באר משה (כריף) שז

התוס' שתירצו דבירושלמי וכו' ע"ש וה"ל לבאר דתירוץ זה הוא מהתוס' דפרק הנחנקין כי שם ביתו ומלבד זה אני חמיה עליו שאחר שהביא דברי ר"ת דפי' דקיהה לשון אסיפה והק' עליו וז"ל ועדיין ק' היכי ס"ד וכו' והרי היינו ת"ק וכו' אח"כ הביא דברי הר"י מקורבי"ל שכ' התוס' הכא וכתב ולדעתי אין אנו צריכין לזה דהכי פי' הסוגיא וכו' עש"ב והוא תמוה דמאחר שה' הזכיר לדברי התוס' דפ"ב דנדה ודפרק הנחנקין איך כתב פי' זה מעצמו שהרי התוס' גופייהו כתבו בהדיא פי' זה משם ר"ת עצמו בפ"ב דנדה ובפ' הנחנקין וכנראה שלא ראה ה' דברי התוס' במקומן אלא ע"פ ידיעת זכרונו

ודע דמ"ש ה' בתוך לשונו לכך נראה כתי' ר"ת וכו' ואח"כ כ' ועדיין ק' וכו' לכאורה ק' מה כונתו בזה מה הרויח בפי' ר"ת ודקרי לה מאי קרי לה ונראה שכונתו משום דלפי' הר"מ במשנה לא שייך למפרך דילמא טמא שהרי פי' קיהה היינו חלק וא"כ קתני בהדיא דחלק הפך המקשה אבל לפי' ר"ת לא קתני בהדיא אלא מחמת קושית היינו ת"ק נכריע דלא כמקשה וזה מדוייק בלשונו ודו"ק

ודע דלפי דברי התוס' דפ"ב דנדה ודברי המקובצת שזכרנו נוחין דברי מרן כ"מ ז"ל פ"ב מהלכו טומאת צרעת סוף דין ט' שעל מ"ש רבינו ויראה לי שטומאתו בס' כתב וז"ל הטעם משום כיון דספק הוא איזה מהם קדם א"א לומר דטמא שאמרו הוא טמא ודאי אלא טמא מספק קאמר עכ"ל וק"ל דא"כ מאי פריך תלמודא דילמא קיהה וטמא וע"כ דר"ל דטמא ודאי דאל"כ היינו ת"ק כמו שהוכיחו התוס' הכא והשתא ניחא דהכ"מ סובר דפירכת תלמודא היא מנ"ל לר' יהושע טהור דילמא טמא ודו"ק ועיין לתי"ט סוף פ"ד דנגעים משנה י"א בסוף דבריו שהק' על דבינו דס"ל ספק טמא מפ"ד מה' ממרים ועיין למגיה שבספר מש"ל ז"ל פ"ב מה' טומאת צרעת דין ט' ע"ש מ"ש ליישב וסיים וכה"ג כתבו התוס' פרק הנחנקין דפ"ז עכ"ל משמע מתוך לשונו שנתכוון א אדברי התוס' שם בע"א ד"ה ורשב"ל וכו' ולפי דרכו ה"ל למי' דאשתמיט לתי"ט דברי התוס' שם עבר הדף ד"ה בפלוגתא וכו' דשם קיימי אהאי פלוגתא גופה דר' יהושע ורבנן ע"ש. מיהו בעיקר דברי ה' המגיה יש מי שהק' לי דכונת התי"ט אינו משום דלא משכחת לה זקן ממרא שיתחייב מיתה אלא כונת קושיתו משום דרבינו פ"ד מה' ממרים דין ב' כתב וז"ל וכן אם חלק עליהם באב מאבות הטומאה כגון נגעי בשר או נגעי בתים וכו' לדברי האומר טמא אם נכנס למקדש ענוש כרת ע"ש וכיון דתלמודא בפ' הנחנקין אוקי לה להך נגעי בשר בפלוגתא דר' יהושע ורבנן א"כ איך כ' רבינו דלדברי קאומר טמא ענוש כרת כיון דדברי האומר טמא היינו רבנן דר' יהושע דס"ל טמא מס' ולא ידעתי מה יענה ה' המגיה בקושיא הלזו ויש מי שישב דאיכא למימר דנגעי בשר דכתב רבינו לאו היינו ספק בהרת דפליגי ר' יהושע ורבנן דמייתי תלמודא דההיא ודאי מייתי לה תלמודא לענין דנ"מ לקדושין וכו' אבל רבינו פלוגתא אחריתי קאמר דאשכחן דפליגי טובא תנאי במס' נגעים גבי נגעי אדם אם טמא ודאי אם טהור ותלמודא גופיה ע"כ דחדא מנייהו נקט ורבינו לא הוצרך לבאר כיון דגילה דעתו פ"ב דצרעת גבי ספק בהרת דטמא מספק וליכא כרת וה"ה נמי דה"מ רבינו למייתי הך ספק בהרת דנ"מ לקדושין אלא דאין צורך כיון דכבר רבינו שם הודיענו זה הדין דזקן ממרא יתחייב על דבר דאיכא נפקותא לענין קדושין וכו' ודו"ק ודוחק

ד"ה ר' נחמיא וכו' איידי דתנא שהגלים לדבר וכו' עכ"ל ק"ק דה"ל לומר דהך שרגלים לדבר גופה וכן הך שרגלים לדבר נמי דקתני גבי המוציא מת בתחי' וכו' אינו אלא איידי שרגלים לדבר דקתני מתני' לעיל דס"ג ע"א גבי נזיר וכ"ה במקובצת ע"ש וי"ל דאיכא למימר דהנך כיון דכולן ענין ספק טומאה לכך נקטינהו הכא אגב הך מתניתין דלעיל דגבי נזיר דלענין ספק טומאה נמי מיירי אבל הכא דענין אחר הוא דענין נזיקין הוא לכך הוצרכו לומר איידי דרגלים לדבר ודו"ק

דף ס"ו ע"א גמ' אפי' ר' יהושע לא אמר וכו' אבל בעיניה לא אמר וכו' פי' אבל דשייך בעיניה בלא צחצוחי זיבה לא אמר אלא דא"א בלא צחצוחי זיבה ור"ל אבל מתני' סתמא משמע דאף בעיניה וכ"כ התוס' וק"ק דבפ' כיצד הרגל דכ"ה ע"א גבי מתני' דמס' כלים דקתני למעלה מהם שכבת זרעו וכו' פריך תלמודא ודילמא ה"נ לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה ואע"ג דסתמא קתני והוצרך לשנויי ע"ש א"כ מתני' הכא נמי נימא הכי לפי שא"א וכו' וצ"ע

שם אלא אמר ר' ארא בר אהבה לומר שאין תולין בה וכו' לא ידעתי לפ"ז היכא רמיזא במילתא דמתני' דקתני ש"ז טמאה ואולי דכונת ר' אדא לומר דה"ל מתני' חדא קתני כלומר ספיקו של ש"ז וכו' אבל הא דמשמע מתלמודא לעיל דתרי מילי נינהו היינו לרבא ודו"ק ועיין לה' א"מ ז"ל במתניתין

שם במשנה נזיר היה שמואל כדברי ר' נהוראי וכו'. ופירש"י וז"ל כך דברי ר' נהוראי עכ"ל משום דהאי לישנא משמע כדברי ר' נהוראי שאמ' כן במקום אחר ובעי רבינו הקדוש להסכים כותיה דכה"ג אמרי' פ"ה דמנחות דס"א ע"א דקתני התם מתניתין והבכורים טעונין תנופה כדברי ר"א ן' יעקב ופירש"י כדברי ר"א ן' יעקב דשמעי' ליה בעלמא דאמר בכורים בעו תנופה והוצרך תלמודא התם למייתי שאמר כן ר"א בברייתא ע"ש אבל הכא ודאי דלא שמעי' לר' נהוראי אלא הכא במתני' ולכך כ' רש"י דר"ל כך דברי ר' נהוראי לאפוקי דאין לפ' כמו הך כדברי ר"א ן' יעקב דמנחות והא דלא קאמ' בפשיטות דברי ר' נהוראי בלא כף נראה דכן דרכו של רבינו הקדוש לפעמים אומר כדברי בכף דאשכחן נמי פ"ק דראש השנה ד"ב ע"א כדברי ב"ש וכו' וכן בדוכתי טובא ועיין לה' שושנים לדוד

שם נזיר היה שמואל וכו' עיין לחי' לעיל פ"ד דכ"ח ע"ב במשנה גבי אין האשה מדרת בנה בנזיר וכו' ע"ש

שם והלא אין מודה אלא של בשר ודם וכו' כ' מהרש"א בחי' אגדות וז"ל אין ר"ל מלשון יראה דלא מצינו לו ה"א בסופה אלא אלף בסופה אלא מלשון מרות ושררה כדמתרגם ומרות איניש לא תהא עלוהי עכ"ל ומיהו ראיתי לה' המאירי שכ' וז"ל והה"א במקום אלף וכמו שתרגם יהונתן ומרות איניש לא תהא עלוהי עכ"ל ע"ש

עוד כ' מהרש"א וז"ל ומלישנא דקאמר אין מורה אלא של בשר ודם וכו' משמע דההוא דכתיב גבי שמשון נמי הכי מתפרש והא דכתיב ביה נתינת טעם כי נזיר אלהים יהיה וכו' ה"ק כל זמן שנזיר אלהים והיה לא יעלה עליו מרות של בשר ודם אבל כשתבטל