באר משה (כריף) נא

והר"ן להקשות מר"ש דהבא וע"כ צ"ל כגון שנטמא ותירצו מטעם לכתחילה ועיין להתוס' לקמן ריש פ"ח דף נ"ו ע"א בד"ה וסוברין וכו' ועיין להמש"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה ומ"מ וכו' ודו"ק

בא"ד ור"ש לא פליג אהא דנולד לו בן טמטום וכו' לא היה דעתו אלא לבן ודאי וכו' עכ"ל הכי משמע להו דאי טעמא דנולד דלא הוי נזיר היינו משום ספיקא דילמא נקבה ור' יודא היא אבל ר"ש פליג א"כ הו"ל לר"ש לומר נמי יאמר אם זכר הריני נזיר חובה ואם נקבה וכו' ומדלא נקט אלא בן קיימא משמע דלא קאי אלא אסיפא דוקא בהפילה אשתו אבל בטמטום מודה מטעם דדעתו על הודאי וכן מוכח מתלמודא דלא קאמר מאן קתני לה ר' יודא אלא אהפילה אשתו דסיפא ולא קאמר ארישא דנולד טמטום. ומכאן ק"ל על הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דבכורים משנה י' דקתני הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב את הכוי ופי' הרע"ב אע"פי שכתב לו שניהם לא היה דעתו אלא על הודאי והביא דברי הרמב"ם וכתב שנדחה מדבריו דקנה ממ"נ ע"ש הרי דלהרמב"ם ס"ל דטעמא דמתני' התם גבי כוי משום ספיקא אלמא דלא ס"ל כמ"ש התוס' דאין דעתו אלא על הודאי א"כ ה"נ גבי מתני' הבא ע"כ טעמא דגבי טמטום דאינו נזיר משום ספיקא ור' יודא וא"כ תקשי ליה לישנא דר"ש הכא דמשמע דלא פליג ברישא וכן תלמודא לא אוקי כר' יודא אלא גבי הפילה אשתו וכן קשה נמי דפ"ח מה' זכייה גבי מי שאמר ילדה אשתי זכר יטול מנה נקבה מאתים פסק רבינו דאם ילדה טמטום נוטל פחות שבשניהם ע"ש הרי דס"ל גבי טמטום גופיה דלא אמרי' אין דעתו אלא על הודאי וי"ל דאיכא מ"ד דטמטום בריה בפני עצמו ולא ספיקא כדאיתא פרק מי שמת דף ק"מ ע"ב גבי רשב"ג ע"ש בפירש"י ותוס' שם וא"כ איכא למימר דר"ש הכא ס"ל כותיה ולכך אמרינן אין דעתו עליו אבל רבינו פסק כמ"ד ספיקא הוי ולכך אמרינן דעתו עליו ודו"ק

במשנה ר"ש אומר יאמר וכו' מהכא מוכח דחטאת אינה באה נדבה דאל"כ אמאי צריך לומר הריני נזיר נדבה ה"ל להתנות אם נזיר אני יהיה הקרבן לחובתי ואם לאו יהיה נדבה אלא ע"כ משום דחטאת אינה באה נדבה ולכך אינה באה על הספק וכ"ה גמ' ערוכה בפ"ב דקידושין דף נ"ה ע"ב דפריך לחטאת ס"ד וכו' ופירש"י דחטאת לא קריבה נדבה ע"ש וכ"ה ברייתא ערוכה נמי פ"י דמנחות דף צ' ע"ב דקתני ת"ל לפלא נדר או לנדבה חטאת שאינה באה בנדר ונדבה אינה טעונה נסכים וכו' ע"ש ופסקה הרמב"ם פ"ב מה' מעשה הקרבנות דין ג' ע"ש ועיין להר"ן פ"ב דנדרים דף י"ט ע"א ד"ה ואלו וכו' ועיין לקמן פ"ח דף ס' ע"א גבי חטאת העוף ועיין עוד לתוס' לקמן פ"ד דף כ"ח ע"ב ד"ה והא מייתי חולין בעזרה וכו' וזה פשוט וכתבתי זה מפני שראיתי למרן הכ"מ ז"ל פט"ו מה' שגגות דין ה' שכתב דחטאת באה נדבה ובאה על תנאי מספק ע"ש ודבר תימא הוא ובר מן דין משנה ערוכה היא סוף פרק שני דחולין דף מ"א ע"ב דאין חטאת באה נדבה ופסקה הרמב"ם פ"ב מה' שחיטה דין י"ח וכן פסק עוד פרק י"ד מהלכות מעשה הקרבנות דין ח' דאין חטאת באה נדבה וכבר נתעורר בדברי מרן כ"מ ה' מש"ל ז"ל שם בהלכות שגגות וכתב עליו וז"ל ובעיני יפלא דהא חטאת אינו באה בנדבה וא"כ היכי מייתי מספק וצ"ע עכ"ל ועיין לה' שע"ה ז"ל הלכות מעשה הקרבנות דף מ"ו ע"ג מ"ש משם הרב לשון למודים ז"ל לישב לשון רש"י דפ"ק דנדרים ע"ש ואינו מספיק לדברי הכ"מ ז"ל דלענין הקרבה איירי וצ"ע ועיין עוד פ"ק דזבחים דף ח' סוף ע"ב דקאמר חטאת ואשם לא וכו' דמוכח דאין חטאת באה נדבה וכן בפ"ק דנדרים דף י' ע"א גבי חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת ע"ש ברש"י ועיין לחידושינו לקמן פ"ח דף ס' ע"א ברש"י ד"ה תגלחת שנייה וכו' ע"ש ודו"ק

דף י"ג ע"א רש"י ד"ה חזרה וילדה לאחר שהפילה וכו' עכ"ל נראה מפי' דוקא לאחר שהפילה אבל אם אחר לידה נזיר ולא אמרי' הרי אירע אותו הדבר שנדר בשבילה וכן משמע נמי סתמיות דברי רבינו פ"ק מה' נזירות דין י"ז והיינו טעמא נראה משום דמסתמא דעת הנודר על לידה ראשונה והילכך כשהפילה לא חשיבא לידה אבל כשילדה חשיבא לידה וכן משמש מתוך דברי ה' המאירי ז"ל בשיטתו למכילתין ע"ש ודו"ק

ד"ה מ"ד וכו' וכי נולד בת או טמטום וכו' עכ"ל משמע מפי' דבת נמי אצטריכא אבל ראיתי בירושלמי דקאמר בת לא כלום טמטום ואנדרוגינוס צריכה ופי' המפרש ה' פני משה וז"ל בת לא כלום כלומר פשיטא דאינו נזיר ולא צריכא לאשמעינן מעינן אלא אגב טומטום ואנדרוגינוס נקטה דצריכא היא לאשמעי' שאינו נזיר אפי' לר"ש משום דדעתו על הודאי עכ"ל הרי מבואר מהירושלמי דבת אינה צריכה מיהו כיון דקאמר תלמודא לכשאבנה ע"כ משמע דבת נמי צריכה שהרי בת נמי הוי בניין והא דלא קאמר תלמודא דאצטריך סיפא משום ר' שמעון לאשמועינן דאפי' ר"ש מודה משום דדעתו על הודאי כדקאמר בי בירושלמי ודוחק לומר משום דס"ל לתלמוד דידן דמה שדעתו על הודאי הא נמי מילתא דפשיטא אלא י"ל דבעי לומר אפי' בת נמי צריכה א"נ דניחא ליה לומר דמתניתין אצטריך אפי' לר' יודא משום דקי"ל כוותיה וסתם משנה פ"ד דטהרות כותיה דקתני ס' נזירות להקל וק"ל

ד"ה אלא אליבא דר"י וכו' ומבעי ליה למהדר ולהקדישו עכ"ל אינו ר"ל דצריך להקדישו דא"כ איך קאמר מאי נ"מ שהרי נ"מ אם צריך להקדישו או לא א"ו דא"צ להקדישו ושיעור דבריו ר"ל אי בעי להקדישו מבעי ליה למהדר ולהקדישו דישו ולהכי פריך מאי נ"מ במאי דמקדש ליה אמאי לא יניחנו כך עד שיגיע זמן הקרבה ומקריב ליה ודו"ק

ד"ה מאי נפקא לך מינה וכו' אלא אי אמרת דלא חיילה עליה נזירות וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' נזירות דין י"ג ודע מה שהקשה בסיף דבריו על רבינו ראיתי בס' צדקה לחיים ז"ל שהביא גי' אחרת משם רש"י כתיבת יד והיא גי' רבינו דהמפרש קרבן ואח"כ הפילה וצדדי הבעיא הכי כיון דחזרה וילדה יחל עליו הנזירות אגלאי מילתא למפרע דקדוש מעיקרא א"ד כיון דהפילה נדחה אותו קרבן מהקרבה דהוי נראה ונדחה וצריך להביא קרבן אחר והילכך אינו קדוש נמי את"ד ע"ש

ד"ה א"ד אדיבורא דחבריה וכו' וא"ת לעיל נמי וכו' כצ"ל

תוס' ד"ה ר' יהודא בברייתא דכרי דהא תניא לעיל בפ"ק דקאמר נגנבה אינו נזיר