באר משה (כריף) מב

והיינו כרבנן וכו' ואע"ג דכבר תנן לעיל פ"ק אצטריך הכא לאשמעינן דאע"פי פי שהוא סבור מותר ביין וה"א כמו נדרי טעות וכן משמע מלשון הרמב"ם בפי' המשנה וז"ל יאמר בכאן שחל עליו הנזירות אפי' שהוא סבר שאחד מג' דברים הללו הוא מותר וכו' עכ"ל ומיהו הך דפ"ק לא אצטריך וצ"ל לא זו אף זו. ושו"ר בש"מ שכ"כ להדיא ע"ש ובזה ניחא נמי הא דאמר תלמודא לעיל פ"ק דף ג' ע"ב מתני' דלא כר"ש ומייתי ברייתא ואמאי לא מייתי מתני' דהכא אלא משום די"ל דילמא שאני הכא משום דהוי כמו נדרי טעות הוא דמתיר ר"ש ודו"ק וע"ע מה שאכתוב כסמוך

שם גמ' משום דה"ל מתנה על מ"ש בתורה ק"ל מהא דאמרי' פ"ב דביצה דף ך' ע"א הריני נז נזיר ע"מ שאגלח ממעות מ"ש נזיר ואינו מגלח ופירש"י כיון דאמר הריני נזיר נתחייב וכי הדר ואמר ע"מ לאו מילתא היא וכ"כ התוס' שם ע"ש אלמא אמרי' תפוס לשון א' א"כ אמאי הוצרך הכא לטעמא דמתנה עמ"ש בתורה תפוק ליה תפוס לשון א' ובשלמא מאי דתנן בכולי משניות דלקמן דף י"ב ע"ב האומר הריני נזיר לכשיהא לי בן נולד בן נזיר נולד לו בת אינו נזיר וכו' ולא אמרי' תפוס לשון א' י"ל דמתני' נקטה המכוון ומיירי כגון שאמר תחלה לכשיהיה לי בן הריני נזיר אבל הכא דקתני ע"מ שאטמא וכו' דמשמע שאמר תחלה הריני נזיר כדמשמע מפרש"י ותוס' קשה ואף אם נאמר דתלמודא הכא אליבא דר"ש ושמעינן לר"ש בפרק המנחות דף ק"ג ע"ב דס"ל תפוס לשון אחרון ע"ש אכתי ק"ל מהא דאמרי' בפ"ק דר"ה דף ו' ע"א אמר רבא משכחת לה כגון דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה וכו' ע"ש אמאי לא אמרינן תפוס לשון א' ויתחייב באחריותה ואף דנימא דהתם כמי אליבא דר"ש מיירי משום דלא אשכח פירוקא אותה ברייתא אלא בהכי אכתי ק"ל על רבי' דפסק לההיא דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה דאינו חייב באחריותה פ' י"ד מה' מעשה הקרבנות דין ו' ובפ"ח מה' נזירות דין י"ד ופ"ב מה' חגיגה דין י"ד פסק לההיא דפ"ב דביצה ומטעם תפוס לשון א' כמ"ש שם הכ"מ ע"ש והם תרתי דסתרן וצ"ע כעת

ולעיקר פירש"י ותוס' שם לא ידענא אמאי לא פי' מטעם מתנה עמ"ש בתורה ואי משום דהכי משמע מדמייתי תלמודא התם הך עובדא דההוא גברא וכו' מ"מ אתלמודא גופיה קשה. וראיתי בש"מ התם שכתב באמת כן משם י"מ מטעם מתנה על מה שכתוב בתורה דהתנאי בטל והמעשה קיים אלא שדחה לזה וז"ל ולא נהיר דאלו אמר ע"מ אף הנדר בטל שלא נדר אלא ע"מ כן וכו' עכ"ל ואיני מבין דבריו דודאי דבכולי' דוכתא דאמרינן מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל המעשה קיים כדאמר' הכא להדיא ה"ז נזיר ואסור בכולן ומפרש טעמא משום מתנה עמ"ש בתורה וכן בפ"ק דקידושין דף י"ט ע"ב גבי ע"מ שאין לך שאר כסות ועונה מקודשת והתנאי בטל כ"כ הרמב"ם בהדיא פ"ו מה' אישות דין ב' ע"ש וזה פשוט וכעת דבריו צ"ע

שם גמ' משום מתנה עמ"ש בתורה וכו' עיין להלח"מ ז"ל פ"ק מה' נזירות דין י"ג שהק' דל"ל לרבינו ליתן טעם דמתנה על מ"ש בתורה בלא"ה קי"ל כרבנן דר"ש וראיתי לה' אורח מישור ז"ל שתירץ דבלא"ה תקשי על הברייתא גופה דמייתי תניא כוותיה דרבינא ל"ל טעמא דמתנה לימא אתיא כר"ש ולא כרבנן ואפשר לומר דה"א דוקא אי אמר סתם הריני נזיר מן החרצנים דאיכא למימר דכוונתו חדא מנייהו קאמר וה"ה לכולהו אבל אם פי' להדיא ע"מ או חוץ מיין בזה לא איירי קרא והשתא א"ש ל"ל האי בבא במתני' לרבנן דהא אפי' דלא אמר ע"מ הוי נזיר לרבנן דר"ש את"ד ע"ש. ובמחילה מכבוד תורתו אין זה מספיק דאכתי גבי יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין דהוי כמו שפי' להדיא חוץ מן היין כפירש"י ותוס' א"כ אמאי לרבנן הוי נזיר וכ"ת דשאני התם כיון שבועה וסבור שהיין מותר א"כ דעתו אנזירות אלא שטעה וחשיב כמו דאמר הריני מן החרצנים סתם דדעתו אכולהו אכתי קשה מסיפא דמתניתין דסבור הייתי שחכמים מתירין לי בההיא ודאי ידע דהיין אסור וקאמר חוץ כפירש"י ותוס' ואפ"ה פריך עליה בגמ' בסמוך והאמרת רישא אסור משמע דכי הדדי נינהו דלרבנן הוי נזיר בתרוייהו אלמא דקרא מיירי אף בשאמר חוץ וה"ה כשאמר ע"מ ומה שהקשה ה' לימא דאתיא כר"ש ולא כרבנן אין זה קושייא דגדולה מזו אמרי' לעיל דף י' ע"א דאצטריך בבא דדלת דקתני מתני' משום ב"ש ע"ש וה"נ אצטריך טעמא דמתנה על מ"ש בתורה משום ר"ש ודו"ק. ודע שראיתי לה' לח"מ פי"ד מה' אבל דין כ"ב שהוקשה לו על רבינו כמו שהק' הכא וע"ש מה שתירץ וצ"ל דעדיפא מינה תירץ ע"ש

שם גמ' והאמרת רישא וכו' אימא נמי וכו' וצ"ל דאצטריך סיפא משום ר"ש דאפי' לא הויא כנדרי טעות מתיר ורישא אצטריך לרבנן והא דלא מייתי תלמודא לעיל בפ"ק דף ג' ע"ב מכ"ש דהאי סיפא משום דבעי לאתויי גם לפום הנך שנויי דואב"א וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה וריב"ל אמר לך וכו' דאלו לגבי דאמר ע"מ שאין לך עלי לא שאר ולא כסות ולא עונה לא קבל עליו כלום עכ"ל יש מי שהראני דברי ה' ארעא דרבנן אות מ' סי' ת"ט דף קמ"ב ע"ב שכ' על מהר"א ששון וז"ל ואכתי לא הבנתי דבריו דהא הא דקתני שאר וכסות ועונה מי הגיד לך דמיירי בדקאמר הכי בחדא מחתא דכוונת הש"ס לומר ע"מ שאין לך עלי שאר או כסות או עונה וכו' עכ"ל ע"ש ואשתמטיתיה לפירש"י הכא ודו"ק

תוס' ד"ה יודע אני וכו' וב"ה אומרים שלא קבל עליו איסור יין וכו' ובגמ' פריך וכו' עכ"ל וז"ל ש"מ אבל סבור הייתי שחכמים מתירין ס"ד דהכי קאמר סבור הייתי שחכמים היו מתירין לי אף אם הייתי מקבלו ולכך איני מקבלו עלי ולהכי פריך בגמ' והא אמרת רישא ומשני סיפא דנזר מכולהו ואתשיל מחדא ר"ל קבל עליו נזירות בסתם ואח"כ בא לפני החכם ונתחרט על איסור היין או על טומאה ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי שאי אפשר לי לחיות בלא יין וכו' עכ"ל בשנוי לשון קצת ע"ש

תוס' ד"ה דהוי מתנה עמ"ש בתורה וכו' וי"ל אחרי שאחרים יכולין להביא קרבנותיו תחתיו וכו' עכ"ל יש מי שהקשה לי דאכתי תקשה להו מנזירות שמשון דמהני בו תנאי כדמוכח בפ"ב דנדרים דף י"ט ע"ב דמוקי להך ברייתא דהריני נזיר אם יש בכרי מאה כור וכו' בנזירות שמשון דפריך נזיר שמשון מאי וכו' ע"ש והתם ודאי תנאי גמור הוא כמ"ש