באר משה (כריף) מג

מהרימ"ט ח"א סי' י"ט דף ט' ע"ג ולא שייך תירוצם שהרי נ"ש אינו מביא קרבן ולכאורה היה אפשר לומר במאי דאיכא למידק עוד במה שהק' תפ"ל וכו' ואמאי לא הקשו עדיפא מינה קושיית הכחשה מהא דתנן לקמן דף י"ב ע"ב הריני נזיר לכשיהא לי בן נולד לו בת אינו נזיר והא לא מהני תנאי לבטל המעשה אלא אם אפשר לקיים ע"י שליח ולזה י"ל דהתם אינו תנאי אלא דה"ק לכשיהא לי בן יחול עלי נזירות ולא מעכשיו אבל קשה מהא דתנן לקמן פ"ה דף ל"ב ע"ב הריני נזיר אם זה פלוני ותנן נמי דף ל"ד ע"א הריני נזיר אם זה בהמה וכו' ונראה דס"ל להתוס' דלא בעינן כתנאי בני גד אלא היכא דהתנאי תלאו בדבר שבידו לעשותו דומיא דתנאי בני גד אבל לכשיהא לי בן אין בידו וכן ההיא דכרי וכל הנך אין בידו דמאי דהוה הוה אלא שאין זה נוח לי שהרי תנאי דלעבר בעינן נמי שיהא דומיא דבני גד הוא להבא כמו שהוכיח ה' מש"ל ז"ל בפ"ו מה' אישות דין א' ד"ה ואם חיסר וכו' ע"ש וא"כ מ"ש מתנאי שאין בידו לעשותו ובר מן דין קשה מהא דתנן לעיל דף יו"ד ע"א אמרה פרה זו הריני נזירה וכו' ומוקי לה תלמודא דהיתה פרה רבוצא ואמר הריני נזיר אם אעמידנה וכו' כפירש"י ותוס' לעיל ע"ש וצ"ע. מיהו הא דקשה מנזיר שמשון נראה לישב משום דס"ל כפי' הר"ן בפ"ב דנדרים דמפרש דמאי משני התם נזיר שמשון לא תניא ר"ל דברייתא סתמא לא משמע דמיירי בנזיר שמשון ע"ש וא"כ לדעת המקשה ע"כ צ"ל דר"ש דמיירי בברייתא בכרי פליג אר"מ וס"ל דלא בעינן דומיא דבני גד וכו' כרחב"ג דפליג אר"מ פ"ג דמס' קידושין דף ס"א ע"א וע"ש בתוס' ד"ה כל וכו' אבל לפי המסקנא דמשני לא תניא וברייתא לא איירי בנזירות שמשון מהי תיתי לומר ר"ש פליג אר"מ ומשו"ה ק"ל ת"ל וכו' וצ"ל נמי לתוס' הא דמייתי התם והתניא נזיר שמשון אותה ברייתא לא מיירי בה ר"ש אלא ר' יודא כדמשמע מפי' הר"ן שם ור' יודא הוא דפליג אר"מ דאשכחן דפליג עליה בפרק השולח דף מ"ו ע"ב כמ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים דף י"א ע"א ד"ה אלא ר' יודא וכו' ע"ש אבל ר"ש לא אשכחן דפליג אר"מ והא דמסיק התם להודיעך כחו דר"ש וכו' ס"ל להתוס' דקאי אברייתא דכרי אבל ברייתא דנזיר שמשון לא איירי בה ר"ש וכ"כ התוס' שם לחד פירושא ע"ש ואמטו להכי הוא דק"ל הכא כיון דלא אשכחן דר"ש פליג אר"מ ת"ל וכו' ומיהו לפירש"י התם משמע דאף לפי המסקנא ס"ל לר"ש דמהני תנאי בנזירות שמשון וצ"ל דאה"נ דר"ש פליג אר"מ א"נ ס"ל לרש"י כמו שתירץ בש"מ הכא על קושיית התוס' משם הר"ר עזריאל ע"ש

ועי"ל הא דלא הוק"ל להתוס' מנזירות שמשון משום דנזירות איסורא הוא ובאיסור לא בעינן משפטי התנאים כדאיתא בפרק שבועת העדות דף ל"ה ע"ב ואע"ג דנדרים חשיב איסורא דאית ביה ממונא כמ"ש הר"ן פ"ק דנדרים דף י"א ע"א ד"ה לית ליה וכו' היינו משום דנדרים איסור חפצא דמתסר חפצא עליה כמ"ש הר"ן שם להדיא א"כ משמע דבאיסור גברא לא חשיב אית ביה ממונא ועיין לה' שע"ה ז"ל ה' אישות דף כ"ט ע"ד שדייק כה"ג וז"ל ולדעת הרמ"ה וכו' ונדרים שאני דמתסר חפצא א"כ בנזירות כיון דמתסר גברא לא בעינן תנאי כפול וכו' עכ"ל ע"ש וא"כ י"ל דס"ל לתוס' דנזיר איסור גברא וכ"ה דעת רש"י לעיל דף ד' ע"א ד"ה והרי מושבע וכו' וכן נמי דעת הרא"ש פ"ק דנדרים דף ב' ע"ב ד"ה לאפוקי וכו' ועיין להלק"ט דף כ"ה ע"ב סו' כ"ב ולכך לא ק"ל אלא אנזיר סתם כיון דחייב להביא קרבן א"כ חשיב איסורא דאית ביה ממונא אבל נזיר שמשון דאינו מביא קרבן לא חשיב איסורא דאית ביה ממונא כיון דאיסור גברא ולא חפצא. מיהו ק"ל כיון דבנדרים בעינן משפטי התנאים משום דאיסור חפצא א"כ היכי מהני תנאי כדאיתא בפ"ב דנדרים דף י"ד ע"ב קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר וכו' ותנן נמי בר"פ ואלו נדרים דף ע"ט ע"א אם ארחץ אם אתקשט וכו' שהרי לא אפשר לקיים ע"י שליח וכן קשה משבועה דבעי תנאי כפול כמ"ש התוס' פרק שבועת העדות דף ל"ו ע"ב ד"ה ה"ג וכו' בסוף דבריהם ע"ש והיכי מהני תנאי והא לא אפשר נמי ע"י שליח ולא שייך תי' התוס' שהרי דוקא אם יעבור אשבועה הוא דחייב קרבן שבועה ולא דמי לקרבן נזיר שחייב להביא קרבן. גם מה שתירץ בש"מ משם הר"ר עזריאל דנדר ונזירות דא"ץ מעשה לא אלים שיתקיים אם לא נתקיים התנאי ע"ש לא ידעתי מה יענה בסוגיא דפ"ק דנדרים דף י"א ע"א דמשמע דבנדרים בעינן תנאי כפול דומיא דבני גד וכן גבי שבועה נמי בעי תנאי כפול גבי אז תנקה מאלתי כדאיתא פ"ג דקידושין כמ"ש התוספות בפרק שבועת העדות שזכרנו אלמא דבעי' משפטי התנאים אפילו בדבר שאין צריך מעשה. ומיהו גבי שבועה י"ל דשאני שבועה דאברהם דעל ענין הקידושין דשייך בהו שליחות ע"ד תירוץ התוס' גבי נזירות אבל מנדרים קשה וכעת צריך להתישב בזה לעת הפנאי ועיין לה' שע"ה ז"ל הל' אישות דף ל"ו ע"ג ודו"ק

בא"ד וא"ת הא אמרינן הריני נזיר לגלח בבית ץ חוניו וכו' עיין להתוס' במסכת כתובות פרק אע"פי דף כ"ו ע"א שתירצו בע"א ועיין לתי"ט פי"ג דמס' מנחות משנה י"ג ד"ה יצא וכו' שהזכיר לדבריהם ולא הזכיר לדברי התוס' הכא ע"ש

ד"ה האי ע"מ וכו' דאין קידושין לחצאין וכו' והא דהוצרך לומר מפני שמתנה וכו' היינו נמי טעמא דאין קידושין לחצאין דהיא היא וכן מוכח מדברי התוס' בפרק אע"פ שכתבו וז"ל ועי"ל דנזיקין לא דמו וכו' דהכא ה"ט דאין קידושין לחצאין וכו' ע"ש ומיהו ר' יודא דפליג ואמר דבר שבממון תנאו קיים צ"ל דס"ל דחצאין כה"ג אין קפידא ומתקדש' לחצאין וק"ק דא"כ לר' יודא אמאי גבי עונה תנאו בטל נימא כחוץ דמי כיון דס"ל מקודשת לחצאין בשלמא לפירש"י י"ל דעונה חשיב סוג אחר והו"ל לא קבל עליו כלום אבל לדברי. התוספות דשייך לומר חוץ והיינו כיון דאמר מקודשת שייך לשון חוץ דמשייר לאותן קידושין שאמר מקודשת לי וכן משמע מפירש"י במציעא דף צ"ד ע"א בד"ה בדבר שבממון וי"ל דגם התוס' נמי ס"ל דלא שייך חוץ כפירש"י הכא משום דלא קבל עליו כלום אלא דהוק"ל משום דס"ל הא דקתני שאר וכסות ועונה או או קתני ולכך שפיר שייך חוץ ודו"ק:

ע"ב גמ' ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם וכו' ק"ק דבשאר נדרים נמי צריך שאלה וי"ל דבשאר נדרים בעי פתח וחרטה וכאן שאלה לבד בלא פתח וחרטה וכ"כ בש"מ ע"ש

רש"י ד"ה רישא כגון דנדר מחדא לרבינא ברישא דרישא מודה ר"ש וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל הא דנקט המקשה וגם המתרץ במלתיה תיבת רישא