באר משה (כריף) מ

כתב רבינו לדין זה ונראה ע"פי מה שכתב ה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה תו אמרינן וכו' שבסוף דבריו כ' וז"ל ואני תמיה בדין זה באומר הריני נזיר אם לא עמדה ועמדה מאליה אמאי הוי נזיר לב"ש כיון דאפשר דיש כח בידו להעמידה אם לא היתה עומדת מאיליה והוי ס' נזירות להקל וב"ה דפליגי עליה משום דס"ל דתורפיה משום דרביעה אבל אי הוה ס"ל דתורפיה משום אוקמוה בידי מודו לב"ש דהוי נזיר וכתב לחד תירוצא לב"ה לא ס"ל ספק נזירות להקל אלא או להחמיר כר' שמעון אליבא דתוס' או נזיר ודאי אליבא דרש"י עש"ב. והשתא ניחא כיון דהרמב"ם פסק פ"ב מה' נזירות דין ט' דספק נזירות להקל הילכך לא הוצרך להביא דין זה דהא לא נחלקו ב"ש וב"ה אלא משום דלשיטתם אזלי דלא ס"ל להקל אבל לדידן דקי"ל להקל ליכא נפקותא בפלוגתייהו דבין אי אמרי' תורפיה דהאי גברא כב"ש בין אי אמרי' תורפיה כב"ה לעולם אינו נזיר משום דספיקא הוא כנ"ל נכון ומיהו אכתי ק' דהו"ל לבאר היכא דטרח להעמידה ולא עלה בידו ואח"כ עמדה מאיליה דהשתא ליכא ספיקא ואינו נזיר מטעמא דתורפיה דהאי גברא משום דרבוצה והרי עמדה כב"ה. שו"ר דלא קשה כלל כיון דבגמ' לא הוזכר בהדיא טעמא דתורפיה גבי אם אמר הריני נזיר אם לא עמדה אלא גבי אם אמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה לפי המסקנא אלא דממילא נלמוד נמי היכא דלא אמר מבשרה וכבר נודע שדרכו של רבינו אינו אלא להביא מה שהוזכר בגמ' בפירוש וכה"ג כ' המש"ל ז"ל פי"ח מה' מעשה הקרבנות דין ד' בד"ה ומה וכו' ע"ש בתוך דבריו וק"ל

רש"י ד"ה בשלמא פרה וכו' בשלמא גבי גרוגרות וכו' מחלפי בענבים וכו' עכ"ל יש לתמוה גבי גרוגרות אטו מי מוקמי' ליה באומר עלי קרבן ואם נאמר דכוונתו דלא תימא כי היכי דאע"ג דלא שייך גרוגרות בנזירות אפ"ה הוי נזיר ה"נ אע"ג דלא שייך דלת בקרבן הוי נזיר ואהא כתב דשאני גרוגרות דשייכי קצת דמחלפי בענבים א"כ אכתי אין זה מספיק דהא גבי דלת נמי היכא דאמר הריני נזיר מן הדלת הוי נזיר לב"ש ואע"פי דלא שייכא דלת בנזירות א"כ ה"נ אע"ג דלא שייך דלת בקרבן הוי נזיר וצ"ע

ד"ה ואמר הריני נזיר מיין וכו' וקא מהדר ליה ר' יודא לת"ק וכו' עכ"ל כוונת רש"י לעשות הצעה כדי להבין קושיית המקשה דפריך א"ה וכו' דהיינו כיון דת"ק לא איירי כלל בהתפסה אלא דאמר הריני נזיר איך מצי פליג ר' יודא דלא הוי נזיר אלא נדור וכ"כ ה' אורח מישור ז"ל

בא"ד אבל בדלת לא פליג ר' יודא דהא לא שייך לישנא דנדרים גבי דלת וכו' עכ"ל לא ידעתי למה לא שייך לדור גבי דלת ולומר הרי עלי קרבן כלומר אסורה כקרבן שהרי כל דבר שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן כמ"ש התי"ט ז"ל בד"ה הרי פרה זו וכו' ע"ש והתימה על התי"ט שבדבור שאחריו העתיק לדברי רש"י הללו בסוף דבריו ע"ש ולא ידעתי איך לא נתעורר בזה וצ"ע

תוס' ד"ה ואמר הריני נזיר וכו' ומתני' דקתני הריני נזירה פי' וכו' בשבילה וכו' עכ"ל לכאורה דהוכרחו לזה משום דהיכי מהני להתפיס נזירות לזכר בלשון נקבה מיהו כבר כתבתי בתחלת הסוגיא דבירושלמי איתא בהדיא דמהני וצ"ל דהוכרחו לזה היינו משום דמאי ארווא דנקט הכא בלשון נקבה טפי מכולי דוכתא דנקיט הריני נזיר בלשון זכר וע"כ משום דאורחא דמילתא נקט ולכך הוצרכו לפרש הריני נזיר בשבילה ודו"ק

תוס' ד"ה ב"ש וכו' פי' אם כח בידי להעמידה בכח ולבסוף נעשה מעשה שלא טרח וכו' כצ"ל והשאר נמחק ועיין מה שאכתוב בדבור שאחר זה גבי מ"ש ועי"ל דאין דרך הנודרין וכו'

ד"ה אימא סיפא וכו' הרי לא התפיס בלשון קונם וכו' עכ"ל ר"ל לא אמר הריני נזיר מבשרה דהוי כאלו אמר הרי עלי כקרבן או כקונם ונדור הוי וק"ל

בא"ד כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם עמדה והעמידה וכו' עכ"ל ה"ה דאיכא לאקשויי אמאי לא מוקי לה כגון דאמר אם לא עמדה והעמידה הוא ופליגי בהאי דלב"ש מאיליה משמע ולכך כשהעמיד' הוא הרי לא עמדה מאיליה והוי נזיר ולב"ה אם לא אעמידנה משמע אבל אם עמדה מאיליה אימא לב"ש לא הוי נזיר ולב"ה הוי נזיר ולפי תירוצא קמא דהתוס' ניחא נמי הא דלא עמדה לא משמע מאיליה לחוד אלא או בכל ענין או ע"י אחר כמו אם עמדה. אבל ק"ל אמאי לא הקשו דהו"ל לאוקומא כגון דאמר אם עמדה ועמדה מאיליה דלב"ש בכל ענין שתעמוד משמע ולכך הוי נזיר ולב"ה אם אעמידנה משמע ולא מאליה ולכך לא הוי נזיר דהשתא לא שייך תירוצם קמא וגם תירוץ השני נמי דאין דרך הנודרין וכו' לא שייך דהא כיון דלא טרח להעמידה אלא עמדה מאיליה אינו חפץ בנזירות וי"ל דאה"נ אין דרך הנודר כיון דלב"ש בכל ענין משמע אין דרך לתלות בדבר שיודע שיעשה בודאי כמ"ש התוס' לעיל גבי אוקמתא דרמי בר חמא בד"ה מי קתני מאיליה וכו'

בא"ד וב"ה סברי וכו' ולא חי חייל נזירות אפי' אבשרה וכו' עכ"ל אפי' נדור מבשרה לבד לא הוי וק"ל

בא"ד י"ל דא"ה לא הוו פליגי ב"ה וכו' כצ"ל

בא"ד משמע בכל ענין וכו' הרי נזיר וכו' עיין לה' מש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה תו אמרי' וכו' בתוך דבריו שהקשה אמאי לא אמרינן דב"ה מודו לב"ש דכונת הנודר דאעמידנה דוקא משמע דאי כוונתו בכל ענין אין דרך הנודר לתלות וכו' ע"ש ונראה דס"ל לתוס' כיון דבאוקמתא דאם לא עמדה ועמדה מאיליה דמוקי תלמודא ע"כ דלב"ה בכל ענין משמע א"כ מה לי עמדה מ"ל לא עמדה דאידי ואידי חד משמעות הוא דבכל ענין משמע וכיון שכן אין לשנות משמעות הלשון מכח דאין דרך הנודר וכו' דאין סברא זו מועלת אלא לענין שנאמר דתלמודא לא ניחא ליה לאוקי במלתא דאין דרך הנודר וכו' אבל הדין לא ישתנה וזה פשוט לע"ד

בא"ד ועי"ל דאין דרך הנודרין וכו' עכ"ל כוונתם כיון דטרח להעמידה ע"כ כדי שיחול עליו נזירות אלמא חפץ בנזירות וא"כ אין דרך הנודר לימא בפי' הריני נזיר אבל אם לא עמדה אע"ג דכתבו התוס' בדבור שלפני זה דלא טרח ולא יגע להעמידה וא"כ נימא נמי דע"כ כדי שיחול עליו נזירות ולכך לא טרח להעמידה מ"מ אימא כיון דנזירות מילתא דטריחא