באר משה (כריף) שח

נזירות יעלה עליו מרות בשר ודם כמפורש בקרא אם גלחתי וסר כחי משא"כ בשמואל שלא תלה מרות שלו בנזירות כלל עכ"ל ויש להבין לפ"ז דר' יוסי אמורה דכתיב גבי שמשון נמי קאמר א"כ מאי פריך כלל דמה בכך אי הוה של בשר ודם ס"ס הג"ש מיהא במקומה עומדת מה מורה דשמשון נזירות אף מורה דשמואל נזירות. ותו מי גילה לו לר' יוסי דר' נהוראי ס"ל פי' מורה תער אימא דאין ה"נ ס"ל דיראה של בשר ודם ושפיר קעביד ג"ש בשלמא אי ר' יוסי לא קאי אלא אמורה דכתיב גבי שמואל וכן ראיתי לתי"ט שפי' כן לדעת הרא"ם דס"ל דבכל מקום שאומר כיוצא בזה לא בא לשלול כל המקומות אלא מקום שאומרים עליו כך וה"נ ר"י לא קאי אלא אמורה דשמואל דוקא משום דהכי משמע פשטיה דקרא ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו דר"ל ונתתיו לה' שיהא עול ה' דוקא עליו ולא עול מורה בשר ודם יהיה עליו את"ד ע"ש א"ש דה"ק דע"כ דג"ש לא נתקבלה שהרי שתי תיבות הללו אין פירושם שוה דשמשון ר"ל תער (על שם שמשליך השיער מלשון ירה בים כ"כ ה' המצודות) ודשמואל ר"ל יראת בשר ודם ואיך אפשר למילף על ידם ג"ש אבל לדברי מהרש"א דר' יוסי קאי נמי אמורה דשמשון א"כ עוד היום קושטא הוא דהתרי תיבות שוין הם דתרוייהו יראת בשר ודם ושפיר נילף על ידם ג"ש ונ"ל דס"ל למהרש"א דר' נהוראי לאו ג"ש ממש קא יליף אלא ילפותא בעלמא לענין פי' המילה מה התם פי' מורה ר"ל תער מדכתיב בתריה כי נזיר אלהים יהיה וכו' ואהדר ליה ר' יוסי דאפי' מורה דשמשון גופה אין פירושה תער אלא יראה וה"ק קרא כל זמן שנזיר אלהים לא יעלה עליו יראת בשר ודם וכו' ובזה ניחא נמי מה שהק' התי"ט על רבינו דפסק פ"ג מה' נזירות דשמואל נזיר עולם היה ומנ"ל הא דהא כיון דיליף משמשון נימא כמו נזירות שמשון וכתב דזהו בכלל פלוגתא דון מינה ומינה ודון מינה ואוקי באתרא ורבינו ס"ל כמ"ד אוקי באתרא וכו' עש"ב דהשתא ניחא דר' נהוראי לאו ג"ש ממש יליף אלא לענין פי' המילה יליף והאי כדיניה והאי כדיניה אבל ק' לדברי מהרש"א דר יוסי קאי נמי אמורה דשמשון א"כ למאי שהשיבו ר' נהוראי והלא כבר נאמר וכו' אכתי מה השיבו על שמשון וע"כ דהשיבו דשל שמשון גופיה ילפינן לה משמואל דאינה של בשר ודם וא"כ ק' שהרי ר' נהוראי אדרבא קאמר להפך דשל שמואל נילף משמשון וא"כ נמצא דדברי ר' נהוראי סתרי אהדדי וי"ל דבלא"ה תיקשי לך בפשטא דמתניתין למאי דהשיב ר' נהוראי והלא כבר נאמר א"כ אמאי הוצרך למילף משמשון דמורה דשמואל נזיר תפוק ליה מניה וביה מוכח כיון דלא שייך לפרש מורא של בשר ודם וצ"ל דנהי דהוה ידעינן שאינה של בשר ודם מ"מ עדיין לא ידעינן מאיזה לשון היא ומהו פירושה ולכך הוצרך לילף משמשון דר"ל תער ומעתה גם לדברי מהרש"א נמי דר' יוסי פריך נמי אמורא דשמשון יש לפרש נמי הכי דלמאי שהשיבו ר' נהוראי והלא כבר נאמר וכו' ר"ל וממילא דנילף שמשון משמואל לענין דאין פי' מורה יראה מ"מ אכתי לא ידעינן מהו פירושא והילכך הדרינן לסברתין דמסתמא דפי' מורה דשמשון הוא תער כיון דכתיב סיפיה דקרא כי נזיר יהיה וכו' ושוב נילף שמואל משמשון דהוי נזיר מיהו אין זה מספיק למאי דמשמע מדברי התי"ט דר' נהוראי ג"ש ממש קיליף וכן משמע ממ"ש עליו ה' א"מ ז"ל ע"ש א"כ ל"ל ג"ש למילף משמשין דהא כיון דמורה דשמואל מינה גופא מוכח דאינה של בשר ודם ובודאי דממילא נפרש דהוי תער כמו מורה דשמשין ולא אצט' ג"ש לזה כיון דאינו אלא פי' מילה וצ"ע עוד אני תמיה בזה איך מילתא דנביא חשיבא ג"ש ובכמה דוכתי אמרי' דברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' ועיין לעיל פ"ק דף ה' ע"א דקאמר יליף ימים ימים מבתי ערי חומה ועיין מאי דכתי' בחי' שם משם מהרימ"ט ע"ש

ודע שראיתי בירושלמי דמכלתין דמייתי ר' ינאי על מתני' קרא דכתיב לא תבוא שמה יראת שמיר ושית וקאמר מה הדין פיזרא דחיל מן הדין פרזלא אף הדין שערא דחיל מן פרזלא ופי' המפרש ה' פני משה מה הדין פיזרא מה הזרע הזה מתיירא מן הברזל אף השיער הזה מתיירא מן הברזל שהוא מגלחו ומכאן רמז דמורה דקרא על התער קאי שלא יעבור תער על ראשו לגלחו ומסייע ליה לר' נהוראי דמורה האמור בשמואל נזיר עכ"ל ע"ש והנה מן הירושלמי הלז סיוע לדברי מהרש"א דר' יוסי פריך גם אמורה דשמשון נמי דלא אשכחן מורה אלא של בשר ודם ולכך מייתי סייעתא דמורה הוא על התער אבל לדעת התי"ט שכ' משם הרא"ם דעל מורה דשמואל דוקא הוא דקפריך ר' יוסי ומשום דהכי משמעותיה דקרא אבל מורה דשמשון מודה ר' יוסי דהוי תער משום דכתיב סיפיה דקרא כי היה נזיר וכו' א"כ מהו הסייעתא דמייתי הירוש' לר' נהוראי שהרי ר' יוסי נמי מורה דמורה דשמשון הוא תער וצ"ל דכונת הירושלמי לאו למייתי סייעתא קאמר אלא נחית לאתויי על לשון מורה דלמה נקרא התער מורה ואהא מייתי על שם דדחיל מן פרזלא והא דקבע דבריו אמתני' ולא אקרא גופיה משים דאיכא לפרושי לשון יראת בשר ודם אבל מדברי ר' יוסי דקאמר והלא אין מורה אלא של בשר ודם דמשמע דלא בא לשלול כל המקומות אלא המקום שאומרים עליו כמו הכלל שכ' התי"ט משם הרא"ם אלמא משמע דמודה דמורה דשמשון הוא תער ואהא מייתי ג"ש דדחיל מן פרזלא

דע עוד דמהירושלמי הלז משמע דלשון מורה הוא מלשון יראה דקאמר ג"ש דדחיל מן פרזלא וזה דלא כמהרש"א שכ' דלא מצינו לו ה"א בסופא אלא הה"א במקום אלף וכדברי ה' המאירי וכמו שזכרנו למעלה גם לפי דברי הירושלמי הלז אין צורך למ"ש ה' המצודות שזכרנו שהוא על שם שמשליך השיער מלשון ירה בים וכו' אלא לשון יראה ע"ש שדחיל מן התער ולענין פסקא הרמב"ם פ"ג מה' נזירות דין טז פי' כר' נהוראי דשמואל היה נזיר וכתב מרן כ"מ ז"ל משום דמשמע דהלכה כר' נהוראי ע"ש אע"ג דאדרבא קי"ל ר' יוסי נמוקו עמו כונתו כיון דר' נהוראי השיב לר' יוסי ונצחו משמע דהלכה כותיה ודו"ק

כתב הרמב"ם וז"ל לפיכך האומר הריני נזיר כשמואל ה"ז נזיר עולם וכ"כ עוד בפי' המשנה וז"ל תועלת ידיעתנו כשמואל אם הוא נזיר למי שאמר הריני כשמואל וכו' עכ"ל והעתיקו הכ"מ ז"ל ע"ש ומכאן ק"ל על ה' מש"ל ז"ל פ"ג מה' נזירות דין י"ב שנתעצם להקשות על פירש"י פ"ק דמכלתין דף ה' ע"א שפי' דפליגי תנאי גבי אבשלום אם היה נזיר דמאי נ"מ דמאי דהוה הוה עש"ב ומאי קושיא שהרי נ"מ למי שאומר הריני כאבשלום כמ"ש רבינו גבי שמואל וצ"ע ועיין עוד לחי' שם לעיל פ"ק דף ה' ע"א ודו"ק

שם במשנה אמר לו ר' נהוראי והלא כבר נאמר