באר משה (כריף) ה

שיטה למסכת נזיר

פתיחה למסכת נזיר

הנה מסכתא זו נקראת מסכת נזיר והא דלא נקראת מס' נזירין או מס' נוזרין לשון רבים וליכא למימר דלישנא דקרא נקט דכתיב פ' נשא נזיר להזיר וכו' דמ"ש ממס' נדרים דכתיב נמי בפ' מטות איש כי ידור נדר ואפ"ה נקראת מסכת נדרים לשון רבים ונראה משום דנזיר אע"ג דמצוה לנזור כדאמ' הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין מ"מ נקרא קצת חוטא על שציער עצמו מן היין אלא שהמצוה רבה על החטא כמ"ש התוס' בפ"ק דתענית דף י"א ע"א ד"ה אמר שמואל וכו' וכ"כ נמי התוס' במסכתא זו ריש פ"ק דף ב' ע"ב ד"ה ואמאי וכו' וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' דיעות ע"ש וכיון דאיכא קצת חטא לכך לא קראה מס' נזירים לשון רבים דלא רצה לכנות על הרבים לעשות החטא ומה"ט נמי מס' נדרים לא קראה מס' נודרין שם התואר משום דאסור נמי לנדור כדאמר בפ"ג דנדרים דף כ"ב ע"א כל הנודר כאלו בנה במה לאיסור ואמרינן נמי. התם א אע"פ שמקיימו נקרא רשע ע"ש ולכך לא רצה לכנות החטא על הרבים אלא קראה נדרים שם העצם מיהו ק"ק דמס' נזיר נמי אמאי לא קראה מס' נזירות שם העצם כמו מסכת נדרים ונראה דשאני מסכת נדרים דאיכא נמי נדרים טובא נדרי שגגות נדרי אונסין נדרי איסורין נדרי זירוזין גדרי קנס כדאיתא בפ"ק דף ד' ע"ב ודף ה' ע"א מ"מ גבי נדרים טובא טפי ועוד דהנך דנזירות זוטרן מלתייהו ולא דמי לאינך נדרים דנפישי דינייהו טובא וכה"ג משני תלמודא ריש פ"ב דמס' בכורות דף י"ג ע"א דקאמר איבעית אימא איידי דזוטרן מליה וכו' ע"ש. עוד י"ל דנקראת מסכת נזיר לשון יחיד משום לישנא דקרא דכתיב שופטים י"ג נזיר אלהים וכו' ודו"ק נ"ל

ודע דפירוש של מסכתא זו אינו מרש"י אלא מפרש אחר כמו שנראה מדברי מרן כ"מ ז"ל בהל' נזירות שמכנה אותו בשם מפרש כ"כ ה' יד מלאכי בכללי רש"י סי' ו' וכ"כ ג"כ ה' אורח מישור ז"ל בחי' למכילתין על דף כ"ט ע"ב בתוס' בד"ה מתקיף וכו' ונ"ל דבכל המסכתא נראה שאינו מפרש"י עכ"ל ע"ש ואע"פ שמצינו לכ"מ עצמו פ"ט מה' טומאת מת דין ג' שכינה אותו בשם רש"י לאו דוקא ושגרא דלישנא הוא כיון שבכל המקומות בהל' נזירות מבכנה אותו בשם מפרש

דף ב' ע"א במשנה האומר אהא ה"ז נזיר אמר וכו' ראיתי בס' מוצל מאש בס' רב יוסף סי' מ"ג שכתב משם ת"ה דהנודר להתענות סתם ודחה לימי החופה משום דאמדינן דעתיה דלא נתכוון רק בעת וביום שירצה וכההיא דאמרינן אם נשבע לישא אשה אין מחייבין אותו לאלתר רק כשימצא דבר הגון והק' עליו ה' וז"ל וצריך לתת טעם מאי שנא מהאומר הריני נזיר כשאפטר מן העולם דצריך להתחיל מיד נזירותו דילמא ימות ועלה על דעתי לומר דשאני התם כיון דחלה בקודם המיתה לכך חיישינן שמא ימות וחל מיד אבל הא ודאי ליתא דהא באומר ג"כ אהא והיה נזיר עובר לפניו דאמרינן הריני נזיר מיד וצ"ע עכת"ד. הנה מ"ש דהאומר אהא הרי נזיר מיד יצא לו כן מהך סוגיא דהאומר הריני נזיר כשאפטר מן העולם ריש פ"ק דנדרים דף ג' ע"ב דפריך בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כדפי' שם הר"ן ע"ש וליישב קושייתו אפשר דלא דמי דגבי נזיר לא חשיב צער מניעת היין כ"כ כמו צער התענית ואשה שאינה הוגנת ועוד דצער מניעת היין דמעכשיו הוא הצער עצמו שלאחר זמן ולכך אמרי' מ"ל עכשיו מ"ל אחר זמן אבל צער התענית ודאי דעכשיו בימות הקיץ קשה לו טפי מימות החורף ועוד כיון דנזיר עובר לפניו מסתמא דהוי נזיר כמותו מעכשיו קאמר וק"ל

שם במשנה נזיר נזיק וכו' ראיתי בירושלמי ריש פרק ב' דמכילתין הלכה ב' דבעי איש מהו להתפיס הנזירות בלשון אשה כלומר הריני נזירה בלשון נקבה ופשיט דמהני וכן בעי נמי אשה מהו להתפיס לה נזירות בלשון איש כלומר שאומרת הריני נזיר בלשון זכר ופשיט דמהני ע"ש ולפ"ז הא דנקיט בכוליה דוכתא גבי איש הריני נזיר וגבי אשה הריני נזירה כדתנן לקמן פ"ב דף י"א ע"א מעשה באשה א' ואמרה הריני נזירה ובסוף פ"ג דף י"ט ע"ב גבי הילכו המלכה וכן ריש פ"ד דף ך' ע"ב הריני נזירה ושמע בעלה וכו' צ"ל דאורחא דמלתא נקט ועין להתוס' לקמן פ"ב דף י' ע"ב ד"ה ואמר הריני נזיר וכו' גבי מתני' דקתני אמרה פרה זו הריני נזירה ומוקי לה תלמודא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הריני נזיר אם לא עמדה וכו' וכתבו התוס' וז"ל ומתני' דקתני הריני נזירה פי' הריני נזיר בשבילה וכו' ע"ש ועיין לחידושינו שם. ודע דלפי הירושלמי פשיטא דה"ה נמי גם בכנויין הוי הכי מיהו גם הרמב"ם בהל' נזירות לא הביא דין זה של הירושלמי אלא גבי נזירות ולא גבי כנויין ולא ידעתי למה וצ"ע

ודע שראיתי בש"ע י"ד סי' ר"ו שכתב דנזירות דאפקיה בלשון שבועה מהני ע"ש וכתב ה' באר הגולה וז"ל כתב ב"י לא מצאתי מקור מוצא דין זה ונלע"ד שהוא פשוט מהא דתנן ריש פ"ק דנזיר האומר אהא ה"ז נזיר והוא לשון שבועה עכ"ל ועיין לה' ש"ך ז"ל וכ"כ מהרימ"ט ח"א סי' נ"ג דף ל"ה ע"ג ע"ש ואגב יש להבין ה"ד דאפקיה לנזירות בלשון שבועה בשלמ' נדר דאפקיה בלשון שבועה וכן שבועה דאפקה בלשון נדר משכחת לה שפיר כיון דנדר איסור חפצא דהיינו שאסר החפץ עליו שאומר אכילת ככר זה עלי ושבועה איסור גברא שאוסר עצמו על החפץ ואומר שבועה שלא אוכל ככר זה והילכך משכחת לה שמחליף של זה בזה כגון שאומר הרי עלי שלא אוכל