באר משה (כריף) שי

אבל ראיתי להר"ש פ"ב דזבים משנה ג' שכ' בס"ד וז"ל דשמואל רמי וכו' והשתא הנך קראי קשו אהדדי וכו' דהכי משמע קרא וכו' מקרה לילה שעד הלילה מושכת וכו' (כצ"ל) וכתיב וכו' א"ו טומאה אחריתי אתא לרבויי כגון קרי הבא מחמת דוחק הזוב וכו' עכ"ל משמע מפירושו דמכוח קושית קראי אהדדי הוא דידעינן דקרא מיירי בקרי אחר זיבה ולא ידעתי היכי מתרצא רומיא דקראי בהכי שהרי ס"ס אף דמיירי בקרי אחר הזוב מ"מ אכתי רומיא דקראי במקומה עומדת וע"כ לא מתרצא אלא אם נאמר דחדא עיקר וחדא אורחיה דקרא כדמסיים הר"ש א"כ אף דנימא דלא מיירי בקרי אחר הזוב איכא לשנויי נמי הכי ודבריו צ"ע

תוס' ד"ה אמר רבא וכו' פי' ר"י כדאמ' וכו' עכ"ל באו לאפוקי משום דפשטא דתלמודא משמע דספק חזא מחמה ש"ז דהיינו מחמת אונס הקרי ספק מחמת ראיה כלומר שמא ראיית זוב היא בלא שום אונס וא"כ ק' דהא אפי' ודאי מחמת אונס הקרי מ"מ חשיב זוב כדקתני אונסו טמא ולכך פירשו דהספק הוא כגון שמצא על הבגד ש"ז וזוב מעורב יחד ספק יצאו ממנו מעורבין ואינו סותר אלא יום א' ספק יצאו כל חד לחודיה ויסתור ז' מחמת הזוב ועיין להר"ש פ"ב דזבים משנה ב' שכ"כ ע"ש אלא שלא יכולתי ליישב לפ"ז לישנא דתלמודא ס' מחמת ש"ז ס' מחמת ראיה וכו' וסיים עוד הר"ש וז"ל ולפי מה שאפרש בסמוך מתני' דהרואה קרי אינו מטמא בזיבה כל מעת לעת בנזקק לטומאה צריך לפרש האי ספיקא דמספקא לן אם בא הזוב קודם הקרי או לאחריו וכו' עכ"ל ע"ש כונתו דהוקשה ליה משום דספק טמא משמע דהספק הוא היינו אם יצא מעורב יחד או יצא בזה אח"ז אבל כשיצא בזה אח"ז סותר ז' בין אם יצא הזוב קודם הקרי בין שיצא אחר הקרי דכיון שנזקק לטומאה כבר אנן הקרי פוטר זוב שאחריו ולכך קתני ספיקו טמא משום דתלינן להחמיר שיצא בזה אח"ז כיון שנזקק לטומאה ולזה הוקשה ליה דלחד פירושא שמפרש דקרי פוטר אפי' נזקק לטומאה א"כ אף דתלינן שיצא בזה אח"ז מ"מ בעינן דוקא שיצא הזוב קודם הוא דחשיב זיבה וא"כ הוי ס"ס שמא יצא מעורב יחד ואת"ל בזה אח"ז שמא הקרי קודם ופוטר דלא חשיב זיבה ולכך כתב דהספק הוא כגון שיצא בזה אח"ז וליכא אלא חד ספיקא דמספקא לן אם הזוב קדם או דקרי קדם ודו"ק נ"ל ונראה דמכאן מוכח דס"ל להר"ש דאע"ג דאתחזק איסורא כי הכא דכבר נזקק לזיבה אפ"ה מהני ס"ס ועיין לה' שע"ה הל' ט"מ ר"ע סוף ע"א ד"ה עוד וכו' שהביא מחלוקת כזה בין התוס' והרמב"ם ע"ש ואנכי הרואה שגם הר"ש נמי ע"כ כדעת הרמב"ם ס"ל דמהני כמו שהוכחתי ודו"ק

ד"ה א"ל רבא וכו' דאין לך חולה גדול מזה וכו' עכ"ל בלא"ה ה"מ למפרך שפיר מה לי קרי דישראל מה לי קרי דגוי כדסיימו התוס' אלא לרבותא נקט אין לך חולה גדול מזה דבגר איכא טפי אונס וכן משמע בהר"ש וגריס נמי בגמ' ותני עלה בד"א שנתגייר מהול וכו' ע"ש ונראה דהוצרך תלמודא למייתי ותני עלה לרבותא נמי כלומר אף למאי דתני בברייתא בנתגייר מהול וליכא אונס חולה של צער המילה מ"מ אין לך חולה גדול מזה של עול המצות ואיכא טפי אונס בגר וכו' וק"ל

בא"ד אלא משום גזירת הכתוב וכו' עכ"ל פי' וגזירת הכתוב דוקא ישראל ולא גר והנה לכאורה לסברת התוס' דאין לך חולה גדול מזה הוא סיום הקושיא אין צריכין לדברי רש"י שכ' ולאו חולה ממש קאמ' וכו' דרש"י לשיטתו דשנוייא הוא ולכך הוקשה ליה דמאי משני והוצרך לידחק דלאו חולה ממש וכו' אבל לדברי התוס' אין ה"נ דחולה ממש מיהו ק' דמאי משני גזירת הכתוב פי' לאו מטעם אונס לא ל"ש נזקק לטומאה ול"ש לא נזקק וגזירת הכתוב ס"ס אכתי ק' דע"כ דטעמא דמתני' דפטרה בחולה היינו משום אונס וא"כ כיון דטעמא משום אונס מה לי חולה דישראל מ"ל חולה דגר כיון דאין לך חולה גדול מזה כי היכי דפריך מ"ל קרי דישראל מ"ל קרי דגוי ותו ק' הך ברייתא דתני עלה בד"א שנתגייר מהול אבל מל עכשיו אינו פוטר משום דהוי צער המילה אונס א"כ השתא נמי איכא אונס דאין לך חולה גדול מזה וצ"ל דאין ה"נ דלדברי התוס' נמי לאו חולה ממש קאמר אלא בצירוף אונס הקרי הוא דהוי הך חולה אונס מיהו מדברי הר"ש משמע דהוי חולה ממש וחשיב אונס גמור שכתב וז"ל והא דמטמא בזיבה היינו בראיה ראשונה דמטמאה באונס וכו' עכ"ל הרי דהוקשה ליה קושית רש"י והוצרך להעמידה בראיה א' לפי דרכו עש"ב וא"כ איך ניחא ליה בתירוץ התוס' שכתבו וז"ל ומיהו קצת בזה יש לתרץ משים דתנא בספרי וכו' ע"ש דהיינו משום גזירת הכתוב וצ"ע

ודע שראיתי להר"ש שהק' לפי' התוס' ליתני בשמנה דרכים וכו' ע"ש ויש לתמוה עליו דגם לפי' נמי שהוא כפירש"י תיקשי נמי שהרי כיון דקרי פוטר זיבה מטעם דתלינן בקרי כדקתני מתני' דזבים א"כ ליתני שמונה דרכים שהרי דבודקין נמי אם ראה קרי קודם הזיבה וי"ל דלא קחשיב אלא מאי דתלינן משום אונס אבל מאי דתלינן שהזיבה היא עצמה קרי לא קחשיב וכן נמי לפי' התוס' דתלינן משום אונס הקרי ל"ק ג"כ לפי מאי דמסיק גזירת הכתוב ול"ש נזקק ל"ש לא נזקק וכו' די"ל נמי לא חשיב אלא מידי דעדין לא נזקק וכו' ולא תחול הקושיא אלא למאי דס"ד דר' פפא דטעמא משום אונס ודוקא עד שלא נזקק וכו' כן היא כונת הר"ש נ"ל ואכתי ק' למאי דפי' הר"ש דרבא ס"ל כפי' שני דהיינו טעמא דמתני' דזבים דקתני קרי פוטר זיבה משום מחמת חולשא דקרי ובראיה שנייה וכו' במבואר בתחילת דבריו א"כ תק"ל נמי ליתני שמונה דרכים ולעיקר קושיתו נראה לע"ד כיון דבמס' זבים מחלוקת ר' יוסי ורבנן לכך בפלוגתא לא קמיירי ועיין עוד לתי"ט באורך ודו"ק

בא"ד וש"ז דמתני' ני' לאו בזיבה איירי וכו' עכ"ל פי' לאו לענין שאין פוטר זיבה שאחריו ודו"ק

ד"ה ר' יוסי אומר וכו' וי"ל שרגלים לדבר וכו' עיין לתוס' שם פ' כיצד הרגל דכ"ה ע"א ד"ה אלא האי תנא וכו' ששם דבריהם מבוארים יותר ע"ש

ד"ה במאי קמפלגי וכו' ונראה לומר דאידך דורש וכו' דקרי פוטר וכו' עכ"ל יש לתמוה שהרי האי תנא דדריש הכא מקרה לילה היינו ר' יוסי ור' יוסי גופיה ס"ל בפ"ב דזבים משנה ג' דקרי אינו פוטר מעת לעת אלא יומו היא דפוטר ע"ש וכבר נתעורר על דבריהם התי"ט שם בפ"ב דזבים ע"ש והיותר תימא שהתוס' עצמן הכא בד"ה אלימא וכו' הזכירו רישא דהך מתני' וה' א"מ ז"ל כתב לתרץ דחדא ר' יוסי וחדא ר' יוסי בר יהודא דכה"ג משני תלמודא פ"ק דמכות דף ו' ע"ב ע"ש והוא רחוק ויותר נראה דהתוס' גירסתם היתה בחדא ר' יוסי וחדא ר' יהודא וקרוב לשמוע דהתם בזבים היתה הגי' ר"י והם ר"ת ר' יהודא דאיהו פליג