באר משה (כריף) לח

משום שהוציא נזירות דעתו לקבל נזירות וה"נ כן והוי נזיר א"ד הרי לך בהדיא דפי' מתני' כמו שפי' התוס' ודינא הוא דאפי' לא הזכיר על עצמו נזירות כיון שהוציא נזירות מפיו יתחייב בנזירות ודו"ק. וראיתי עוד בירושלמי דבעי מהו להתפיס לו נזירות בלשון אשה ופי' המפרש הנז' שאמר הריני נזירה בלשון נקבה אם נתפס הוא בנזיר ופשיט תמן אמרין הא נזירה אעבר ופי' המפרש כשרואין נזיר אומרין הא נזירה עובר לפנינו ושייך שפיר גם לשון נקבה בנזיר ע"ש ולא ראיתי לרב"י בהל' נזירות שהביא דין זה ולא ידעתי למה כיון שלא מצינו שהבבלי חולק ואדרבא יש לדייק כן מהא דמסיק אלא אמר רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הריני נזיר מיין וכו' ואע"ג דקתני מתני' בלשון נקבה הריני נזירה והתוס' ד"ה ואמר הריני נזיר וכו' הוצרכו לידחק דר"ל הריני נזיר בשבילה ולפי דברי הירושלמי אין צורך וכעת צ"ע ועיין לחידושינו ריש מכלתין

עוד אמרו בירושלמי אשה מהו להתפיס לה נזירות בלשון זכר שאומרת הריני נזיר ופשיט אמר ר' יוסי כל עצמו אינו קרוי נזירות אלא בלשון איש איש או אשה כי יפליא לנדור נדר ופי' המפרש כל עצמו של נזירות קרוי בלשון זכר בתורה דכתיב איש או אשה כי יפליא לנדור ואעפ"י שבכתוב נאמר ג"כ אשה כתיב כי יפליא לשון זכר ונתפסת ג"כ בלשון איש עכ"ל ע"ש גם בזה לא ראיתי להרמב"ם בהל' נזירות שהביא לדין זה ולא ידעתי למה וצ"ע

במשנה אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני וכו' אפשר לפרש דרך רמז במשנתינו בהקדים דאיתא בתיקונים תיקון כ"א דף מ"ח ע"ב וז"ל ופרה ודאי אתקריאת שכינתא עילאה ע"ש. עוד נקדים דכתר תורת נקרא נזיר ע"ד דכתיב נזר אלהיו על ראשו. עוד נקדים מ"ש ה' הגדול מהר"ר חיים ן' עטר ריש פ' תצוה הגאולה העתידה היא ע"י משה רבינו ע"ה ולכך צריך עסק התורה. ועוד נקדים משרז"ל גבי קרא דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת דגאולה העתידה הקב"ה בעצמו מקים לשכינה ואחיד בידהא ויוקים לה מעפרא ואין עוד גלות אחריה ולכך כתיב אקים ולא תקום. עוד ידוע שהמלכות נקראת אימא ע"ד אם הבנים שמחה וכו' וזהו דקתני אמר אמרה פרה זו ירצה כביכול אמר מה שהשכינה אומרת וזהו אמרה פרה זו שהיא השכינה הנקראת פרה כשנהיה נזירה מוכתרת בכתר תורה אם עומדת כלומר אותה הנקראת אימא דהיינו אז סוכת דוד הנופלת שהיא המלכות ונקראת אימא עומדת מנפילתה ע"י עסק התורה ותבוא הגאולה וסיים אני ירמוז שאני עצמי אעמידנה כאמור. עוד אפשר לרמוז לפי פירש"י דפי' בגמ' דעומדת לשון עכבה ש מתעכבת שם ה"ק הריני נזירה כלומר כשאני נזירה מיין מיינה של תורה ונהיה פרושה מהתורה אז אותה הנקראת אימא מתעכבת עוד בגלות וסיים אני ירמוז למה שאמר הכתוב אני ה' בעתה אחישנה דדרשו ז"ל אם לא זכו בעתה ולכך כיון דליכא עסק התורה אז מתעכבת עד שיבוא העת כדכתיב אני ה' בעתה אבל אם זכו אחישנה ב"ב אמן. וטעם שכנה לשכינה בשם פרה טפי מכל השמות שנקראת בהם השכינה כדאיתא בתיקוני הזוהר תקון חד ועשרין דף נ"ה ע"ב ודף נ"ו ע"א ע"ש לרמוז הא דאמרינן בגמ' שהיתה פרה רביצה לפניו ולכך נקט פרה לרמוז דרבוצה בגלות משא"כ הנך. שאר כנויי השמות לא שייך בהו כנוי רביצה נ"ל

שם במשנה הדלת הזה הריני נזירה וכו' מדברי הרב מש"ל ז"ל ד"ה תו אמרי' וכו' משמע דבריו הריני נזיר שכתב וז"ל בשלמא לפי' הר"ר יוסף ניחא וכו' ע"ש ומה שדקדק ממלת הזה דמשמע לשון זכר יש לדייק נמי ממלת אמר ועיין עוד להתי"ט בזה ועיין לה' יד מלאכי ז"ל אות כף סר ש"ט ועיין לה' שושנים לדוד ז"ל. ודע דמ"ש ה' יד מלאכי ז"ל משם ה' קול הרמז וז"ל ואי איתיה להאי כללא וכו' ע"ש הלשון קשה שהרי אכתי הקושיא במקומה מה שמש דיש בה רוח חיים ונמצא זכר ונקבה כדכתיב השמש יצא השמש באה וא"כ מאי אריא כל דבר שאין בו רוח חיים ויש ליישב דכוונתו אינו אלא לענין דלא מתיישב ג"כ דברי התי"ט ושיעור דבריו אף את"ל דאיתיה לכללא הכוונה וכו' אבל לעולם דקושייתו שהקשה מהשמש אכתי קאי. ולע"ד נראה ליישב דעת התי"ט דס"ל דנהי דהשמש יש בה רוח חיים ממש ונכללת בכללא דכל דבר שאין בו רוח חיים וכו' ומה שהקשה דהכוונה דרכה של תורה וכו' אבל מה שנמצא בתורה לשון נקבה לא נוכל לאומרו זכר וכו' ע"ש הן אמת דהסברא כך מ"מ ס"ל להתי"ט מדנקט זכרהו ונקבהו ולא קאמר יש בו זכר ונקבה דלשון זכרהו ונקבהו משמע בידך לעשות כן מדלא קאמר יש בו זכר ונקבה ודו"ק נ"ל

גמ' ד"ה אמרה פרה וכו' וכמדומה לי כסבורה פרה זו שאינה עומדת לעולם ע"י אדם וכו' עכ"ל ומיהו מתני' לא פירשה מאי אמרה הפרה וק"ל

בא"ד אלא אני אלך ואעמידנה וכו' וה"ה נמי אם העמידה אדם אחר דבעמדה מאליה דוקא תליא מילתא כ"כ המש"ל בתוך דבריו ע"ש. ומ"ש עוד לפי המסקנא נמי דמוקי לה אם לא עמדה וז"ל והיכא דאמר אם לא עמדה ובא אחר והעמידה וכו' נראה דחשיב כאלו עמדה מאליה שכוונתו להעמידה דוקא בידו וכו' ע"ש כ"כ הרע"ב להדיא ע"ש

שם גמ' התם הוא דאמרי ב"ש וכו' הכא הוא דאמרי ב"ש וכו' וה"ה נמי דאיכא למעבד צריכותא זו עצמה לגבי ב"ה להיפך אלא משום דבלא"ה י"ל דב"ה אגב ב"ש וק"ל

שם גמ' אבל דלת אימא מודה לב"ה וכו' ק"ק דא"כ בבא דדלת לא אצטריכא אלא לב"ש וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן וראיתי לה' יד מלאכי ז"ל אות ט' סי' רצ"ג בסוף דבריו שהק' כה"ג מפ"ק דביצה דף ו' ע"ש ותירץ דעדיפא מינה פריך התם ע"ש ש וכה"ג י"ל נמי שם בפ"ק דביצה דף ב' ע"ב ע"ש אבל מסוגיא דהכא ק' גם התי"ט במשנה דלעיל הק' גבי ר"י וכי טעמא דב"ש אתא לאשמעינן ע"ש ולא ידעתי אמאי לא הק' גם לתנא קמא דמתני' הכא גבי בבא דדלת דלא אצטריכא אלא לב"ש כדמסיק תלמודא וצ"ע

רש"י ד"ה ואמר הרי עלי קרבן כלומר שהזיר עצמו ממנו אם לא יעמידנה וכו' עכ"ל לשון ממנה קשה דמשמע דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה וזה אינו דבמסקנא הוא דמוקי לה הכי ונראה דתיבת ממנה יש למוחקה וכוונת רש"י משום דלשון הרי עלי קרבן דנקט משמע שלא הזכיר נזירות כלל ולכך כתב כלומר שהזיד עצמו דהיינו