדור מפי עצמו אלא המלאך הזירו הילכך לא שייך שאלה וחרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרתי שהרי הוא לא נדר מידי אלא המלאך הזירו והילכך המתפיס בו נמי הוי כמותו דאין לו שאלה וראיתי לרש"י ס"פ אלו הן הלוקין דף כ"ב ע"א בד"ה בנזיר שמשון וכו' שכתב וז"ל ע"י מלאך קבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דצווי של מעלה הוא עכ"ל נראה דטעם אחר הוא מדכתב דצווי של מעלה משמע משום שהוא צווי של מעלה הוי חמיר טפי והילכך ליתיה בשאלה והמתפיס ביה נמי הוי כמותו דאין לו שאלה וכן משמע מתוך לשון מרן כ"מ ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ד שדברי רש"י הכא ודפרק אלו הן הלוקין שני טעמים הם ע"ש והרמב"ם שם כתב טעם אחר וז"ל ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול לישאל על נדרו שנזירות שמשון לעולם היתה עכ"ל וכבר הק' עליו הכ"מ ז"ל שהרי נזיר עולם מי לית ליה שאלה ומה שפירש ה' דה"ק משום דנזיר שמשון לא היה לזמן קצוב וכו' לא הבנתי דבריו ס"ס נזיר עולם נמי אינו לזמן קצוב ואיתיה בשאלה. וראיתי למהריב"ל בח"א בחידושי דינים דף נ"ט ע"א שמכח קושיא זו כתב דאין ה"נ דלהרמב"ם נזיר עולם ליתיה בשאלה וכבר תמה עליו דלא משמע כן מסוגיא דפרק בתרא דמכות דלא מוקי למתני' התם בנזיר עולם ע"ש באורך. ולכך נראה לע"ד דמ"ש הרמב"ם לעולם היתה אינו טעם למאי דליתיה בשאלה אלא ר"ל שלא מצינו לשמשון ששאל אלא לעולם היה עומד בנזירותו והילכך המתפיס בו נמי הוי כמותו ואכתי קשה הו"ל לבאר שמשון גופיה מ"ט ליתיה בשאלה וצ"ל דס"ל לרבינו דאין ה"נ דמותר לישאל אלא שלא רצה. ושו"ר בלקט הקמח דף כ"ד ע"א סי' א' שדחה זה ע"ש ועיין למהריט"ץ ז"ל סי' קצ"ד דף קנ"ח ע"א ודו"ק. ודע דפשט פירש"י דבס"פ אלו הן הלוקין משמע דכוונתו דמאי דקאמר התם תלמודא בנזיר שמשון דאין לו שאלה אינו ר"ל במתפיס בשמשון כגון שאמר הריני נזיר כשמשון אלא ר"ל כגון שאירע לשום אדם א' שבא לו מלאך והזירו כמו שאירע ממש לשמשון וזהו שכתב נמי בדבור שאחריו וז"ל אדם שמקבל נזירותו ע"י מלאך וכו' וכתב עוד וז"ל ואית דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן וק"ל ההוא נמי בשאלה איתיה שהיה אביו יכול לישאל עליו וכו' כוונת הי"מ משום דמילתא דלא שכיחא היא שיבוא מלאך לכך פירשו דמאי דקאמר נזיר שמשון ר"ל שאביו הדירו מן הבטן כמו שהיה שמשון דמן הבטן היה נזיר וס"ל להי"מ כיון דמן הבטן דינו כמו שמשון שהיה ג"כ מן הבטן ולפ"ז ע"כ מה שהוצרכו לכל זה ולא פירשו בפשיטות דר"ל במתפיס בשמשון כגון שאמר הריני נזיר שמשון היינו משום דס"ל דהתולה בשמשון יש לו שאלה והיינו טעמא