באר משה (כריף) נד

כלומר דאינו משלים לא דמפסיק ויגמור השניה ואח"ך חוזר ומונה השאר להצטרף עם הך'. ומיהו מה שהכריח משום דרבינו פוסק בכל הבעיות שבעשרים יום ג"כ נוהג נזירות וכו' ע"ש ק"ק דאינו מוכרח שהרי לפירש"י ותוס' נמי לפי האת"ל דמסיק דחיילי הכי הוא נמי שבך' נוהג נזירות ובנזירות מועטת נמי אע"ג דמעיקרא קאמר את"ל לא חיילי מ"מ לפי מאי דמסיק אידך את"ל כיון דאפשר לאתשולי וכו' פירש"י דגם נזירות מועטת נמי חיילי אלא דלרבינו מגלח שתי תגלחת ולרש"י ותוס' תגלחת לסוף אבל ה"ל להכריח פירושו מחלוקת נזיר עולם דפסק רבינו דלא חיילא כלל נזירות סתם וא"כ ע"כ דס"ל דפי' חיילא כלומר אותה של מעכשיו חיילא בתוך עשרים ואין לה הפסק ותדחה נזירות סתם ופסק כהצד הזה דלפירש"י ותוס' חיילא נ"ע מהשתא עד עשרים ויפסיק ואח"כ חוזר ונמצא דיעשה שתיהן אלא דק"ק לפ"ז דא"כ גבי חלוקה הריני נזיר לאחר עשרים ומעתה מאה יום דפסק רבינו דמפסיק ע"כ דפסק כהצד דלא חיילא וצ"ע. וגבי בעיא דנזיר שמשון כתב הכ"מ וז"ל ונ"ל שרבי' מפרש דכי אבעיא לן וכו' ע"ש משמע מתוך לשונו לאפוקי פי' אחר שהיה לו מתחלה לפום קושייתו ונראה דהיינו מה שפירשו התוס' ד"ה אמר הריני נזיר כשמשון וכו' לפי מה שפירשנו בדבריהם דהספק הוא אי נדחה נזירות סתם ומתחיל נזירות שמשון לאחר ך' או דילמא חייל נזירות סתם מעכשיו ואחר עשרים ינהוג כל דין נזירות וכו' דלפ"ז הוי הספק אם נוהג נזירות סתם באותן ך' יום או לא ינהוג כלל אלא נדחה ופסק רבינו כהצד השני לחומרא דינהוג נזירות סתם ונייד ה' עפ"י זה משום דלפי זו תקשה דקי"ל ספק נזירות להקל ולא שייך תירוץ הרב אבל לפי פירושו דהספק הוא אי נוהג נזיר סתם. ולא שמשון באותן העשרה ימים של אחר העשרים או נוהג נזירות שמשון וע"ז יבא תירוצו על נכון דאזלי' לחומרא דינהוג נזי' שמשון משום דליתיה בשאלה וחמור. מיהו יש לגמגם עליו דכבר פי' כל הבעיות עפ"י קוטב זה מה צריך תו לחדית לן האי פירושא בבעיא דשמשון גם מה שהק' דקי"ל ספק נזירות להקל וכו' ע"ש לא ידעתי דאיך שייך בזה להקל דהיכי מצי להביא קרבן דשמא נזיר שמשון והוי חולין בעזרה דכה"ג אמרי' בפ"ק דף ח' ע"ב לר' יהודא אליבא דר' דבנזירות ארוך דמספקא לן אי כמנין קישואין אי כמנין חרדל לא אמרינן אזלינן לקולא כמנין קישואין ויביא קרבן משום דשמא חרדל והוי חולין בעזרה ע"ש אלמא אי הוי הקולא יש בה חשש בעזרה לא אזלי' לקולא וה"נ דכותה דהספק הוא אם נזיר סתם באותן עשרה ימים דלאחר עשרים ויביא קרבן ויגלח לסוף או נזיר שמשון ולא יגלח ולא יביא קרבן וא"כ כיון דממ"נ נזיר אזלינן לחומרא דאינו יכול להביא קרבן ולגלח שמא נזיר שמשון והוי חולין בעזרה וצ"ע

ועיין לה' לח"מ ז"ל ומ"ש וז"ל כלומר ותרי תנאי אליבא דר' יהודא משמע דאי קי"ל סתם נדרים להחמיר כדפסק רבינו ע"כ כדי שלא יחלוק על מה שפסק ס' נזירות להקל צריך לחלק דשאני נזירות דס' חמור וכו' ע"ש לא ידעתי היכי משמע הכי אדרבא כיון דקאמר תרי תנאי נינהו אלמא דמחולקין הן ומי ששנה זו לא שנה זו וממילא דמתני' אהדדי חרי תנאי נינהו כדמוקי להו מעיקרא הא ר"י הא ר"ש נראה שהרב סובר דתרי תנאי לא קאי אעיקר דומיא דר"י אדר"י דהיינו תנא בספק תרומה ותנא דכרי אבל ברייתא דנזיר שמשון דלית ליה חילוק רבא מוסכמת היא לכ"ע אלא קאי אפירכא דתניא נזיר שמשון התרי תנאי אינון הך תנא דנזיר שמשון ותנא דספק תרומה אבל תנא דכרי מצי אתי ככל חד ולפ"ז משמע דאותה ברייתא דנזיר שמשון הוא דלית לה חילוק רבא אבל לתנא דספק תרומה ע"כ דתירוץ רבא אכתי קאי וממילא דסתמיות נמי מתרצו בהכי כדתירץ רבא וזה נמי כוונת הרא"ש שם שכתב וז"ל אי תניא תניא ולההוא תנא לית ליה הך סברא וכו' ולדידיה תרי תנאי וכו' תנא דנזיר שמשון וכו' עכ"ל ר"ל לאפוקי תנא דכרי דלדידיה לא הוו תרי דלדידיה מני אתי כתנא דספק תרומה ואית ליה סברא דרבא ועיין מ"ש לעיל בחידושינו גבי הריני נזיר לכשיהיה לפלוני בן וכו' וע"ע לחידושינו פ"ק דף ד' ע"א גבי דקאמר ה"א שמשון אחרינא ע"ש ודו"ק. והנה מרן ז"ל שתירץ משום דליתיה בשאל וכו' לא ידעתי מה היא דעתו בפי' הסוגיא דנדרים דאם סובר אי תניא תניא ונדחה טעם רבא מכח אותה ברייתא דתני נזיר שמשון א"כ תמה על עצמך שהרי קתני בהדיא דספק נזיר שמשון אזלינן לקולא ואם סובר דאכתי קאי א"כ מהי תיתי שיוצרך לטעם ליתיה בשאלה כיון דקאמר להדיא תלמודא דנזיר שמשון לא אזלינן לקולא משום דאין ספיקו חמור מודאו כמ"ש הלח"מ וצ"ע. ועיין לתי"ט לקמן פ"ו משנה ג' ד"ה לא יחוף וכו' דע"כ דעתו כדעת הלח"מ דהך טעמא דספיקו חמור נשאר במסקנא ע"ש ועיין לחידושינו לעיל דף ד' ע"א במשנה ודו"ק

עוד כתב הלח"מ וז"ל ואפי' נאמר דלפי' קמא דתוספות וכו' ע"ש ואין להקשות דאיך נוכל לומר דלפירוש קמא דתוס' דרב אשי פליג אתירוצא דרבא ולא ס"ל הך טעמא דספיקו חמור וע"כ צריך לשנויי אליביה ארומיא דמתני' אהדדי הא רבנן הא ר' יהודא דהפלאה דא"כ אכתי תקשה ליה הך סתמא דספק נדרים להחמיר עם סתמא אחרינא דס"ל ספק נזירות להקל וס"ל נמי רלא בעי הפלאה דלא כר' יודא והיא סתם משנה דלעיל גבי הפילה אשתו וסתם דלקמן בפ' ב"ש גבי הרתיע לאחוריו כמ"ש התוס' לקמן דף ל"ד ע"א ד"ה אלא ר' יודא וכו' די"ל דלרב אשי ע"כ הנך סתמי תנא אחרינא הוא ולאו ר' יהודא אלא כדקי"ל סתם משנה ר' מאיר א"נ ר' יוסי היא דאשכחן ליה דסבר לא מחית איניש נפשיה לספיקא בפ"ג דקידושין דף ס"ד ע"ב ע"ש אבל סתמא דנדרים ר"ש היא ועיין עוד לחידושינו לקמן דף ל"ד ע"א ועיין עוד לחידושינו לעיל בפ"ק דף ד' ע"א במשנה ודף ז' ע"א. וראיתי לה' אורח מישור ז"ל שהק' לתירוץ הכ"מ וז"ל אדרבא בנדרים דף נ"ט משמע דיש להקל יותר אם אין לו שאלה דאם יש לו שאלה הוי כדבר שיש לו מתירין עכ"ל אע"ג הא דהוי כדבר שיש לו מתירין לאו משום חומרא דיש לו שאלה חמיר טפיר אלא משום דאפשר בתקנתא וכפירש"י להדיא התם דף נ"ח ריש ע"א ע"ש ובהדיא פרכינן לקמן דף נ"ח ע"ב ובכמה דוכתי מה לנזיר שכן ישנו בשאלה פי' ולכך אזלינן לקולא כונת ה' מתוך חומרו דאין לו שאלה נקיל עליו כל מה שאפשר שלא לבוא לאותה חומרא. עוד הק' ה' לדברי הלח"מ וז"ל אינו נוח לי שהרי במתני' דפ"ד דטהרות מבואר דספק נזירות לקולא ולא אשתמיט בשום ברייתא או בשום דוכתא דגבי נזירות שמשון ספיקו לחומרא עכ"ל ולא