באר משה (כריף) נג

משמע דחילוק רבא שאמר משום דספק חמור נדחה מכח אותה ברייתא דתני בהדיא נזיר שמשון ורומיא דר"י אר"י או נשארה בקושיא או תרי תנאי אליבא דר"י ורש"י התם בד"ה אי תניא תניא כתב בסיום דבריו וז"ל וליכא למירמא דר"י עכ"ל ונראה דט"ס הוא וצ"ל ואיכא למירמא וכוונתו כפי' קמא של הר"ן ושיעור דבריו אי משכחת ברייתא דאיכא לתרוצה הכי ר"ל לפרושא הכי דר"י דמתיר מטעם לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ולא משום דס' חמור הוא תניא ואיכא למירמא דר"י ר"ל ולא ידעינן לפרוקה והוצרכתי לבאר זה מפני שראיתי לה' יד מלאכי סי' א' שהבין דכוונת רש"י כלומר אי משכחת ברייתא דקאמרה הכי תניא ומתרצה מילתא בהכי ע"ש ולא ידעתי היכי מתרצה מילתא בהכי וכנראה דלישנא דרש"י דנקט דאיכא לתרוצא וכו' וליכא למירמא וכו' אטעייה. ואחר המחילה לא דק אלא כוונת רש"י כדכתיבנא נמצא דמשמע דהך טעמא משום דספק חמור נדחה לפי המסקנא ואף לשנוייא דרב אשי התם דמשני ההיא ר"י משום ר"ט וכו' וכ' התוס' שם שני פירושים ולפי פי' שני הוי הך טעמא דס' חמור אכתי קאי מ"מ אימא דהראב"ד סובר כפי' קמא של התוס' דלפי אותו פי' לא קאי הך טעמא וכן משמע מפי' רש"י והר"ן שם ע"ש ומהסוגיא דלעיל דף ח' שזכרנו לא מכרעא דמאי דאמרינן לת"ק דר' יביא קרבן ויסתלק אינו משום דשמא ככר השלים נדרו ואינו יכול להביא עוד קרבן אם מונה בחרדל והוי ספיקו חמור ומטעם אין אדם מכניס וכו' אלא דבלא"ה אזלינן לקולא כיון דליכא חשש חולין בעזרה דיכול להביא קרבן ולהסתלק וא"כ מהך סוגיא הוא דקשה על הראב"ד דמשמע דהיכא דיכול להביא קרבן יכול להסתלק גם מהא דקאמר תלמודא לעיל ור"ש היא דאמר אדם מכניס עצמו לדבר שספיקו חמור מודאו וכו' לאו משום דלר' יודא הוי טעמא משום דאין אדם מכניס אלא קושטא קאמר דר"ש ס"ל דאדם מכניס עצמו בכל גוונא אפי' לספיקו חמור אבל לר' יודא אין אדם מכניס כלל לא לס' חמור ולא לס' שאינו חמור והנראה שדעת ה' מש"ל ז"ל משום דע"כ לדעת רבינו דפסק פ"ב מה' נדרים סתם נדרים להחמיר ובהלכות נזירות פסק ס' נזירות להקל כדי שלא יהיו פסקיו סתרי אהדדי ע"כ דס"ל לרבינו דשאני נזירות משום דאין אדם מכניס וכו' כמו שחילק רבא וכמו שהאריך בזה ה' לח"מ פ"ד מה' נזירות דין ו' אלמא דהך טעמא קושטא קאי לדעת רבינו והילכך משמע ליה לה' מש"ל דמסתמא גם הראב"ד סובר כמו פסקי רבינו מדלא השיגו וקיצר הרב במקום שאמרו להאריך ומה שיש עוד לעמוד בזה ובדברי הרב לח"מ דפ"ד מה' נזירות עיין לחידושינו בסמוך גבי בעי רבא וכו' ולחידושינו לעיל פ"ק דף ד' ע"א במשנה ודו"ק ועיין עוד לחידושינו לקמן פ"ג דף י"ט ע"ב במשנה ודו"ק

ודע דמדברי הראב"ד הללו יש לדקדק על ה' כ"מ ז"ל פ"ג מה' נזירות דין ז' גבי האומר הריני נזיר כמנין ימות השנה דכתב דטעם רבינו דפסק לקולא משום ספק נזירות מותר ע"ש והתם ממ"נ לא פליט מנזירות וא"כ לפי. סברת הראב"ד אם איתא דטעם רבינו משום ספק נזירות להקל ה"ל להראב"ד להשיגו שם דנזיל לחומרא ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה כתב מרן וכו' ודו"ק. ודע שראיתי לה' לח"מ פ"ה מה' נזירות דין י"ד גבי לא יחוף באדמה דפסק רבינו לקולא כתב וז"ל אין הטעם משום דספק נזירות להקל כמ"ש ה' כ"מ דלא נאמר כן אלא גבי כרי וכו' אבל הכא דחל נזירות אזלינן לחומרא והביא ראיה מהך פ"ק דנזיר דאמרינן כיון דנחית לנזירות במאי לסלוקא ע"ש ולכאורה יש לדקדק עליו דהיכי מיית ראיה מפ"ק דנזיר אדרבא לא קאמר התם דהיכא דממ"נ נזיר אזלינן לחומרא אלא משום דאיכא חשש חולין בעזרה כגון נזירות ארוך דלא מצי לאתויי קרבן והילכך אמרינן במאי לסלוקי וכו' אבל היכא דמני לאתויי קרבן וליכא חשש חולין בעזרה כגון נזירות בתר נזירות אע"פ דממ"נ נזיר אזלינן לקולא וכדפריך להדיא אמאי לא לחזייה לקופה וכו' וא"כ בנדון של ה' נמי לא שייך חשש חולין בעזרה כמו שיע"ש ואזלינן לקולא וכמו שהקשינו על הראב"ד וי"ל דהלח"מ אזיל לשטתי' בפ"ד מה' נזירות דין ו' דס"ל דטעמא דספיקו חמור נשאר במסקנא והילכך ס"ל דמסתמא דתלמודה דפ"ק דנזיר דפריך אמאי לא לחזייה לקופה וכו' והוצרך לטעמא דאיכא חשש חולין בעזרה היינו משום דהתם הוי ספיקו חמור מודאו ויהיה כל ימיו מקולקל מספק והילכך אזלינן לקולא מספק אע"ג דממ"נ נזיר עד דאיכא חשש חולין בעזרה אבל בנדון של הרב דליכא ספיקו חמור מודאו ולא שייך כל ימיו מקולקל דליכא חולין בעזרה הילכך אזלינן לחומרא כיון דחל עליו נזירות. ומ"מ אכתי מגומגם הוא דס"ס מפ"ק דנזיר אין ראיה דאיכא למדחי דילמא לאו מה"ט פריך משום דספיקו חמור מוראו אלא בכל גוונא אזלינן לקולא ועיקר הראיה ה"ל להרב לאתויי מפ"ב דנדרים דקאמר דטעמא דאזלינן לקולא משום ספיקו חמור מודאו וא"כ בנדון של הרב דלא שייך ספיקו חמור מודאו אזלינן לחומרא וכ"כ התי"ט ז"ל לקמן פ"ו משנה ג' ד"ה לא יחוף וכה"ג כ' ה' לח"מ עצמו פ"ד מה' נזירות דין ו' גבי נזירות שמשון ע"ש ודו"ק

דף י"ג ע"ב במשנה משלים את שלו וכו' כתב בש"מ וז"ל ואינו מגלח הואיל חלה עלה נזירות בנו בתוך נזירות שלו הילכך אינו מגלח עד נזירות בנו אבל מ"מ כיון שנזירות שלו התחיל קודם להכי משלים שלו ואח"ך בנו ולבסוף מגלח תגלחת אחת בלבד שא"ת ימנה של בנו משנולד וביום שלשים יגלח ושוב ישלים נזירות שלו והדר יגלח כיון דאין בין גילוח א' לגילוח שני כדי גידול שער הילכך אינו מגלח אלא תגלחת אחת על שניהם וכו' את"ד ע"ש ולא ידענא מה תירץ ס"ס ימנה של בנו ואינו מגלח ואח"כ משלים שלו ומגלח תגלחת אחת ונראה דודאי ארישא לא ק"ל ימנה בנו תחלה כיון דכבר תירץ הואיל שהתחיל נזירות שלו קודם אלא דכוונתו שרוצה להקשות אסיפא דאמאי אינו מגלח אלא הגלחת אחת וט"ס נפל בו וכצ"ל וכן בסיפא שא"ת וכו' עכ"ל ור"ל וכן בסיפא נמי אינו מגלח אלא תגלחת אחת ולזה קאמר שא"ת וכו' ר"ל תינח ברישא כיון שחל עליו נזירות בנו הילכך אינו מגלח על שלו קודם בנו אבל בסיפא אמאי לא יגלח על של בנו וכו' ודו"ק

שם גמ' בעי רבא וכו' עיין למרן כ"מ ז"ל פ"ד מה' נזירות דין ו' מה שפירש לדעת רבינו ולדבריו פי' חיילא או לא חיילא ר"ל אותה של מעכשיו חיילא בתוך עשרים ר"ל אין לה הפסק אלא משלום ואח"כ מונה השניה או לא חיילא בתוך עשרים