באר משה (כריף) ד

ש'ר בש'רים ש'ר ל'ו נאמר. נגיד וקצין ורב כמו שנאמר. דחיל רבנן ומוקיר רבנן. ואיהו גופיה צורבא מרבנן החכם המעולה. בכתם אופיר לא יסולה. מר דאתי ממשפחה רמה. הלא זה הוד כמהר"ר נסים שמאמה בהלו נר"ו. אלהי אברהם יהיה בעזרו. ושמרו כרועה עדרו. טובה שמורה: אשר נתן לכסף מוצא למען דפו"ס את ספר התורה הזה במלאת ספקו ספי'קא דאורייתא אפריין נמטייה שיכ'א מכ'שורה: ויברך דוד ואברכהו וארבהו. ישא ברכה מאת ה' זה אלי ואנוהו. אורך ימים ושנים ישביעהו וכבוד והדר תעטרהו. ברוך מבנים איש ואשה שזכו חנ'ה היא מד'ברת נטיעי נעמנים. יראו זרע כזרע האיתנים. בנין רבנן כזית רענן. יהיו סביב לשולחנם. קלא דלא פסיק קול רינה של תורה: עוד כל ימי הארץ ישבו יחדיו בנוה שלום. ובתים מלאים בכסף וזהב ואבן יקרא נופך ספיר ויהלום. מוש'בעים ועומדים ברכה ושלום. וזכות הרב המחבר וסמיכין עלוהי יהא עליכם סתרה: והעושר והכבוד יחדיו יהיו תמים. לעד ולעולמי עולמים. כולהו שני. חי ומלא ברכת ה' והוא יתן מעדני. עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה. וצדיקים ישמחו ובטירותם ברוב גילה. אמור רבנן בכפילא. כאשר דבר ה' אל משה

באר מים חיים ונוזלים. מן לבנון. ואשד הנחלים ארנון. סתמום פלשתים וישבו תחתם: על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. ויאכלו את ישראל בכל פה רבו עבדים המתרפצים עבדא ניחא ליה בהפקרא: ואנחנו עמך וצאן מרעיתך מוכים וחטאת. רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים שאר ישראל ולפליטת. עד מתי נצטער ונזיל העבד ישראל. אהה ה' אלהים חוסה נא ורחם ופקוד גפן זאת וכנה אשר נטעה. חוש שלח משיח לישראל מצמיח ישועה. ועלו מושיעים בהר ציון בואו נשתחוה ונכרעה. והיה ה' למלך על כל הארץ הללו יה כי טוב זמרה: המה יבושו ויכלמו עין רואה ואזן שומעת. בכבודם של ישראל וגדולתם. ובני ישראל יוצאים ביד רמה הוא זיוה היא הדרה: פה המדבר אלה דברי דוד מצעירי הצאן לכבוד התורה ולמעבד נייחא לנר"ן הרב המחבר זלה"ה יהא רעוא דא תהא לי לע'רה לי ולזרעי ולזרע זרעי כל שישנו בלמידה. לא ימוש ספר התורה מפינו לדורות עולם ערוכה ושמורה: אני החותם פה העירה תונס יע"א בחדש תמוז דהאי שתא תורה צוה לנו משה. הכ"ד הבוטח בה' ובצל שדי יתלונן. ומחוי קידה קמייהו דרבנן. והוא הצעיר דוד בונאן ס"ט.