באר משה (כריף) מו

דף צ"ו ע"א ד"ה שליח וכו' כתבו עוד משום דלשון אישות משמע הוא ולא שלוחו ע"ש. ודע דמסוגיא זו ק"ל על הרב מהרימ"ט ח"א סי' קכ"ז דף פ"ט סוף ע"ד שכתב וז"ל נ"ל הדברים שאם אמר אדם לחבירו צא והקדש שור א' משיורי אין בו דין הקדש דמילי נינהו וקי"ל דמילי לא ממסרן לשליח ומיהו תרומה דאתרבי שליחות מחשבת תרומה חשיבה מעשה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והוי כאילו תרם בידים אבל דיבור של הקדש מילי נינהו ואין בו דין שליחות את"ד ע"ש והשתא קשה שהרי הכא גבי הפרת נדרים דדיבור נינהו ויש בו דין שליחות ומ"ש משום דמילי נינהו ולא ממסרן לשליח אחר המחילה רבה דבר תימא הוא דהתם לענין דאין השליח עושה שליח דאין בדברים כח להיות חוזרין ונמסרין לשליח אחר כדפירש"י פ"ג דגיטין דף כ"ט ע"א ד"ה רבא אמר וכו' ע"ש ועיין לה' שע"ה ז"ל ה' אישות דף ל"ו ע"ג מה שהק' עליו ובסוף דבריו רמז לה' מח"א ה' שלוחין סי' ז' ע"ש והגידו לי שה' מח"א הרגיש במה שהקשינו ע"ש ועיין לחידושינו לעיל דף י"א ע"א ד"ה דהוי מתנה על מ"ש בתורה וכו' ודו"ק וכמו כן קשה ג"כ על ה' מח"א ממשנה דפסחים דף פ"ח ע"ב דקתני האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל וכו' ע"ש ועיין לה' משחא דרבותא למהרש"א זצ"ל בנימוקיו לי"ד סי' רנ"ח דף פ"ד ע"ב ד"ה תשובה בסוף דבריו ע"ש ודו"ק ואין להאריך

שם דברי ר' יאשיה וכו' כתב הרא"ש בפסקיו בנדרים דף ע"ב ע"ב וז"ל ואפי' בנדרים שנדרה בבר קאמר ר' יאשיה דלא מצי למשוי שליח דקרא קדריש וכו' והא דנקט שתידור ולא נקט שנדרה ואליבא דרבנן להודיעך כח התירא אליבא דר' יהונתן עכ"ל והא דפריך תלמודא טעמא דאמר רחמנא וכו' משום דפשט דברי ר' יאשיה משמע דקרא אצטריך גם לעתיד מדמייתי לה גבי עתיד ועי"ל מדר' יהונתן נשמע לר' יאשיה דלא פליג ר' יאשיה אלא משום דדריש קרא אבל אי לאו קרא מודה לר' יהונתן ואין צורך למה שנדחק ה' א"מ ז"ל ע"ש. אבל קשה דא"כ תקשי ליה קושיית הגמ' ליפר לה איהו ולא שייך לשנויי דילמא מטרידנא שהרי לא משכחת לומר לאפוטרופוס להפר לה אלא ביום נסיעתו שיפר לה על מה שנדרה כבר באותו יום עצמו אבל מקודם נסיעתו לא מצי למימר לאפוטרופוס להפר ביום נסיעתו דא"כ ממ"נ אי בעת אמירתו לשליח עדין לא נדרה א"כ ה"ל עתיד ואי כבר נדרה א"כ שוב לא מצי מיפר דהא כיון דלא היפר לה ביום שמעו שוב לא מצי להפר וא"כ כיון דביום נסיעה אומר לאפוטרופוס א"כ ליפר לה איהו במקום שאומר לשליח דהא ע"כ ביום נסיעה ליכא למיחש לקטטה כדמשמע מדברי התוס' ולפי מה שאכתוב לקמן לחד תירוצא דמאי דפליג תלמודא ליפר לה איהו משום לישנא דברייתא הוא דפריך ניחא דאקרא לק"מ דהא אצטריך לאשמעינן לענין דינא ועי"ל משכחת לה שאומר לשליח מהשתא קודם נסיעה יפר לה נדרים שכבר נדרה בעת אמירתו לשליח כגון שנדרה בלילה דבידו להפר לה כל אותו הלילה וגם למחר כדאיתא בפ"י דנדרים דף ע"ה ע"ב דתנן נדרה בלילי שבת וביום השבת ע"ש ואמר לאפטרופוס באותה הלילה שלמחר יפר לה מה שנדרה בלילה משום דאי מיפר לה איהו השתא איכא קטטא באותה לילה ודו"ק

שם גמ' אישה יקימנו וכו' ראיתי בס' אור יקרות בלשונות הרמב"ם בהלכות שאלה פפ"ב דין ה' שהק' וז"ל דא"כ אמאי אצטריך קרא לרבות שליח בעלמא דהוי כמותו נילף מהכא מדאצטריך למעוטי שליח הכא וכעין מה שהקשו התוס' שם וליכא למימר נילף מהכא לעלמא דלא אמרינן שלוחו כמותו דהא איכא קראי טובא בנדרים ובעגלה ערופה ובעיר הנידחת ולכ"ע אין מלמדין עכ"ל ע"ש. הנה מה שרצה ה' לומר דנילף מהכא לדעלמא וכו' אחר המחילה אינו דא"כ ל"ל קרא דבלא"ה הסברא היא דאין שלוחו כמותו כדפריך ריש פ"ב דקידושין דף מ"א ע"ב שליחות מנ"ל ועיין למהרש"א שם ד"ה נפק"ל וכו' ולעיקר קושייתו אשתמטיתיה לדברי התוס' ריש פ"ק דעירובין דף ב' ע"א ד"ה קרבנו וכו' שהקשו כה"ג ע"ש מה שתי שתירצו וק"ל

שם גמ' ודילמא אליבא דר"א וכו' משמע דלרבנן דפליגי אר"א קושטא הוא דלא אצטריך קרא דאישה יקימנו וכו' והרמב"ם פי"ג מה' נדרים דין ט' פסק כרבנן דר"א ופסק לקרא דאישה יקימנו וכבר נתעורר בו הלח"מ ז"ל ומיהו אין זו קושיא כ"כ כיון דלא נ"מ לדינא ודוגמא לזה כתב הלח"מ עצמו פ"ק מה' נזירות דין י"ג וגדולה מזו ראיתי לה' יד מלאכי ז"ל בכללי הרמב"ם סי' ד' דדרבו של הרמב"ם לאתויי קרא אף שלא נזכר בגמ' ע"ש אבל אי קשיא מה שהק' הלח"מ ז"ל פ"ב מה' שאלה דין ה' דאיך פסק רבינו שם למעט שליח דהא כיון דלרבנן דקי"ל כוותייהו ע"כ לא דרשי קרא דאישה למעוטי שליח ה"נ לא דרשי בעליו עמו למעוטי שליח והיא קושיא אלימתא ומה שתי' ה' ז"ל דרבינו בה' נדרים דהביא קרא דאישה איירי בנדרים שנדרה כבר ע"ש הוא דחוק דמשמעות דברי רבינו דקאי אתחלת הדין דאיירי בלעתיד כמו שיע"ש. ומה שנלע"ד לישב דעת רבינו ע"פ מה שהק' ה' א"מ ז"ל בפשטא דשמעתא דקאמר מילתא דלא מצי עביד לא משוי שליח מאי שנא מהא דאמרינן בפ"ק דקידושין דף כ"ג ע"ב גבי עבד אע"ג דלא מצי מקבל גיטו מיד רבו מצי משוי שליח לקבל לו גיטו משום דשייך בתורת גיטין וא"כ ה"נ איתיה לבעל בתורת קידושין והניח בצ"ע ע"ש. והנה קושיא זו ל"ק לפי מה שפי' ה' מהרימ"ט הביאו ה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' אישות דין ו' ד"ה ומ"ש רבינו וכו' דמאי דקאמר תלמודא לא משוי שליח ר"ל לא אסיק אדעתיה לשויי שליח דומיא דלא משוי שליח דקאמר לעיל דר"ל לא אסיק אדעתיה כדפירש"י לעיל אבל אין ה"נ דאם עשה שליח בפירוש מהני וכבר עלה בדעתי פי' זה וה' מש"ל הקשה על פי' זה וז"ל ונוראות נפלאתי על ה' מהרימ"ט דא"כ מאי פריך תלמודא מהאומר לאפוטרופוס וכו' שהרי התם עשהו שליח בפירוש ולכך מהני ועוד הקשה עליו דאי כדברי מהרימ"ט אכתי תקשה מתני' דנזיר דהא הראשון לא מצי עביד השתא להביא קרבן על השני שעדיין לא נדר בנזיר וא"כ לא היה דעת הראשון על השני ע"ש וקושיא זו השניה לא ידעתי מאי מקשה דכונת ה' מהרימ"ט דוקא גבי שליחות שאני הוא דאמרי' לא אסיק אדעתי' היכא דלא מצי עביד כי היכי דצ"ל הכי לפי דרכו של ה' מש"ל דלא מהני השליחות כלל משום דשליחות שאני ונראה דדעת המש"ל כיון דמצי למעבד שליח אין סברא לחלק לענין לא אסיק אדעתיה ומ"מ אין זה מוכרח