באר משה (כריף) שיא

נמי התם במשנה שלפניו ע"ש מיהו ק' ס"ס מה תי' אכתי תק"ל מהך מתני' דזבים למ"ד התם יומו מאי דריש בלפנות ערב דמשמע מעת לעת וצ"ל דס"ל דלפנות ערב כדדרשינן הכא דמטמא בקרי שאחר זיבה מיהו ק' דא"כ מאי פריך תלמודא הכא למ"ד לפנות ערב הכתיב מקרה לילה והוצרך לשנויי אורחיה דקרא וכו' א אמאי לא משני בפשיטות דדריש מקרה לילה לקרי קודם זיבה דאינו פוטר אלא יומו כמו שכן ס"ל התם מ"ד יומו ונראה ליישב במאי דאיכא למידק בעיקר תירוץ התוס' דאידך דורש לפנות ערב לקרי פוטר וכו' דהיינו לקרי קודם זיבה אבל מקרה לילה דריש לקרי אחר זיבה וק' מנ"ל להאי מ"ד למדרש הכי אימא איפכא דמקרה לילה לקרי קודם זיבה דאינו פיטר אלא יומו ולפנות ערב לקרי אחר זיבה דמטמא במשא מעת לעת וצ"ל כיון דכתיב אשר לא טהור וע"כ דר"ל שהוא זב א"כ מסתברא מקרי לילה דסמיך ליה היינו קרי אחר הזב אבל לפנות ערב דקרא אחרינא הוא איכא לאוקומיה בקרי קודם זיבה ולכך למ"ד לפנות ערב מעת לעת דמוקי ליה בקרי אחר זיבה כ"ש דמקרה לילה דמוקי ליה נמי בקרי לאחר זיבה הוא ולכך פריך שפיר מאי עביד ליה ומשני משום דאורחיה דקרי וכו' ולפ"ז הך דפ"ב דזבים דקרי אינו פוטר אלא יומו לאו משום דדריש מקרה לילה שהרי כיון דע"כ דדריש לפנות ערב לכדדרשינן הכא לקרי אחר זיבה דמטמא כ"ש דמקרה לילה נמי דמיירי בהכי אלא מסברא דנפשיה קאמר אבל מקרה לילה משום דאורחיה דקרי וכו' כדמסיק הכא למ"ד לפנות ערב ודו"ק נ"ל

וראיתי לה' חזון נחום ז"ל פ"ב דזבים משנה ג' שתירץ על קושית התי"ט דכונת התוספות לומר דהוו תרי תנאי אליבא דר' יוסי דתנא דברייתא ס"ל דר' יוסי דריש מקרה לילה לראה קרי אחר זיבה שאינו אלא יומו וקרא דלפנות ערב דמשמע מעת לעת לראה קרי קודם זיבה וכת"ק דר' יוסי דמתני' דידן ותנא דמתני' דס"ל דלר' יוסי מקרה לילה דריש לראה זיבה אחר הקרי דאינו אלא יומו וקרא דלפנות ערב דהיינו מעת לעת דריש לראה קרי אחר זיבה דהוי מעת לעת וכת"ק דברייתא א"ד ע"ש והנה מלבד שגם דבריו דחוקים דכולי האי ה"ל לתוס' לבאר זאת ועוד הנה מבואר בדבריו דר' יוסי דזבים דריש מקרה לילה לקרי קודם זיבה דאינו פוטר אלא יומו ולפנות ערב דמעת לעת דריש לקרי אחר זיבה כדדריש הכא ת"ק דברייתא א"כ מאי פריך הכא תלמודא לת"ק דהכא דדריש לפנות ערב הכתוב מקרה לילה וכו' שהרי אימא דאתא לקרי קודם זיבה דאינו פוטר אלא יומו כמו ר' יוסי התם וצ"ע

מה שתירץ התי"ט לעיקר קושית התוספות דלפנות ערב לא נחית קרא למע"ל אלא דינא קאמר משום דרואה קרי בעי הערב שמש כדכתיב פ' מצורע ולכך כתיב לפנות ערב ירחץ משום דעד הערב שמש טמא ע"ש נלע"ד דזהו כונת הר"ש פ"ב דזבים משנה ג' בסוף דבריו שכתב ולפנות ערב אורחיה דקרא ע"ש דלכאורה אינו מובן מה שייך אורחיה דקרא גבי לפנות ערב אבל לפי מ"ש התי"ט נתבארו דר"ל אורחיה דקרא לכתוב כפי מה שהוא הדין אף ע"ג דכבר ידעינן ליה בפרשת מצורע דבעי הערב שמש ודו"ק נ"ל

ע"ב גמ' חטוף ובריך וכן א"ל ר' הונא וכו' אגב דבמתניתין מזכיר ר' נהוראי ור' יוסי לכך מייתי האי עניינא הכא משום דבברייתא דמייתי מזכיר נמי לר' נהוראי ור' יוסי ודו"ק נ"ל ועיין למהרש"א בח"א מה שנדחק ע"ש

שם אלא שממהרין למברך תחלה וכו' ר"ל שממהרין ליתן שכר תחילה למברך אבל מדברי ה' שער יוסף ז"ל על הוריות בסוף ספרו בתשובותיו סי' ז' דכ"ב ע"ד משמע דתיבת תחילה קאי למברך ר"ל לאותו שברך תחילה וז"ל ומוכח מהש"ס דהא דעדיף היינו דממהרין לתת לו שכר משום שהוא מברך תחילה קודם שיענה אמן וכו' עכ"ל מפירש"י ותוס' הכא אין הכרע ואין להאריך ודו"ק

רש"י ד"ה חטוף כוס של ברכה וכו' עכ"ל משום דלשון חטוף לא שייך אברכה אלא אמידי דחפץ ולכך כתב חטוף כוס וכו' ובמסכת ברכות דף נ"ג ע"ב כתב עוד רש"י וז"ל חטוף ובריך כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנהו לך ותברך עכ"ל בא לתקן עוד דאינו חטיפה ממש דמשמע אף לאחר שכבר זכה חבירו בכוס חטוף מידו דבודאי דלא יתכן שרב ור' הונא מלמדין לבניהם לעשות כן דרך חטיפה ותו דא"כ יתחייבו בעשרה זהובים כדאיתא פרק כסוי הדם דף פ"ז ע"א מעשה בא' ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים וכו' ע"ש אלא ר"ל הוי זהיר לחזור אחריו שיתנהו לך והיינו טעמא כיון שממהרין למברך תחילה ליתן לו שכר לכך מצוה לחזר אחריו וכן פסק בש"ע א"ח סי' רצ"ו וז"ל צריך לחזר שיתנהו לו כוס של ברכה עכ"ל אבל הרמב"ם פ"ק מה' ברכות דין י"א השמיט זה ולא ידעתי למה כיון דפסק כאידך ברייתא דעונה כמברך וצ"ע

בא"ד ובריך ברכת זימון וכו' עכ"ל הוצרך להוסיף ברכת זימון ולא הספיק לו בכוס של ברכה בלבד נראה משום דס"ל דהלכה כמ"ד פרק ערבי פסחים דף ק"ג ע"ב דא"ץ לברך אכסא דברכתא אלא אכסא קמא ותו לא ע"ש אלא נקרא כוס של ברכה על שם שמברכין עליו ברכת זימון ודו"ק ועיין לתוס' פרק כסוי הדם דפ"ז ע"א או מזהובים וכו' ע"ש ולפ"ז ק"ל מ"ש הש"ע א"ח סי' קפ"ג וז"ל נכון הדבר שכל א' מהמסובין יאמר בלחש עם המברך כל ברכה וברכה ואפי' החתימות וסיים הגה"ה ויקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן ע"ש והשתא ק' כיון דהשומעין עצמן מברכין נמי עם המברך בלחש א"כ מאי עדיפותיה דמברך ואדרבא השומע עדיף דתרתי אית ביה דמברך ועונה אמן והש"ע סימן ר"א פסק כאותה ברייתא דאחד המברך ואחד העונה אמן במשמע וכעת צ"ע

ד"ה השמים כך הוא בשבועה ע"ש וירם ימינו אל השמים וישבע בחיי העולם וכו' עכ"ל וכה"ג אמרינן לעיל ריש פ"ק דף ג' ע"ב גבי האומר ימין ה"ז שבועה מה"ט גופיה משום דכתיב וירם ימינו וישבע וגו' והיינו משום דמתפיס אדם בדבר הסמוך לשבועה מיהו פלוגתא היא התם ר"מ ורבנן דלרבנן לא מתפיס איניש במידי דסמיך וכו' ולא הוי שבועה וצ"ל דר' נהוראי הכא כר"מ ס"ל ולכך הוי שבועה ושמעתי דיומתק טפי ע ע"פ דאמרינן פ"ק דעירובין דף י"ג ע"ב תנא לא ר"מ שמו אלא נהוראי ולמה נקרא שמו ר"מ שמאיר עיני חכמים בהלכה ע"ש והשתא ניחא טפי דר' נהוראי לשיטתיה אזיל ונכון מיהו אכתי ק' דלעיל ס"ל לר'