באר משה (כריף) לו

לומר בכ"ף אלא שהנזיר הכי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות והרי עלי קרבן כלומר קרבן נזיר וה"ק ר' יודא אף ב"ש לא אמרו שהוא נזיר אלא עד שיאמר נמי והרי עלי קרבן דאז איכא למימר שכוונתו על קרבן נזירות שהוא מתנאי הנזיר ודיו בכך אע"פי שאומר קרבן סתם ולא אמר להדיא קרבן נזיר ונראה נמי דלא גריס תיבת הן דמשמע דקאי אגרוגרות וכן משמע לשונו שלא העתיק תיבת הן בדברי ר"י נמצא דלפי' זה ל"ק קושיית התוס' וא"כ איכא למימר בפשיטות דהר"ן פ"ק דנדרים סובר כפי' הרמב"ם במשנה ומה שיש לעמוד על דברי הרמב"ם הללו עיין לחידושינו לקמן דף י' ע"ב ודו"ק

ד"ה אין אדם מוציא וכו' ובהכי מתיישב דלא תקשי מדר"י וכו' עכ"ל והא דקאמר תלמודא ב"ה סברי כר' יוסי וכו' אע"ג דגם ר' יודא בר פלוגתיה מודה הכא דבגמר דבריו נתפס י"ל נקט ר' יוסי משום דאיהו דקאמר להדיא דבגמר דבריו נתפס וכה"ג ראיתי לרשב"ם במס' בתרא פרק יש נוחלין דף קל"ח ע"ב ד"ה שאין צריך וכו' ועיין עוד מזה לחידושינו לעיל פ"ק דף ז' ע"ב ואין צורך למ"ש ה' אורח מישור ז"ל ע"ש

ד"ה לאתשולי וכו' לאו דוקא וכו' עכ"ל וז"ל ה' מח"א הלכות צדקה סי' ח' משמע דאליבא רב"ה חרטה בתוך כ"ד מהני בהקדש ורש"י תי' וז"ל לאתשולי קאתי דקאמר כשנזרתי לא נזרתי אלא מן הגרוגרות וב"ש סברי דאין טעות בהקדש עכ"ל והרואה יראה דאינו מפרש כפי' התוס' דכי אמר מן הגרוגרות להתחרט קאתי אלא ה"פ דב"ש ס"ל דהאי גברא כשאמר הריני נזיר משמעותיה לנזירות ודאי דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ומכי אמר הריני נזיר הרי הוא נזיר וכי אמר אח"ך מן הגרוגרות ה"ז בא לאתשולי ולומר דטועה היה כשנזר ואין טענת טעות בהקדש עכ"ל כלומר שאמר במקום שהייתי בעי למימר קונם מן הגרוגרות טעיתי ואמרתי הריני נזיר ואין כוונתי אלא לנדור מן הגרוגרות ודו"ק

ד"ה אין שאלה וכו' וא"ת תיפוק ליה דאין פותחין בחרטה ותירץ דשאני הכא בתוך כ"ד הוא ואין צריך רק החרטה וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דלפי מ"ש בדבור שלפני זה דלאו דוקא לאתשולי אלא חזרה א"כ מאי דקאמר נמי אין שאלה בהקדש כלומר דאין חזרה בהקדש וא"כ ת"ל דאפי' גבי חולין אין יכול לחזור דאין פותחין בחרטה ר"ל דאין עושין פתח מהחרטה כלומר להתיר בחרטה לחוד בלא פתח ועיין לתוס' ריש פ"ו דמסכת עירובין דף ס"ד ע"ב ד"ה פותחין וכו' מ"ש משם ר"ת ע"ש ותירצו דשאני הכא דתוך כ"ד וא"צ פתח רק חרטה לחוד כיון דתוך כ"ד הוא אבל בהקדש אינו יכול לחזור אפי' תוך כ"ד ולפ"ז משמע דלב"ה דס"ל דיש שאלה בהקדש מהני חזרה אפי' תוך כ"ד כמ"ש לעיל משם ה' מח"א דלא כהרמב"ם רפט"ו מה' מעשה הקרבנות ודו"ק

ד"ה וב"ה כר"ש וכו' וא"ת ולמה הוצרך לומר וב"ה כר כר"ש וכו'. עכ"ל אע"ג דע"כ מאי דקאמר וכ"ה כר"ש היינו אליבא דחזקיה לקמן דאמר במחלוקת היא שנוייה דלר' יוחנן מוקי לב"ה אפי' כרבנן דר' שמעון וא"כ י"ל דתלמודא קושטא קאמר וליכא למימר דכוונתם מאחר דב"ה אתו גם לרבנן דר"ש אליבא דר' יוחנן א"כ אמאי הוצרך תלמודא למנקט הכא אליבא דחזקיה טפי מר' יוחנן דא"כ מה תירצו משום דנדור מיהא ליהוי וכו' אכתי והא לר' יוחנן נמי לרבנן דר"ש פוטרין נמי לגמרי שהרי כיון דמוקי לב"ה דלא נזיר ולא נדור אפי' כרבנן דר"ש אלמא דרבנן דר"ש נמי פוטרין לגמרי לר' יוחנן אלא ודאי דתלמודא הכא אכתי לא אסיק אדעתיה סברת ר' יוחנן וי"ל דכוונתם נהי דלחזקיה ע"כ דב"ה דאמרי אינו נזיר לא אתו כרבנן דר"ש מ"מ אימא דלא ס"ל נמי טעמו של ר"ש משום שאין דרך המתנדכים וכו' אלא דבלא"ה אינו נזיר משום דיש שאלה בהקדש ואמאי הוצרך לומר דאינו נזיר לב"ה מטעמא דר"ש ותירצו דאצטריך ליתן טעם אמאי לא הוי נדור ודו"ק

והנה ראיתי להכ"מ ז"ל פ"ק מה' נזירות דין ו' שכתב לדעת רבינו דלסתם מתני' ב"ה אינו נזיר אבל נדור הוי ע"ש וק"ל א"כ מה יענה לקושיית התוס' הלזו ועוד ק"ל עליו לפי דבריו דב"ה נדור הוי ומוקי לה כר"ש א"כ משמע דטעם דר"ש לא מהני אלא כי היכי דלא להוי נזיר אבל לעולם דהוי נדור ואלו לקמן גבי ל"א מוקי לב"ה דאמרי לא נדור ולא נזיר כר"ש אלמא משמע דטעם דר"ש מהני נמי כי היכי דלא ליהוי נדור נמי ולהא יש לישב בדוחק דודאי טעם דר"ש משמע הכי ומשמע הכי ובהכי פליגי סתמא דתלמודא הכא ול"א דלקמן אבל קושיית התוס' קושיא היא. שו"ר להתוס' במנחות דף ק"ג ע"א שתירצו לקו' הכא בע"א ע"ש השתא א"ש. ודע שכתבו לחד תירוצא וז"ל ניחא ליה לומר דב"ה כר"ש משום דהיינו נמי טעמא דב"ש לר' יודא דקתני סיפא אר"י וכו' והשתא לב"ש כיון דאמרי אין שאלה בהקדש אמאי לא הוי נזיר אלא ס"ל לר' יודא כר"ש דלא נדר כדרך הנודרים ולכך אמר טעמא דב"ה בהכי דהוי השתא חד טעמא לתרוייהו עכ"ל ע"ש הנה מדבריהם הללו יש סיוע למאי דכתיבנא דלר' שמעון משמע הכי ומשמע הכי שהרי ב"ש לר' יודא ע"כ נדור ואינו נזיר וב"ה ס"ל אינו נזיר ואינו נדור ואפ"ה קאמרי דחד טעמא לתרוייהו דסברי תרוייהו כר"ש. מיהו ק"ל על דבריהם דא"כ ע"כ ב"ש לר' יודא סברי כר"ש איך קאמר תלמודא לקמן גבי ל"א ב"ש כר"י וב"ה כר"ש והא ע"כ דב"ש נמי סברי כר"ש מכח קושיית התוס' דאמאי לא הוי נזיר לב"ש כיון דאמרי אין שאלה בהקדש וצ"ע כעת

ע"ב גמ' מתני' דלא כהאי תנא וכו' עיין למרן כ"מ ז"ל פ"ק מה' נזירות דין י' שכתב דרבי' גורס מתני' כהאי תנא ע"ש ויש לדקדק עליו דאמאי הוצרך לפרש הגירסא ואמאי לא פי' דקאמר דלא כהאי תנא היינו אליבא דב"ש שהרי לפי ל"א ע"כ דקאי אב"ש כפרש"י להדיא והיותר תימא עליו שהרי לפי גירסתו נמי ע"כ דלפי ל"א דקאמר מתני' כהאי תנא היינו אליבא דב"ש לדעת ר"י אבל אב"ה לא אתי כת"ק ואפי' לר"י נמי לא אתי לפי מאי דצידד ה' לח"מ דלא פליגי ב"ש וב"ה לר"י ע"ש ונראה דמרן ז"ל לא ראה פירש"י שפי' גבי ל"א והילכך ס"ל דלא שייך לומר דלא כי האי תנא אלא אליבא דב"ה דהילכתא כוותייהו וס"ל דלפי ל"א תשתנה נמי הגירסא וגרסי' מתני' כהאי תנא וקאי אב"ה אבל ר"מ לא ניחא ליה בהכי משום דמשמע דלא פליגי לישנא קמא ול"א אלא אליבא דר' נתן היכי אמר אבל מאי דקאמר סתמא דגמרא מתני' דלא כהאי תנא כדקאי קאי אבל הכ"מ ז"ל ס"ל דפליגי נמי בהכי דללישנא קמא מתני' דלא כהאי תנא ולל"א מתני' כהאי תנא משום דדחיקא ליה לומר דקאי אב"ש דלא כהילכתא ולפ"ז צ"ל דלפי גרסתו נמי דגריס