באר משה (כריף) מז

אבל קושיא קמייתא קושיא אלימתא היא וכן ראיתי בשיטה מקובצת שהק' כן ע"ש. עוד ק"ל על ה' מהרי"מט שראיתי לו שהק' לפי פירושו וז"ל וא"ת הא אמרי' בפ"ק דקידושין הני כהני שלוחי דרחמנא דאי ס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא עבדינן ושליח מצי למעבד ותירץ וז"ל דהתם לא מצי עביד לגמרי אבל הכא לכי שליח מצי למעבד איהו נמי מצי עביד עכ"ל. ותמיה אני עליו איך לא ראה אותה סוגיא עצמה דבפ"ק דקידושין דהקשה תלמודא להדיא כמו שהק' ה' ז"ל עלה ההיא דרב הונא מעבד דמצי משוי שליח ומשני משום דעבד שייך בתורת גיטין אבל ישראל לא מצי עביד כלל ע"ש והוא כעין מה שתירץ ה' ז"ל ואדרבא הו"ל לאתויי סייעתא מעבד לפירושו מסוגיית הגמ' התם לא להקשות לפי' מהך דר' הונא סוף דבר. שדברי מהרימ"ט מתמיהין. מ"מ נקיטינן מיהא ליישב דעת רבינו והוא דרבינו מפרש כמו הפירוש של מהרימ"ט מפני שהוקשה לו מהך פ"ק דקידושין מ"ש מעבד כמו שהקשה ה' אורח מישור והוקשה לו ג"כ מה שהקשו התוס' מהך דמעשים בכל יום וכו' ולכך הוכרח לפרש כפי' מהרימ"ט. וכדי לתרץ מה שהקשה המש"ל ע"ז דמאי פריך תלמודא מאפוטרופוס לכך ס"ל לרבינו דוקא לפי האמת דמסיק בפ"ק דקידושין דעבד מצי לשויי שליח משום דשייך בתורת גיטין וכו' ואז ע"כ צ"ל דרבא הכא ע"כ דמיירי בסתם דאי בדפירש א"כ תקשי מאי שנא מעבד אבל המקשה הכא דפריך מאפוטרופוס א"ל משום דס"ל בדעת המקשה התם דפריך ולא והא גבי עבד וכו' ולא מחלק בין שייך בתורת גיטין וכו' וא"כ ע"כ לדעת ר' הונא התם דאמר מי איכא מידי וכו' ע"כ דעבד נמי לא מצי למשוי שליח וממילא דרבא נמי הכא ע"כ דמיירי אפי' פירש נמי לא מהני ולכך שפיר פריך מאפטרופוס והא דמשני ליה ס"ל כר"א ולא משני ליה כפי האמת התם דעבד מצי משוי שליח וע"כ דרבא מיירי בסתם י"ל דס"ל לרבינו אין ה"נ דהוה מצי לשנויי ליה הכי אלא משום דבלא"ה ע"כ צריכין להאי שנויא דסבר לה כר"א אליבא דרבה התם בפ"ק דקידושין דמבעיא ליה עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מי אמרי' כיון דאיהו לא מצי משוי שליח א"ד וכו' ומסיק בתר דבעיא הדר פשטא ע"ש והשתא קשה דמאי קמבעיא ליה ואיך פשיט לה מדנפשיה והלא ברייתא היא מפורשת דהאומר לאפטרופוס וכו' דאע"ג דלא מצי עביד מצי לשויי שליח וע"כ משום דשייך בתורת הפרה וצ"ל משום דאיכא לאוקומה דסבר לה כר"א ולא תפשוט והילכך משני נמי הכא הכי לרווחא דמילתא אף לפי סברת המקשה נמצא דסוגיא דהכא אינה אלא לפי הס"ד התם אבל לפי האמת לא פריך מידי וא"ש לפ"ז לישנא דדילמא דקאמר דילמא סבר לה כר"א וכו' ולכאורה לשון דילמא אינו מדוקדק שהרי ע"כ קושטא דהכי הוא דלרבא צ"ל סבר לה כר"א אבל לפי דרך זה ניחא דקאמר דילמא משום דאינה אלא דחייה בעלמא לרווחא דמילתא לסברת המקשה מעתה נתחוורו פסקי רבינו כמין חומד שהביא פרק י"ג מה' נדרים קרא דאישה יקימנו וכן בפ"ב מה' שאלה דפסק למעט השליח משום דלפי האמת רבנן קושטא הוא דדרשי לקרא דאישה יקימנו וכו' וע"פ קוטב זה תתפרש נמי סוגיא דנדרים דף ע"ב ע"ב דפריך והא לא שמע וכו' שהקשה מינה ה' המגיה שבספר מש"ל ז"ל פ"ט מה' אישות ע"ש כנ"ל נכון לדעת רבינו ודו"ק

ומיהו אכתי צריך לישב כיון שהמקשה הכא ע"כ דכחו משום ר' הונא התם דאמר מי איכא מידי וכו' וס"ל נמי למקשה דאין לחלק בין דשייך בתורת גיטין וכו' א"כ עיקר קושייתו לא הו"ל להקשות אלא אמילתא דר' הונא התם אבל לרבא הכא מאי פריך שהרי אי לאו רב הונא איכא למימר לאידך גיסא דבין עבד בין גבי קרבן מצי לשויי שליח לרבא התם דס"ל דעבד מצי משוי שליח כיון דאין לחלק בין היכא דשייך וכו' ורבא הכא מיירי בסתם ויש לישב בדוחק דארב הונא לא פריך משום דאה"נ דידע לשנויי דסבר לה כר"א אבל לרבא פריך שפיר אי איכא למימר דסבר כר' הונא משום דדחיקא מילתא טובא לשנויי אליביה דס"ל כר"א דלא כהילכתא דא"כ מי הגיד לו לרבא רו זה שרבי יוחנן מודה ומוקי לברייתא כר"א דלא כהילכתא ומשני אעפ"י כן איכא לשנויי הכי ודו"ק. ואכתי פש גבן ליישב לשיטת התוס' והמש"ל ז"ל דרבא מיירי אפי' פירש לא מהני לשויי שליח א"כ תקשה להו מה שהק' ה' אורח מישור ז"ל מאי שנא מעבד דאמרי' התם דמצי לשויי שליח אע"ג דלא מצי עבד דע"י שלוחו מיהא מצי למעבד ולכך מצי לשויי שליח אבל הכא כיון דע"י שלוחו נמי לא מצי למעבד השתא משום איסור א"א הילכך לא מצי משוי שליח משום דבעינן בשעת אמירתו לשליח מצי עביד או הוא או שלוחו מיהו ק"ל מהא דאמרי' פרק הגוזל עצים דף ק"י ע"א גבי כהן זקן וחולה דפריך אי לא מצי עביד עבודה היכי מצי לשויי שליח ע"ש ומאי פריך והא התם שייך בתורת הקרבה ועבודה וכן נמי מצי שלוחו עביד וא"כ מ"ש מעבד וי"ל דעבד שייך בתורת גיטין השתא אבל התם השתא מיהא לא שייך ודו"ק. ודע שראיתי בספר משאת משה חי"ד סי' י"א דף ח"י סוף ע"א שהקשה למאי דאמרי' בקידושין דף מ"ב ע"ב דאין שליח לדבר עבירה מטעם דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ול"ל האי טעמא תפ"ל כיון דאיהו לא מצי עביד משום דעבירה היא לא משוי שליח ותירץ ע"פ מ"ש הרשב"ץ בתשובה הביאה מרן ס"ס שפ"ח דהא דאמור רבנן אין שליח לד"ע משום דדברי הרב וכו' אינו אלא בין ישראל לחבירו אבל ישראל האומר לגוי צא והרוג אין זה בכלל אין שליח לדבר עבירה משום דברי הרב וכו' אלא דחייב משלחו ועפ"י הדברים הללו איכא למימר דאי מההיא דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח היה לנו מקום פטור לגמרי את המשלח אפי באומר לגוי שיהרוג דלא בא לעולם לכלל שלוחו ברם השתא דיהבו טעמא משום דדברי הרב גמרינן דאי אמר לגוי צא ופגע בפלוני חייב משלחו כיון דהא דדברי הרב בישראל לישראל איירי דאלו גוי אינו בכלל זה ותפקידיה דמשלח עביד והא קמ"ל דגוי אינו מסוג זה עכ"ל. ולא ידעתי אמאי הוצרך להביא עצות מרחוק מדברי הרשב"ץ בתשובה שהרי בלא"ה יש לעשות אותה נפקותא לפי דברי התוס' שם בקידושין ד"ה אמאי מעל וכו' שכתבו דהאי טעמא דדברי הרב אינו אלא כשהשליח מזיד אבל כשהוא שוגג לא וחייב המשלח ואי משום דבעי הרב ז"ל לעשות נפקותא דגוי משום דהויא לכ"ע בין לר' סמא בין לרבינא פ"ק דמציעא דף י' ע"ב דע"כ מה"ט נמי לא כתב דאיכא נפקותא כהן שאמר לים לישראל קדש לי אשה גרושה וכו' דשליח לאו בר חיובא משום דלא אתווא אלא לרבינא אכל נפקותא דגוי אתייא