באר משה (כריף) לה

ברור ג' חמש וכו' ונראה משום דלשיטתיה אזיל דלא ס"ל אפי' אינו מכיר וכו' וא"כ ע"כ דברייתא לא נחתא להכי אלא שיש לדקדק לדעת הרמב"ם מה יענה לקו' התוס' גבי האומר דיגון טריגון מאי קמ"ל וכו' ודו"ק

סליק פרקא בס"ד

מסכת נזיר פרק ב'

דף ט' ע"א במשנה אר' יודא וכו' עיין להתי"ט שהקשה וכי ר"י טעמא דר"ש אתא לאשמעינן וכ' עליו ה' אורח מישור ז"ל דלא קשה דממילא נשמע לב"ה אפי' באומר קרבן אינו נדור וכו' ע"ש ואין זה מספיק לפי מ"ש התוס' כאלו אמר הרי עלי קרבן וכו' אלמא דלא בעינן שיאמר בפי' עוד הביא דברי הרב תי"ט שהקשה מכמה משניות דקתני בהו מודים ב"ש וכו' וחילק בין אי התנא מפרש דברי ב"ש לבין אי פליגי תנאי אליבא דב"ש ושוב הביא דברי התוס' פ"ק דסוכה דף ט' ע"ב שכ"כ להדיא וכתב שהתי"ט נעלם ממנו דברי התוס' בפ"ק דסוכה את"ד ע"ש ולא ראה מה שפי' ה' מאיר עיני חכמים ז"ל בדברי התוס' בפ"ק דסוכה ועיין לה' ברכי יוסף ז"ל א"ח סימן תרל"ו בד"ה ואולם וכו' דמשמע דסובר בפשיטות כדעת הרב א"מ ולא ראה נמי לה' מע"ח ז"ל ועיין לחידושינו שם בפ"ק דסוכה ודו"ק ועיין עוד לחידושינו לקמן דף י' ע"א ודו"ק

שם גמ' וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות וכו' ראיתי בס' ערך השלחן נר"ו חלק י"ד סי' ר"י ס"ק ג' הביא דברי מהרימ"ט ח"ב סי' כ"ג שכתב דמי שנדר בנזירות וחזר בו בכ"ד בטל נדרו וכתב עליו ה' דאינו נראה דמהכא מוכח. דנזירות דינו כהקדש והרמב"ם ריש פ' ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות פסק דאין חזרה בהקדש אפי' תוך כ"ד וה"נ לענין נזירות עכ"ד ע"ש הנה ה' הק' עליו מהכא דמדמי נזיר להקדש לענין שאלה וה"ה לענין חזרה דתוך כ"ד ולימוד ערוך הוא פ"ב דביצה דף ך' ע"א דמוכח להדיא דנזיר דינו כהקדש לענין חזרה בתוך כ"ד גופא גבי האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח ממעות מ"ש וכו' עיין פירש"י ותוספות שם ופסקו הרמב"ם פ"ח מה' נזירות דין י"ד ע"ש בכ"מ ז"ל ומשמע אפי' תוך כ"ד כמ"ש התוס' במנחות פרק התודה דף פ"א ע"א ד"ה תודה וכו'. אמנם הרואה דברי מהרימ"ט במקומם יראה שקודם שכתב להאי דינא דבטל נדרו כתב וז"ל ולענין נדרים יש ללמוד בהדייא מדמייתי בפרק מרובה מתני' דתמורה דאם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה והוינן בה נמלך פשיטא ואמר רב פפא נמלך תוך כ"ד והכי פסקי' לכתחילה דתוך כ"ד כדיבור דמי והיינו כמ"ד כדי שאילת רב לתלמיד ומאחר שזה חזר בו כדי שאילת רב לתלמיד הרי בטל נדרו עכ"ל כצ"ל ומ"ש והרי פסקינן וכו' היינו הא דמסיק שם במרובה דף ע"ג ע"ב כי לית ליה לרבי יוסי כדי שאילת תלמיד לרב כדי שאילת רב לתלמיד אית ליה מעתה אין ה"נ דס"ל למהרימ"ט דנזירות דינו כהקדש אלא דס"ל דהקדש גופיה יש בו חזרה תוך כ"ד. אבל עיקר התפיסה עליו ממה שפסק רבינו גבי הקדש גופיה דאין בו חזרה אפי' בתוך כ"ד ועיין לה' מש"ל ז"ל ריש פט"ו מה' מעשה הקרבנות שכתב דרבינו דחה לאותה סוגיא עש"ב

מיהו ק"ל לסברת מהרימ"ט דהקדש גופיה יש בו חזרה והא קי"ל גבי הקדש אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כדתנן בפ"ק דקידושין דף כ"ח ע"ב וכדמוכח הך סוגיא דפ"ב דביצה שזכרנו ומשמע דאפי' תוך כדי דיבור כדמוכח מדברי התוס' דפרק התודה שזכרנו גם מסוגיא הכא מוכח דיש חזרה בהקדש תוך כדי דיבור לדעת התוס' כמ"ש ה' מח"א ז"ל ה' צדקה דין ח' ורמזתי דבריו בתוס' ד"ה לאתשולי וע"ש עוד סי' ט' וכעת לא עמדתי על זה לאפס הפנאי וה' ערך השלחן רמז בסוף דבריו לה' קהלת יעקב וכעת לא נמצא בידי. אמנם יש לי לתמוה כיון דהרמב"ם ס"ל אין חזרה בהקדש וכן בנזירות אפי' תוך כ"ד א"כ אמאי בנדרים יכול לחזור תוך כ"ד כמ"ש רבינו רפ"ב מה' נדרים דין ג' שהרי נזירות ונדרים הוקשו להדדי כדאיתא בפ"ק דנדרים דף ג' ע"א וכדפסק רבינו רפ"ק מה' נזירות דהנזירות הוא נדר מכללי נדרי איסור ע"ש. וכה"ג הקשו התוס' פ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר וכו' ע"ש ותו דנדרים דין הקדש אית להו דהא קי"ל יש מעילה בנדרים כמ"ש ה' מש"ל פ"ו מה' ערכין דין ל"ד ומה"ט רצה לדמות ה' נדרים להקדש לענין התפסה בטעות ע"ש וא"כ ה"נ לענין חזרה דתוך כ"ד אמאי לא הוו נדרים כמו הקדש וצ"ע. ודע שמצאתי להתוס' לקמן סוף פ"ה דף ל"ד ריש ע"א שכתבו בהדיא דגבי נזירות מהני חזרה תוך כ"ד ודבריו אחרונים עיקר ע"ש והוא ממש כדברי מהרי"מט ז"ל ונראה שנעלמו ממנו ועיין לחידושינו לקמן דף ל"ב סוף ע"ב ודו"ק

רש"י בד"ה אמר ר"י וכו' אלא מה שאמרו וכו' כצ"ל ונמחק תיבת לפי וק"ל

ד"ה אלא ב"ש וכו' קדוש יהיה וכו' עיין לחידושינו לעיל ריש מכלתין דף ב' ע"ב ד"ה מ"ד וכו'

תוס' ד"ה הריני וכו' ואיך יהיה נדור וכו' כצ"ל וכ"ה בתי"ט ע"ש

בא"ד וא"ת וכו' וי"ל דה"מ וכו' ראיתי לה' מש"ל ז"ל פ"ק מה' נדרים דין י"ח ד"ה ודע דלכל הגירסאות וכו' שבסוף דבריו רצה להליץ בעד הר"ן פ"ק דנדרים דף י"א ע"א דמשמע דס"ל לחד תירוצא דלא כתוספות אלא אף דאמר עלי בעי כ"ף א"כ מה יענה בקושיית התוספות וכתב וז"ל ומההיא דנזיר ל"ק להר"ן וכו' ע"ש מה שנדחק ונראה לע"ר דאין צורך לדבריו ואשתמיטתיה פי' המשנה להרמב"ם שמפרש דברי ר' יודא בע"א שכתב וז"ל ופי' מה שאמר רבי יהודא לדעת ב"ש הרי עלי קרבן לפי שהוא אחר שזכר הנזירות וקרבן שהוא מתנאי הנזיר דיו עכ"ל משמע דאינו מפרש כפירוש רש"י ותוס' שהנזיר אמר שהגרוגרות הרי הן עלי קרבן עד שנאמר היה לו