באר משה (כריף) מח

אליבא דכ"ע כמ"ש ה' מש"ל פ"ה מה' מלוה הביאו הרב שע"ה דף ל"ט ע"ב ד"ה האמנם וכו' ע"ש מ"מ דברי התוס' דקידושין אתיין נמי לכ"ע כמו שגילו דעתם להדיא פרק מרובה דף ע"ט ע"א ד"ה נתנו וכו' ואולי דדעת הרב משום דדברי התוס' במחלוקת שנויה כמ"ש ה' מש"ל פ"ה מה' לוה דין י"ד ועיין לה' שע"ה ז"ל ה' מעילה דף נ"ד ע"א וכולי האי הו"ל להרב לבאר. ובר מן דין עיקר דבריו אינם מובנים אצלי שהרי נהי מטעם דדברי הרב אין לפטור המשלח מ"מ מטעם דלא מצי עביד לא משוי שליח מיהא יהא המשלח פטור

ולעיקר קושייתו נראה לישב עפ"י מה שהקשו התוס' בפ"ק דקידושין דף כ"ג ע"ב עלה הך בעיא דנדרים גבי הני כהני שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן וסלקא בבעיא והקשו התוס' אמאי לא פשיט מרב הונא בריה דר' יהושע דאמר אי ס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי וכו' וכתבו לחד תירוצא דלא ניחא ליה למפשט אלא ממשנה או מברייתא ע"ש והשתא יש ליישב דלא קאמר תלמודא טעמא דלא מצי עבור וכו' משום דא"כ תפשוט הך בעיא ממתני' וברייתא שהרי הא דאין שליח לדבר עבירה מייתי לה התם מהך דשלח ביד פקח וכו' וכן שליח מעל וכן האומר לחבירו צא והרוג הנפש וכו' דכולהו משניות וברייתות הם ולכך הוצרך לטעם דדברי הרב כי היכי דאיכא למדחי דלא תפשוט בעיא כנ"ל נכון. עוד נראה ליישב ע"פ מ"ש המש"ל ז"ל פ"ב מה' ביאת מקדש דין ו' וז"ל דע"כ לא אמרינן דמילתא דלא מצי עביד לא משוי שליח אלא באיסור דאורייתא אבל בדרבנן משוי שליח עכ"ל ע"ש ואלו גבי אין שליח לדבר עבירה הוכיח ה' ז"ל במישור פ"ב מה' רוצח דין ב' הביאו הר' שע"ה ז"ל ה' יו"ט דף ס' ע"ב דאפי' באיסור דרבנן אמרי' אין שליח לדבר עבירה ע"ש והשתא ניחא דהוצרך תלמודא לומר טעמא דדברי הרב וכו' כי היכי דלאשמועינן אפי' באיסור דרבנן אין שליח לד"ע דאי מטעמא דלא מצי עביד לא אמרי' באיסור דרבנן כל זה לדעת ה' ז"ל דס"ל דמידי דעבירה חשיב לא מני עביד אבל אומר אני לע"ד דאינו כן ועיקר קושיית הרב ז"ל ל"ק כלל דודאי דמידי דעבירה לא חשיב לא מצי עביד כיון דאינו אלא מצד העבירה וכ"כ ה' מח"א בהלכות שלוחין יעו"ש ונראה להביא ראיה לזה מההיא דפ"ק דקידושין דף כ"ג ע"ב דפריך ר' הונא מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד וכו' והשתא אי מידי דעבירה חשיב לא מצי עביד מאי פריך שהרי אשכחן גבי עבירה דמצי עביד שליח שהרי גבי מעילה וטביחה אמרי' בפ"ב דקידושין דף מ"ב ע"ב דגלי בהו קרא דיש שליח לדבר עבירה ע"ש אלמא אעפ"י דלא מצי עביד דעבירה היא אפ"ה משוי שליח והיותר תימא דהתם פ"ק דקידושין דף כ"ג ע"ב פריך עלה כה"ג מעבד ומשני עבד שייך בתורת גיטין ישראל לא שייך בתורת הקרבנות וכו' והשתא ליפרוך ליה ממעילה וטביחה ולא שייך לשנויי הכי שהרי אי עבירה חשיב לא מצי עביד ממילא נמי לא שייך בתורת עבירה א"ו מידי דעבירה חשיב מצי עביד כיון דאי עביד אהנו מעשיו ודוקא היכא דלא אהנו מעשיו הוא דחשיב לא מצי עביד כגון לקדש א"א דלא הוו קידושין וכן ישראל אם הקריב הוי קרבן פסול וכן כהן שהוא חולה או זקן מצד שאינו יכול ואין לומר הא דלא פריך ממעילה וטביחה משום דשאני התם דהוו שני כתובים הבאין באחד ואין מלמדין כדאיתא התם בפ"ב דקידושין אבל בעלמא קי"ל אין שליח לדבר עבירה מטעמא דמי איכא מידי וכו' ולכך פריך מי איכא מידי וכו' דא"כ מאי פריך נמי מעבד שהרי גבי עבד נמי גלי ביה קרא כדאמרי' התם בפ"ק דקידושין משום דגמר לה לה מאשה וא"כ לא מצי למילף מניה משום דהוו מעילה וטביחה ועבד ג' כתובין ואין מלמדין ואע"ג דהך ג"ש דלה לה מאשה אינה מיותרת דהא אצטריכא לכמה דברים מ"מ חשיב ג' כתובין דהא ה"נ גבי מעילה דגלי קרא אינו אלא משום דיליף ג"ש מתרומה ואע"ג דהך ג"ש נמי אינה מיותרת דאצטריכא נמי לכמה דברים כדפירש"י שם בפ"ב דקידושין לרוב דברים היא למודה ע"ש עוד יש לי להביא ראיה אחרת דמידי דעבירה לא חשיב לא מצי עביד מהא דאמר רבינא פ"ק דמציעא דף י' ע"ב היכא דשליח לאו בר חיובא שולחו חייב והשתא ק' נהי מטעם דדברי הרב וכו' יש שליח מ"מ מטעם דלא מצי עביד אין שליח ויהא שולחו פטור ואפי' לר' סמא דפליג ארבינא ודאי לא פליג בזה א"ו מידי דעבירה חשיב מצי עביד דלא כה' משאת משה וכבר כתבתי שעיקר דבריו אינם מובנים אבלי בזה ודבריו צ"ע

שם גמ' ליפר לה איהו וכו' וכה"ג פריך נמי בנדרים פרק נערה דף ע"ג ריש ע"א ולא ידענא מאי קושיא אטו מי לא צריך לאשמעינן קרא לענין דינא דאין שליחות מועלת היכא דאתרמי ועבד שליח וי"ל דמ"מ לא כתיב קרא מילתא דלא שכיחא כה"ג שאין סברא כלל לעשות שליח ע"ד דאמרי' במסכת יבמות פרק הערל דף ע"ח ע"א דאי להתירה לא כתיב קרא ופירש"י משום דלא שכיח וכו' ע"ש א"נ אפשר לומר דפריך משום דלישנא דברייתא דקאמר האומר לאפטרופוס וכו' משמע דרגילות לעשות שליח להכי מדלא קתני מי שאמר לאפטרופוס דהוה משמע באקראי בעלמא ולהכי פריך דזה ודאי מילתא דלא שכיחא דליפר לה איהו ומשני ביוצא לדרך הוי מילתא דשכיחא משום דקחבר דילמא מטרידנא וכו' ודוחק

שם גמ' ורבנן סברי נדר ופתחו עמו וכו' צריך להבין מ"ש מהאומר קרבנות חצי נזיר עלי דמודו דכולי קרבן בעי לאתויי ולפי דברי התוס' ניחא משום דלישנא דחצי קאי אעלי אלא מדבריהם משמע דלא הוצרכו לומר כן אלא לר"מ אבל לרבנן ניחא בלא"ה ונראה משום דלא דמי דהתם תיבת קרבנות לחוד אינה כלום ולא חשיבה נדר אבל הרי עלי לגלח חשיב נדר בפני עצמו כדקאמר אחייב אכוליה קרבן ולכך אמרי' דמה שסיים חצי נזיר הוי פתח לפרש דבריו שנדר דאינו אלא חצי קרבן ולפ"ז ה"ה נמי דאם אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר דהוי נמי נדר ופתחו עמו לרבנן כמו הרי עלי לגלח חצי נזיר דמאי שנא דמה גריעות יש אם אמר קרבנות במקום תיבת לגלח וכן נמי לפי דברי התוס' כן הוא. אבל הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין י"ח פסק אם אמר הרי עלי לגלח חצי נזיר מביא חצי קרבן אבל אם אמר הרי עלי קרבנות חצי נזיר מביא קרבן שלם שאין נזירות לחצאין ע"ש וכבר הושג מהראב"ד מה בין זה לזה ע"ש וה' כ"מ ז"ל כתב דהרי עלי לגלח נזיר משמע דקאי לסייע נזיר אחר דהכי קאמר אני במקומו של נזיר אחר להביא קרבנותיו ביום תגלחתו כפירש"י לעיל דף י"א ע"ב במתני' ע"ש ולכך כיין דהנזיר מביא קרבנותיו וזה