באר משה (כריף) לד

למאי דפריך המקשה ומי שאני לר' מנין וכו' וע"כ דס"ד כיון דר' יודא סבר כר' ה"נ ר' סבר כר' יודא וכמ"ש התוספות בד"ה ומי שאני וכו' א"כ אדהוצרך להקשות מברייתא דגבי מנין ה"ל להקשות טפי ממתני' דהריני כשער ראשי דפליג ר' את"ק וס"ל דכ"ף לא הוי נזירות בתר נזירות כר' יודא י"ל אין ה"נ אלא המקשה פריך לרווחא דמילתא מברייתא דגבי מנין משום דאיכא למדחי דיש חילוק בין כ"ף למנין ודוקא מנין הוא דשאני לר' יודא אבל כ"ף מודה דהוי נזירות אריך כי היכי דאתי כר' והילכך פריך שפיר מברייתא דמנין ולבתר דמשני דר' יודא פליג עליה דר' גבי מנין א"כ ה"ה נמי דנימא דפליג עליה נמי גבי כ"ף וס"ל כת"ק לגמרי דכ"ף ומנין כי הדדי נינהו ודו"ק נ"ל. ודע דמריהטה דלישנא דתוס' בד"ה מונה וכו' שכתבו וז"ל אבל כי אמר בחרדל או בהילקטי קייץ ולא הזכיר מנין וכו' עכ"ל אין להוכיח דס"ל כדברי ה' ז"ל משום דהתוס' לא ס"ל להאי חילוקא בין כ"ף לבלא כ"ף אבל לרבינו דמחלק לעולם דאיכא למימר חדא מנייהו נקטה הברייתא וזה פשוט

שם גמ' הריני נזיר כמנין ימות החמה וכו' אם אמר סתם כמנין ימות השנה נראה מדברי התוס' לעיל במתני' ד"ה כמנין וכו' דאזלינן לחומרא שס"ה כמנין ימות החמה ועיין להכ"מ ז"ל פ"ג דנזירות דין ז' ועיין לה' מש"ל פרק הנז' דין י"ח ד"ה כתב מרן וכו'

שם ת"ר הריני נזיר כל ימי חיי וכו' אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם וכו' משמע דאיכא חילוק בין האומר נזיר עולם לאומר נזיר לעולם ועיין לה' כ"מ ז"ל פ"ג דנזירות דין י"א וה' אורח מישור דחה דמאי דקתני הברייתא לעולם מילתא מושאלת כלומר עד עולם כלפי דקתני אין זה נזיר עולם ר"ל דאינו כדין נזיר עולם שמיקל לפעמים למר כדאית ליה וכו' לזה קתני נזיר לעולם כלומר עד עולם אינו מיקל ולעולם דאי אמר הריני נזיר לעולם הוי כאלו אמר נזיר עולם דהיא היא ואין חילוק ביניהם וליכא חילוק אלא בין האומר נזיר עולם לאומר לזמן קצוב כגון אלף שנה דהכי מייתי ליה תלמודא לברייתא לעיל דף ז' ע"א וכדומה שלא ראהו רק דף ח' וכמ"ש הכ"מ ברייתא בסוף פ"ק את"ד ע"ש באורך. ובאמת במה שהביא מתלמודא לעיל דף ז' ע"א לא שמיה מתיא דודאי דהברייתא קא מחלקא בין יש לו קצבה לאין לו קצבה ואהכי מייתי לה תלמודא מ"מ משמע מיהא לישנא דברייתא דיש חילוק נמי בין עולם ללעולם דהאומר לעולם דינו כמו אומר אלף שנה ותדע שהרב מש"ל ז"ל פ"ג דין י"ב ד"ה תו וכו' דעתו נמי כדעת הכ"מ ז"ל והוא הזכיר לסוגיא דלעיל שכתב וז"ל בעלה ז' הובאה ברייתא זו וכו' עכ"ל ע"ש

רש"י ד"ה אמר ר' יודא וכו' וכל חדא וחדא קתני שס"ה ימים וצריך דיהוי נזיר שס"ה פעמים שס"ה וכו' ור"ל דנזירות ארוך ואינו מגלח בין כל שס"ה ובאמת שזה פי' דחוק גם אידך פירושא של ל"א הוא דחוק יותר וכבר תמה עליהם ה' מש"ל ז"ל פ"ג דנזירות דין י"ח ד"ה תו אמרי' בגמ' ור' יודא וכו' ע"ש

שם גמ' פשיטא מאן דאמר ושוב כי כולהו וכו' גבי ועוד לא פריך פשיטא דקמ"ל אע"ג דלא אמר שלשה להדיא אבל כיין דקתני ועוד א"כ ושוב פשיטא ולמאי דמשני מ"ד וכו' אין להקשות אכתי ליתני ושוב ולא בעי ועוד דכ"ש היא די"ל דלא זו אף זו ומיהו ראיתי בש"מ שכ' וז"ל וה"ה דהומ"ל וכו' ועוד כי כולהו אלא אבתראה נקט עכ"ל משמע דועוד ושוב כי הדדי נינהו א"כ ק"ק תרתי ל"ל וי"ל דמ"מ ושוב משמע כי כולהו טפי מועוד ולא זו אף זו קתני וק"ל

שם גמ' דיגון שתים טריגון ג' וכו' ופי' רש"י ואשמועינן דבכל לשון יכול אדם לקבל נזירות וראיתי להתוס' דמס' בתרא פרק גט פשוט דף קס"ד ע"ב שהקשו דמאי קמ"ל פשיטא מ"ל לשון עברי מ"ל לשון יוני מ"ל לשון לעז ותירצו דקמ"ל דאם אינו יודע מהו לשון דיגון טריגון דחייב דהוי כלשון חכמים ע"ש ונראה דהטעם דהוי כלשון חכמים משום שמצינו שנשתמשו חכמים בזה הלשון כדמייתי בברייתא בתר הכי תנו רבנן בית דיגון טריגון וכו' כתבו עוד וז"ל וכה"ג אמרינן בנדרים הריני נזיק נזיח פזיח איכא דאמרי לשון נכרים ואיכא דאמרי לשון שבדו חכמים עכ"ל ועיין למהרש"ל שם שמבואר מדבריו דלמ"ד לשון נכרים צריך להבין הלשון של הני תלת לישני דקתני מתני' נזיק נזיח פזיח ע' ע"ש. וקשה שהרי קושיית התוס' עצמה שהקשו גבי די דיגון טריגון מאי קמ"ל קשה נמי למ"ד לשון נכרים מאי קמ"ל מתני' מ"ל לשון עברי מ"ל לשון נכרים וע"כ צריך לתרץ נמי דקמ"ל אפי' אינו יודע ואינו מבין הלשון כמו שתירצו גבי דיגון טריגון וא"כ דהך לישני דמתני' נזיק נזיח פזיח ע"כ דלכ"ע אפי' אינו מבין הלשון וזה נמי כוונתם שכתבו וכה"ג אמרי' בנדרים וכו' ר"ל דכה"ג צ"ל למ"ד לשון נכרים מכח קושייתם גופה. ועוד ק"ל עליו במ"ש עוד וז"ל וכן משמע בתחלת נדרים בתוס' עכ"ל ע"ש שהרי התוס' התם דף ב' ע"א הקשו למ"ד לשון נכרים אמאי נקט הני לישני טפי משאר לשונות ותירצו דהני לישני אפי' לא יבינו וכ"כ עוד התוס' במכלתין ריש פרקין משום דדמו טפי ללשון תורה והוסיפו עוד דאפי' אין מתכוין לנזירות ועיין להתי"ט שם ולה' אורח מישור ז"ל וא"כ היכי מביא ראיה להיפך וצ"ע. ולפ"ז הא דכתבו וכה"ג אמרי' וכו' היינו דסמכו נמי אדבריהם פ"ק דנדרים ופ"ק דנזיר מדנקט הני לישני טפי משאר לשונות וכו'

ודע שהרמב"ם לא הביא בחיבורו הך ברייתא דהריני נזיר דיגון טריגון ונר' משום דסמך על מה שפסק פ"ק מה' נדרים דין י"ו כמ"ד לשון נכרים כמ"ש שם הכ"מ ז"ל וכן פסק נמי פ"ק מה' נזירות דין ח' וא"כ דיגון וטריגון נמי לשון נכרים הם של יון ומיהו מדלא ביאר אפי' אינו מבין הלשון נר' דלא ס"ל כמ"ש התוס' אלא כמו שתירץ הר"ן פ"ק דנדרים דקמ"ל אפי' אינו לשון גמור אלא שנשתבש וכו' ע"ש ונרמז בדברי הרמב"ם פ"ק דנדרים ופ"ק דנזירות יש מקומות שאנשיהם מפסידין הלשון וכו' ופ"ק דנזיר כתב מקומות שמשנין הדבור וכו' והיינו כמ"ש הר"ן ודו"ק. ודע דלפי דברי התוס' דקמ"ל דהאומר דיגון טריגון אפי' שאינו מכיר הלשון מהני נראה דלזה כוונה הברייתא גבי טומאת נגעים דקתני בית טיגון טריגון וכו' ולא קתני בפשיטות לשון ברור בית שתים שלוש וכו' אלא דקדקה למנקט האי לישנא להודיע שהוא לשון חכמים ונ"מ להאומר הריני נזיר דיגון טריגון וכו' דמהני אפי' אינו מכיר משום שהוא לשון חכמים והרמב"ם פי"ד מה' טומאת צרעת העתיק לשון הברייתא בלשון