באר משה (כריף) מה

אבל ראיתי בש"מ שכתב וז"ל אמר לגלח לפי שאינו מגלח אע"פי שמלאו ימיו עד שיביא קרבנות חבירו ולפיכך אמר לגלח נזיר שנכשר לגלח כשנביא קרבנותיו עכ"ל ע"ש

דף י"ב ע"א גמ' אסור בכל הנשים שבעולם וכו' ז"ל התוס' במס' גיטין דף ס"ד ע"א ד"ה אסור וכו' ואע"פי שבאו כל הקרובות ואמרו שלא נתקדשו לא סמכי' אדיבורא בעלמא עכ"ל ע"ש

שם גמ' ומודה ר' יוחנן וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ז מה' אישות דין ך' בד"ה ובעיקר וכו'

רש"י ד"ה או שפרחה וכו' כגון שהיו שם מ"ה חטאות המתות וכו' עיין לה' שע"ה ז"ל הל' פסולי המוקדשין דף מ"ז ע"ד

תוס' ד"ה קן סתומה וכו' דאי מפורשת וכו' עיין לה' א"מ ז"ל ועיין לה' חק נתן ז"ל לחידושיו בפ"ב דמס' קינין

ד"ה באשה וכו' אבל כל קרובותיה וכו' כצ"ל: ד"ה כי משוי וכו' שלא עשאו שליח לכך ולא חלו וכו' כצ"ל

ד"ה מ"ט וכו' שלא היה לה אחות ועתה יש לה וכו' עכ"ל אין לשונם מכוון שהרי רבא לא קאמר הכי אלא קאמר אע"פי שהיתה לה אחות ונתגרשה גם מה שפירשו כלומר ה"ד וכו' לא ידעתי מהיכא תיתי ששואל ה"ד שהוצרך לחדית ליה דבההיא שעתא הוה נסיבא לגברי שהרי בהדיא קאמר שהיתה לה אחות ונתגרשה לאחר מיכן מדקאמר נתגרשה משמע להדיא דהיינו היתה נשואה ונתגרשה לאחר מיכן וע"כ ודאי דידע דבההיא שעתא וכו' אלא דבעי כיון דנתגרשה יש לאסור מספק ומשני כיין דבההיא שעתא וכו' הילכך כי משוי וכו' וכמו ויש לישב שכתבו ואי איכא לפרושי דהוה ס"ד דהיתה נשואה ונתגרשה קודם אמירתו לשליח וחדית ליה דבההיא שעתא דאמר לשליח היתה נשואה א"כ אמאי הוצרכו לפרש ה"ד וכו' אדרבא שפיר קאמר מ"ט ונראה דלא הוו גרסי ואע"פי שהיתה לה אחות אלא הכי הוו גרסי ואע"פ שנתגרשו לאחר מיכן ולפ"ז משמע דבאותה המצאה עצמה דאמר דאין לה אחות קאמר עלה ואע"פי שנתגרשה וא"כ הו"ל דברי רבא סתרי אהדדי דאיך שייך לומר נתגרשו דמשמע דהיתה לה אחות ולא שייך לומר מ"ט אלא כלומר ה"ד לא היה לא אחות ועתה יש לה ומשני הא דקאמר אין לה אחות אינו ר"ל אין לה אחות ממש אלא כלומר דהוו נשואות כאלו אין לה אחות ולכך שפיר קאמר ואע"פי שנתגרשו ושוב כתבו דלעולם ידע זה ולא הוצרך לשאול ה"ד וכו' כנ"ל נכון. ונראה דגי' זו שכתבנו לדעת התוס' מיושבת טפי מגי' דידן שהרי לפי גי' דידן ע"כ מלתא דרבא דאמר ומודה באין לה אחות וכו' היינו אין לה אחות ממש מדקאמר אח"כ המצאה אחרת ואע"פ שהיתה לה אחות וכו' וא"כ מאי קמ"ל רבא פשיטא מהיכא תיתי שיהיה אסור בכל הנשים וצריך ליישב אגב דבעי לומר ואע"פי שיש לה אחות אבל לפי' הגי' שכתבנו ניחא שפיר דרבא לא מיירי אלא באחות נשואה וחידש אעפ"י שנתגרשה ודו"ק

בא"ד אלא משום דלשון נזיר משונה וכו' עכ"ל יש לתמוה דפ"ק דכתובות דף ה' ריש ע"ב איתא נמי כה"ג דקאמר מ"ט ופירש"י כלומר במאי. דומות וכו' ע"ש וצ"ע ועיין עוד לה' א"מ ז"ל

בא"ד כדאמרינן בפרק האומר לחבירו וכו' עכ"ל אע"ג דהתם בפרק האומר דף ס"ב ע"ב מסיק היכא דאיכא שנוי כגון דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת הוי מחוסר מעשה אע"ג דבידו ע"ש צ"ל דס"ל לתוס' דעיסה לא חשיבא שנוי אלא דמיא לקוצץ פירות מן המחובר דלא הוי שנוי אבל ק"ק שהרי לענין אי שנוי קונה או לא אמרי' בפרק הגוזל עצים דף צ"ד ע"א דעיסה חשיבא שנוי גבי מפריש מן העיסה וכו' ע"ש ואילו גבי קציצת פירות מן המחובר לא חשיב שנוי כדאיתא התם דף צ"ו ע"א גבי מאן דגזל דיקלא מחבריה וכו' ע"ש וא"כ כי היכי דלענין שנוי קונה חשיבא עיסה שנוי לגבי קציצת פירות מן המחובר ה"נ לענין דשב"ל אימא דחשיבא שנוי לגבי פירות והוי מחוסר מעשה ומאי ראיה מייתו מפירות ערוגה זו וכו' ויש מי שהשיב לי דראית התוס' אינה אלא לענין היכא דבידו לא הוי מחוסר מעשה אבל מסברא בעלמא אית להו דעיסה הוי בידו ולא חשיבא שנוי כ"כ לענין מחוסר מעשה ודו"ק

בא"ד ומ"מ בהאי טעמא לחוד לא סגי לן וכו' עכ"ל הוק' להו למה הוצרך ר"ת לומר משום דיש בידה להביא עיסה וכו' ת"ל דגבי חלה כיון דבידה ללוש ולהפריש חלה אבל הכא אין בידו לגרשה ולקדשה עכשיו ולזה תירצו דה"ט לחוד לא סגי מדאמרי' פרק כ"ג וכו' כ"כ ה' מש"ל ז"ל פ"ט מה' אישות דין ו' ע"ש ועיין מה שאכתוב בע"ה בסמוך באורך גבי דקאמר ודילמא אליבא דר"א וכו' ודו"ק

ע"ב גמ' במילתא דלא מצי עביד השתא וכו' משמע הכא דס"ל לרבא אין אדם מקנה דשב"ל דאי אדם מקנה א"כ מאי עביד השתא שיאמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שיגרשך בעליך פרק ג' דקידושין דף ס"ב ע"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך לאחר שתשתחררי אינה מקודשת ופירש"י משום דבר שלב"ל והתם דף ס"ג ע"א פליג ר"מ בברייתא וס"ל דמקודשת ומחלוקת אמוראי אם הלכה כרבנן או כר"מ דרב ס"ל הלכה כר"מ כדאיתא בפרק האשה רבה צ"ג ע"א ושמואל ס"ל הלכה כרבנן כדמוכח בכתו' בפרק אע"פי דף נ"ט ע"א דס"ל אין אדם מקדיש דשלב"ל וא"כ כ"ש דאין אדם מקנה דשלב"ל והשתא ע"כ צ"ל דס"ל לרבא הכא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כדס"ל לרב והילכך שפיר אמרינן דטעמיה משום דלא מצי עביד השתא. ומכאן ק"ל על התוס' במס' כתובות פרק מי שהיה נשוי דף צ"א ע"ב ד"ה דזבנה וכו' שכתבו אמילתא דרבא התם וז"ל אין סברא לומר דאתי כמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא קי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכו' עכ"ל ע"ש וקשה אמאי הוצרכו להוכיח מדקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ואמאי לא הכריחו בפשיטות מדרבא גופיה דע"כ ס"ל הכא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואולי שגירסא אחרת היתה להם ובמקום רבא גרסי רבה ועיין לה' שע"ה ז"ל הל' מכירה דף כ"ו ריש ע"א ובה' צרעת דף ע"ה ע"א ד"ה והנה וכו' ודו"ק ועיין לחידושינו למסכת בכורות דף מ"ט ע"ב

שם גמ' ת"ל אישה יקימנו ואישה יפורנו וכו' מאישה יתירה קדריש למעט שליח וכ"כ הר"ן בנדרים דף ע"ב ע"ב והתוס' במציעא בהשואל