באר משה (כריף) לג

להקל דאתיא כר' יודא ולעיל פריך לחומרא מכח מי לא תנן וכו' דע"כ אתיא כר"ש דמחמיר וי"ל הא דפריך לחומרא משום הא דאמרי' ה"ק אריכא לי וכו' הוא פי' דחוק בדבריו וטפי משמע נזירות הרבה עד סוף העולם ולכך ס"ל למקשה לעיל דהך מי לא תנן וכו' אתייא אפי' כר' יודא והא דלא אמרי' כוונתו אריכא לי ולקולא משום דפי' דחוק הוא ולזה מייתי ראיה מינה מי לא תנן וכו' אלמא דלא אמרי' אריכא לי משום דפי' דחוק הוא וה"ה דהו"מ למפרך קושייתו קמייתא גופה דאימא נזירות ארוך מכאן ועד סוף העולם אלא דפריך נזירות הרבה כל פרסה וכו' משום דבעי לאתויי מי לא תנן וכו' הילכך ניחא ליה למנקט ליה אליבא דת"ק דר' דס"ל נזירות הרבה קבל עליה כמנין שער וכו' ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ג דין ה' ע"ש באורך ודו"ק

ד"ה שיהא בכרי וכו' ולקמן מפרש וכו' עכ"ל ר"ל בדף י"ג מפרש על ע"א ה"ה הכא ה' אורח מישור ז"ל

בא"ד וי"ל וכו' כגון אם נטמא וכו' עיין לחידושינו לקמן דף י"ב ע"ב ד"ה הפילה וכו' ודו"ק

ע"ב גמ' דר' יודא סבר לה וכו' הק' ה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ח ד"ה תו אמרינן בגמרא ר"י אמר וכו' וז"ל וא"ת אף דנימא דנזירות ארוך קבל נזיל לקולא וכו' וסיים וז"ל הא ודאי לא קשה כלל וק"ל עכ"ל נראה דכוונתו דסמך על מ"ש בתחלת דבריו דרש"י ס"ל כסברת התוס' דנזיר עולם דוקא מיקל אבל אינו מגלח לגמרי והילכך כתב דל"ק כלל דנהי מצי להביא קרבן מ"מ אזלי' לחומרא דלא מצי מגלח דילמא חרדל ואינו מותר לגלח אלא מיקל. ושו"ר שכ"כ התי"ט ז"ל במתני' ד"ה רואין וכו' ע"ש ומיהו כבר כתבתי לעיל במשנה דמלשון רש"י לעיל דף ד' ע"א לא משמע הכי אלא גילוח ממש ונראה דאף לפירש"י דלעיל נמי ל"ק כיון דאינו מצוה אלא רשות משום כובד ראש לא חשיב מה שמגלח כל י"ב חדש או כל שלשים יום דבר בפ"ע כדי להסתלק וכה"ג ראיתי לרש"י לקמן פ"ב דף י"ד ע"א ד"ה ואת"ל וכו' וז"ל דנזיר עולם אין לו הפסק והא דמגלח משלשים לשלשים ה"ט משום כובד ראש ולא משום דלהוי הפסק וכו' עכ"ל וה"נ לא חשיב הפסק לענין להסתלק ולפ"ז צ"ל אע"ג דרש"י בד"ה. ר' יודא סבר לה וכו' תלה הטעם משום דלא מייתי קרבן מספק דילמא פגע לאתויי חולין בעזרה יש ליישב כתב הכי כלפי אם השלים שיעור זמן הקישואין. ועדין לא השלים הי"ב חדש ולכך כתב רש"י עדיפא מינה דאינו יכול להביא קרבן ולגלח משום חולין בעזרה ואין ה"נ כשמביא נמי לאחר י"ב חדש או לאחר השלשים דלא הוי חולין בעזרה לא מסולק נמי או מטעם דאינו מצוה או מטעם כיון דאינו גילוח גמור אלא מיקל אינו יכול להסתלק כדכתי' ודו"ק

ולענין פסקא הרמב"ם פ"ג מה' נזירות דין י"ז פסק גבי מלא הקופה כרבי דהוי נזירות ארוך ובדין שאחריו גבי שער ראשי פסק דנזירות בתר נזירות כת"ק דר' והם תרתי דסתרן והלח"מ הניח בצ"ע יעיין לה' מש"ל ז"ל מה שדרך בזה ולפי דרכו ניחא נמי קושיא אחרת מלבד הך סתירא והוא כיון דרבינו פסק כר' יודא דספק נזירות להקל א"כ ע"כ מאי דפסק גבי מלא הקופה להחמיר משום דהוי נזירות ארוך כ"כ ע"כ היינו לר' יוחנן דמשני אפי' תימא רבי יודא וכו' אבל לחזקיה דמוקי למתני' כר"ש א"כ אה"נ ר' יודא מיקל לגמרי אפי' גבי נזירות א ארוך לרבי ולא אמרי' הך חילוקא דהכא נחית לנזירות וכו' וא"כ קשה מ"ט פסק כר' יוחנן ושבק חזקיה דרביה דר' יוחנן וכה"ג הק' ה' כ"מ ז"ל פ"ב מה' חגיגה דין ח' ועיין להלח"מ ז"ל שם דין ה' וליכא למימר דטעמא דחזקיה דלא אמר כר' יוחנן היינו משום דלא ניחא ליה לאוקומי סתם מתני' דקופה אליבא דר' משום דכבר סתם גבי שער ראשי כסברת החולק על רבי דא"כ השתא נמי דמוקי לה כר"ש קשה דהא במס' טהרות סתם כר' יודא אלא ודאי דפליג אר' יוחנן לענין דינא וס"ל דר' יודא מיקל אפי' בנזירות ארוך וא"כ קשה איך שביק חזקיה ופסק כר' יוחנן אבל לפי הדרך של ה' ז"ל ניחא נמי הא משום דלר' יוחנן הוי מתני' דמלא הקופה אתייא כדברי הכל ודו"ק. ועוד נראה לישב דלעולם דטעם חזקיה דלא אמר כר' יוחנן משום כי היכי דלא ליהוי הסתמיות סותרות והיינו משום כיון דסמוכין זה לזה כ"כ הילכך הוי דוחק טפי וכמ"ש ה' מש"ל ז"ל ד"ה ודע שמדברי רבינו וכו' ומיהו בלא"ה י"ל דשנוייא דר' יוחנן ניחא טפי דמוקי לסתמא דמתני' אליבא דר' יודא דהילכתא כוותיה ודו"ק

ודע רמה שנדחק המש"ל ז"ל לומר דמאי דאמרינן דר' יודא סבר כר' הוא מקמי דידעינן דיש חילוק באומר מנין וכו' ע"ש נראה לע"ד דא"צ לדחוק כולי האי אלא י"ל כיון דר' הוא דאמר להדיא דבדבר שאין לו קצבה הוי נזירות ארוך עד שיאמר נזירות ומניה הוא דשמעינן לת"ק דנימא דהיכא שאמר מלא הבית בלא כף מודה לר' דהוי נזירות ארוך לכך קאמר ר' יודא סבר לה כר' משום דר' הוא דאמר לה בהדיא וכה"ג ראיתי לרשב"ם בפ' יש נוחלין דף קל"ח ע"ב ד"ה שאין צריך וכו' ע"ש וכן ראיתי נמי להתוס' בפ' ארבע מיתות דף ן' ע"ב ד"ה כשהוא אומר וכו' ע"ש בסוף דבריהם ועיין לחידושינו לעיל דף ז' ע"ב. ובזה ניחא נמי מאי דמסיק תלמודא סבר כותיה בחדא וכו' דלעולם דקאי אמתני' מלא הקופה כפשטא דשמעתא ואין צריך לדחוק כמ"ש הרב דקאי אברייתא כמנין הילקטי קיץ דמשמע דוקא שאמר מנין וכו' דאין זה אלא דברי נביאות בדברי הגמ' דכולי האי הו"ל לתלמודא לבאר

ובזה נמי אין צורך למ"ש ה' ז"ל דאיכא ג' מחלוקות בדבר דר' יודא סבר דוקא אמר מנין הוא דא דאמרינן נזירות אחר נזירות אבל לא אמר מנין אפי' שאמר בכ"ף אמרי' דנזירות ארוך כר' וע"ז הוא דקאמר תלמודא סבר כותיה בחדא אלא דלעולם דוקא גבי מלא הקופה הוא דסבר דנזירות ארוך ועלה הוא דקאמר תלמודא סבר כותיה בחדא משום דר' הוא דא"ל להדיא אבל כשאמר בכ"ף לעולם דס"ל כת"ק דר' דנזירות בתר נזירות כמו שאומר מנין ומאי דדייק נמי ה' ז"ל מברייתא דהילקטי קייץ דמשמע דוקא שאומר מנין וכו' אינו מוכרח כ"כ אלא ה"ה נמי כשאמר כהילקטי בכ"ף וחדא מנייהו נקט הברייתא. ובזה ניחא מה שהק' התי"ט ז"ל והביאו ה' ז"ל בד"ה ודע דמסקנת ההלכה וכו' שרבינו והרע"ב פסקו אין הלכה כר' משמע אלא כת"ק ופסקו הלכה כר' יודא ומבואר דלדידיה דוקא היכא שהזכיר מנין והוו תרתי דסתרן והניח בצ"ע ולפי מאי דכתיבנא ניחא דלעולם ר' יודא ס"ל כת"ק דהמנין והכ"ף כי הדדי נינהו וא"כ אין כאן סתירה ואין להקשות דאי לר' יודא הכ"ף והמנין כי הדדי ומאי דקאמר תלמודא מנין שאנו ה"ה נמי כ"ף א"כ