באר משה (כריף) לט

שאמר הרי פרה זו עלי להביאה בקרבן נזירות כמ"ש התוס'. ודע דמ"ש עוד רש"י אחר זה ב"ש סברי וכו' הוא סיום דבריו וכולו חד דבור הוא וק"ל

תוס' ד"ה הרי עלי קרבן פי' הפרה ור"ל אם לא עמדה ועמדה מאיליה כדמסיק לקמן וכו' כצ"ל

ע"ב גמ' ב"ה סברי וכו' והא קמת וכו' משמע אבל אי לא קמת נזיר לב"ה וכ"ש לב"ש וסבור הייתי לומר דה"ה נמי אם מתה הבהמה שהרי הא לא קמת וליכא למימר דאי לא מתה היה מעמידה דהא כשעמדה מאליה נמי לב"ש דהוי נזיר לא אמרינן דאי לא עמדה מאליה היה מעמידה. וכתבתי זה מפני שראיתי להמש"ל ז"ל פ"ב מה' נזירות דין ח' ד"ה תו אמרי' בגמ' וכו' שכתב בסוף דבריו וז"ל ולומר דכוונתו אם לא אברר שיש כח בידי להעמידה וכו' זה לא יתכן כלל וכו' והגע עצמך שמתה הבהמה נאמר שיהיה נזיר וכו' עכ"ל ע"ש משמע מדבריו דהיכא שכוונתו אם לא אברר יחוייב מזה אם מתה הבהמה הוי נזיר אבל היכא שכוונתו אם לא אעמידנה יחוייב מזה דאם מתה לא הוי נזיר ולא ידעתי מאי שנא ואולי דכוונתו הוא משום דלא חשיב דלא נתקיימה מחשבתו אלא בעודה בחיים ולא במתה. גם לא ידעתי מה הקפידה הזאת אם נאמר כשמתה הבהמה אין ה"נ דהוי נזיר ואולי דכוונתו דר"ל דא"כ אמאי מוקי לה תלמודא בעמדה מאיליה ואמאי לא מוקי לה כגון אם מתה ומיהו אי משום הא לא אריא דניחא ליה לתלמודא לאוקי במילתא דשכיחא אבל מתה לא שכיחא כדאיתא בש"ס סוכה פ"ב דף כ"ג ע"א ע"ש. עוד ראיתי לה' ז"ל בד"ה ועוד אני נבוך וכו' שכתב בסופו וז"ל ועוד הייתי סבור לומר דהן לו יהיה שנדר בפי' הריני נזיר אם לא אעמידנה או אם לא אברר וכו' כל שנתבטל המציאות מאיליו אפשר דאין כאן נזירות משום דהוי כנדרי טעות דאדעתא דהכי לא נדר וכו' עכ"ל ודברי תימא הוא דאיך יתכן לומר כן אפי' בדרך אפשר והוא הפך הסוגייא להדיא דמוקי לה בעמדה מאליה אלמא אף דנתבטל המציאות מאליו נזיר לב"ש וכן לב"ה אי לאו משום דתורפיה וכו' אלמא דלא חשיב נדרי טעות ובשלמא אי הסוגייא מיירי בטרח להעמידה ולא עלה בידו נוחין דברי ה' אבל כיון דהתוס' פירשו לה שלא טרח ולא יגע להעמידה וה' ז"ל לשיטת התוס' אזיל כדמוכחי כל דבריו דמעיקרא א"כ דבריו מתמיהין וצ"ע כעת

שם גמ' אי הכי אימא סיפא לשון א"ה משמע דלאוקמתא בתרייתא הוא דפריך ומכאן ק"ל על הרמב"ם בפירוש המשנה דמפרש דר' יודא ה"ק לא אמרו ב"ש נזיר אלא עד שיאמר ג"כ והרי בשרה קרבן ואז הוי נזיר את"ד ע"ש א"כ גם לאוקמתא קמייתא דרבא ק' דאיך פליג ר' יודא שהרי ת"ק נמי איירי בדאמר בשרה קרבן נזירות בשלמא לפירש"י אע"ג הא דאמר הרי עלי קרבן ר"ל קרבן נזירות כמ"ש התוס' מ"מ ס"ל לר' יודא כיון דלא שייכא פרה בקרבן נזירות חשיב דתפסה כאילו אמר הריני נזיר ממנה ולכך פליגי ואמר לא אמרו ב"ש נזיר אלא נדור אבל לפי פי' הרמב"ם קשה ודוחק לומר דלא קאמר א"ה אלא לאפוקי אוקמתא דרמי בר חמא. עוד ק"ל על הרמב"ם שכתב עוד וז"ל וכמו כן דמי הדלת יהיו קרבן וכו' ע"ש דא"ב דמפרשינן דמי מאי פריך לרבא בשלמא פרה בת קרבן אלא דלת בת קרבן וכו' ואמאי לא מוקי לה כגון דאמר דמי הדלת עלי קרבן נזירות כי היכי דמפרשי' הכי בדברי ר' יודא וצ"ע. ודע שראיתי לה' יתר הבז בליקוטיו להרמב"ם פ"ק מה' נזירות דין יו"ד דף כ"ג ע"ג שהק' לדברי הכ"מ הללו וז"ל וצ"ע למה כתב והרי בשרה קרבן בהרי עלי קרבן סגי בגרוגרות ודבילה לפי פי' א' מתנאי הנזיר הוא הקרבן וצ"ע עכ"ל ובמחילה מכבודו זה אינה קושיא דר' יודא נקט להדיא באומר פרה זו קרבן ונקט הכי לרבותא אפי' אמר בשרה קרבן דלא שייכא בכלל נזירות מ"מ מהני כיון דשייכא בכלל קרבן ומה"ט נמי קאמר גבי דלת דמי הדלת קרבן לרבותא אע"ג דלא שייכי דמים בקרבן מ"מ כיון דשייך לקנות בהם וזה פשוט

שם גמ' והאמרי מבשרה לא הוי נזיר וכו' ופירש"י דומיא דהריני נזיר מן הגרוגרות וכו' אע"ג דאיכא צד סברא דבשר עדיף מגרוגרות כדעביד תלמודא לעיל בצריכותא משום דבשר וחמרא בהדי הדדי וכו' אינו אלא ס"ד בעלמא לחלק אי לא תנא תרוייהו אבל אין לעשות הך סברא לקושטא דמלתא לחלק וכה"ג כתב מהרש"א ז"ל במסכת קידושי' פ"ג דף כ"ט ע"ב ע"ש ודו"ק ועיין מה שאכתוב בתוספות בד"ה אימא סיפא גבי מ"ש וי"ל דע"כ פליגי גם בנודר מן הבשר וכו'. ודע שיש לתמוה על הרמב"ם פ"ק מה' נזירות דין י' שפסק גבי גרוגרות כב"ה דאינו נזיר והשמיט האומר הריני נזיר מבשר ולא ידעתי למה דהא כיון דאיכא מיהא צד למטעי דבשר עדיף כדעבד תלמודא צריכותא א"כ הו"ל לבאר ואפשר דזה נרמז במ"ש וכיוצא בהן דאי כוונתו גרוגרות וכיוצא בהן כגון פירות אחריני פשיטא אלא ר"ל כל מידי דאיכא למתלי שהוא כיוצא בהן כגון בשר וכו' ודוחק. ועוד נראה דהרמב"ם הוק' ליה קושיית התוס' ד"ה אימא סיפא וכו' שהק' וז"ל וא"ת ומאי קעביד צריכותא וכו' ומכח קושיא זו ס"ל דלמסקנא נמי לפי תירוץ רבא אחרון אין ה"נ דאין צריכין להך צריכותא אלא דאגב דבעי לאשמעינן מחלוקת חדש באם לא עמדה נקט מבשרה ואע"ג דרבא עצמו קאמר לעיל תרתי תלת י"ל לדברי דרמי בר חמא הוא דוקא משני וס"ל נמי לרבינו מכח הך קושיא שהקשינו דפריך אב"ה והאמרי מבשרה לא הוי נזיר כהך דגרוגרות אע"ג דאיכא צד דבשר עדיף ע"כ דס"ל לתלמודא כיון דהשתא אין אנו צריכין לצריכותא ליתא להך סברא כלל לחלק בין בשר לגרוגרות אלא כי הדדי דמו וצ"ל נמי דר' חייא ור' אושעיא דאמרי תרוייהו תרתי תלת ע"כ משום דסברי כמו רמי בר חמא אבל אנן לא קי"ל כותייהו אלא כרבא וכסתמא דגמרא דפריך והאמרי ב"ה וכו' דמשמע דליתא להך צריכותא

ואכתי ק"ל דמשמע מהסוגייא דאי לא אמר מבשרה אלא הריני נזיר אם לא עמדה ועמדה מאיליה דהדין דין אמת דלב"ה לא הוי נזיר משום דתורפיה דהאי גברא משום דרביעא והא קמת וכן נמי אי לא קמת הוי נזיר ולא ראיתי לרבינו שהביא דין זה בה' נזיר ולא ידעתי למה ובשלמא חלוקת אי לא קמת לא הוי נזיר לא הוצרך לכותבו משום דאף דנימא דתורפיה משום דאוקמיה בידיה כסברת ב"ש הוי נמי נזיר וכל דכן הוא דאפי' עמדה כיון דהוא לא העמידה אלא מאיליה הוי נזיר וכ"ש לא עמדה כל אבל חלוקת עמדה מאיליה דלב"ה הוא דאינו נזיר משום דתורפיה משום דרביעא והא קמת אמאי