באר משה (כריף) מא

מסתמא אינו חפץ בנזירות ומאי דלא טרח להעמידה משום דאינו חפץ נמי בטירחא. ועוד נראה לומר דמסתמא כל אדם ניחא ליה שיש לו כח ולא ניחא ליה שאין לו כח והילכך כשתלה הנודר הנזירות אם יש לו כח להעמידה ע"כ דממילא חפץ בנזירות אבל כשתלה הנזירות כשאין לו כח להעמידה ע"כ דממילא אינו חפץ בנזירות ולפ"ז ניחא נמי מה שהקשינו דאמאי לא מוקי כגון דאמר אם עמדה ועמדה מאליה וכו' ודו"ק הן אמת בעיקר דברי התוס' שכתבו גבי לא עמדה לא טרח ולא יגע להעמידה לא ידעתי מי הכריחם לומר כן ומה גם דלפ"ז ה"ל ספיקא כמ"ש המש"ל ז"ל ואמאי לא כתבו דמיירי שטרח ויגע אלא שלא עלה בידו ואי משום דהו"ל לתלמודא לבאר מ"מ קשה אתלמודא גופיה וצ"ע

בא"ד וא"ת ומאי קעביד צריכותא לעיל מתרתי ותלת והא כאן נחלקו מחלוקת חדש דאם לא עמדה ועמדה מאליה וכלישנא דב"ש סברי וכו' כצ"ל. ומ"ש בנתים יש מפרשים וכו' גליון הוא מחכם אחר שלא מדברי התוס' וכ"כ אורח מישור ז"ל ולפי דברי הי"מ אינו מתורץ אלא לפי הנך תי' דס"ד מעיקרא והא דלא הוקשה להו למסקנא לפי תירוץ רבא אחרון נראה משום דס"ל דתירוץ התוס' וכן גי' התוס' נמי לא אתי אלא לפי תירוץ רבא אחרון לפי המסקנא והא דלא הוק' להו לפי הנך תירוצים דס"ד מעיקרא נראה משום דס"ל כתירוץ הי"מ וק"ל

בא"ד וי"ל דע"כ פליגי נמי בנודר מן הבשר דאל"כ ליפלגו וכו' בעמידת הפרה וכו' עכ"ל ולפ"ז אפשר דזה נמי כונת תלמודא דפריך וב"ה דאמרי מבשרה לא הוי נזיר ר"ל מדהזכיר בפלוגתייהו בשר ע"כ דפליגי בנודר מן הבשר דלב"ה לא הוי נזיר ואין צורך למה שפירש"י דמכח גרוגרות פריך וכבר כתבנו ישוב לפירושו וה"ה דה"מ לאקשויי ויי להפך טעמא משום בשר הא אמר הריני נזיר אם לא עמדה לחוד נזיר כב"ש וקאמרי תורפיה דהאי גברא משום רביצא מדהזכיר עמידת פרה ע"כ דפליגי נמי בעמידת הפרה ולא הוי נזיר ולישני לדבריהם דב"ש לדידן לא הוי נזיר משום דתורפיה וכו' אלא לדידך דס"ל דתורפיה וכו' אודי לי דלא הוי נזיר משום בשר וק"ל

בא"ד וכי טעמא דב"ש לחוד אתי לאשמעינן וכו' עכ"ל ק"ק מה בכך שהרי בבבא דדלת דקתני במתניתין גופה ע"כ לא אצטריכא אלא לב"ש דוקא כדקאמר תלמודא בצריכותא דעבד לעיל וי"ל דהיכא דאיכא לשנויי משנינן שהרי בכמה דוכתי פריך תלמודא וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן ועיין לעיל בגמ' וק"ל

בא"ד הכל מילי דנזירות וכו' ר"ל בין נזירות יין בין נדור מבשר וכ"כ אורח מישור ז"ל וק"ל

דף י"א ע"א במשנה מזגו לו את הכוס וכו' ה"ז נזיר וכו' כתב התי"ט ז"ל וז"ל כמו הנודר מן החרצנים דמשנה ב' דפ"ק ולא קתני לה אלא משום סיפא עכ"ל. וכתב ה' קול הרמ"ז וז"ל ולי נראה דאי מהתם הוה אמינא דצריך שיזיר מכל היין קמ"ל דאפי' מכוס א' סגי עכ"ל ולדבריו הך דפ"ק לא אצטריך וצ"ל לא זו אף זו קתני מיהו ק"ל דאמאי לא פריך תלמודא בסמוך וליפלוג ר"ש ברישא עלה דהאי מתני' ומפירש"י בסמוך משמע דלא פריך אלא אהך דהריני נזיר ע"מ וכו' ועוד דלשנויא דרבינא משמע הכי ובשלמא לדברי התי"ט יש ליישב קצת כיון דלא נשנית אלא אגב סיפא אמנם ראיתי בש"מ שכתב משם הרא"ש ז"ל וז"ל מזגו לו וכו' הרי זה נזיר ואע"פ דלר"ש עד שידור מכולן הכא מודה כיון שלא הזכיר יין דלא גרע מידות נזירות עכ"ל והשתא ניחא ודלא כהתי"ט ז"ל וה' קול הרמ"ז ואפשר דזה נמי כונת התוס' בד"ה הריני נזיר ממנו וז"ל פי' נזיר מן הכוס וכו' באו לשלול דלא תימא שאמר הריני נזיר מיין שבתוכו אלא הריני נזיר מן הכוס ולא הזכיר יין ודו"ק

שם גמ' חסורי מחסרא וכו' כתב ה' קול הרמ"ז אפשר לפרש בלא ח"מ כיון שפי' שהאשה היתה שכורה ממילא משמע דאם אינו שיכור ה"ז נזיר והביא ראיה שכ"כ התוס' סוף פ"י דשבת ואין זה דיוק דילמא מעשה שהיה כך היה ומה שהביא משם התוס' בסיף פרק עשירי דשבת ע"ש חפשתי ולא מצאתי כעת

במשנה ומטמא למתים עיין מהרימ"ט ח"א סי ך' דף יו"ד ע"ג וד'

דף י"א ע"א במשנה הריני נזיר ע"מ שאהיה שותה יין ומטמא למתים וכו' ראיתי למהרימ"ט ח"א סי' ך' דף י' ע"ג וד' שהקשה מ"ש מהאומר הריני כשמשון דהוי נזיר שמשון ומטמא למתים כדתנן פ"ק דלעיל דף ד' ע"א נימא נמי כלו אומר ע"מ שאטמא למתים ודקדוקי נזירות עליו ואי משום דאמרי' דהוי כמו נדר א"כ ה"נ באומר ע"מ שאטמא למתים נימא דהוי כמו נדר ואמאי דקדוקי נזירות עליו ועוד דכל שאומר לשון נזירות אי אתה יכול לומר שהוא נדר אפי' היתה כוונתו לכך כאותה ששנינו מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו ה"ז נזיר גמור אע"פי שאמר לא היה בלבי לנזור אלא לאסור על עצמי כוס זה משום דהול"ל בפי' גבי הרי עלי קרבן ולמה הזכיר נזירות ודוקא אם הוא שכור משום דלא מצי לומר בפי' הרי עלי קרבן דילמא מצערין ליה וכו' ועוד תנן הריני נזיר מן הגרגרות ומן הדבילה ב"ה אומרים אינו נזיר ולא אמרי' יהא אסור בהם מטעם נדר כדמסיק התם דסברי כר"ש וכו' ותירץ דתרי מיני נזירות הם האחת מפורשת בתורה שהיא איסור יין ותגלחת וטומאה ויש נזירות אחרת בדברי קבלה והיא נזירות שמשון ומי שרוצה להזיר אינו יכול להזיר אלא באחד משניהם ואם אמר נזיר של תורה סתם אפי' מן החרצנים לבד ה"ז נזיר גמור כדין נזיר של תורה ואם נזר נזירות שמשון אפי' אמר הריני נזיר שמשון מן התגלחת או מן החרצנין לבד ה"ז נזיר שמשון וכל דקדוקי נזירות שמשון עליו עכת"ד ע"ש ועיין לחידושינו לקמן דף י"ד ע"א ד"ה אמר הריני נזיר כשמשון וכו' וקושיית הרב השניה שהקשה מהא דתנן הריני נזיר מן הגרוגרות וכו' איני מכיר שהרי תלמודא לעיל דף ט' ע"ב קאמר לחד לישנא דר' נתן אומר דלב"ה נדור ואינו נזיר וכך פסק הרמב"ם פ"ק דנזירות דין י' וע"כ צ"ל דדוקא משום שאסר דבר שאסור על הנזירין הוא דאמרי' דאינו נדר משום דאמר בלשון נזירות כמ"ש רבינו שם דין ט' ודברי ה' צ"ע. ועוד ראיתי להרב שכ' וז"ל ואני שואל מאת כת"ר איסור תגלחת היכי שייך הנדר בשלמא שאסר יין עליו ניחא אבל איסור תגלחת דבר שאינו ממש הוא עכ"ל ועיין לחידושינו לעיל דף ד' ע"א במשנה

שם במשנה יודע אני שיש נזירות וכו' ופירש"י