באר משה (כריף) שו

קמא א"כ לא משני מידי עילה מצאו וכו' בשלמא לאיכא דאמרי משני שפיר דלא רצו להחמיר לשוינהו שכונת קברות אבל ללישנא קמא דקושטא הוא דהוי שכונת קברות א"כ הו"ל להחזיר למקומן וכן משמע מפירש"י ד"ה אמר ר"ל וכו' וז"ל כלומר כשנתנה רשות לפנות וכו' עכ"ל משמע דשנויא דתלמודא אינו אלא לאיכא דאמרי דנתנה רשות לפנות וכו' ולכן נ"ל דהני תיבות שיחזרו למקומן וכו' יש למוחקן אלא דפריך לישוינהו שכונת קברות לענין דאסור לפנותו משום דקנה מקומה וכן לענין דבודק מכאן ולהלאה ך' אמה כדקתני במתני' וכמ"ש התוס' ד"ה אמר דבא וכו' לפי אית דגרסי וכו' ודו"ק

ד"ה ובדק ממנו וכו' ולא קנו מקומן א"ד וכו' מחזקינן נן להו בשכונת קברות וכו' עכ"ל משמע מפי' דהבעיא היא על הנך ג' שמצא כבר אי מחזקינן להו בשכונת קברות או לא ולזה משיב ר' מנשיא דמחזקי' להו בשכונת קברות ולא ידעתי לפ"ז איך מסיים מ"ט אמר ר"ל עילה מצאו וכו' דזה הטעם היינו לטהר אבל ר' מנשיא אדרבא להחמיר קאמר דשכונת קברות היא בשלמא לפי' התוס' א"ש דר' מנשיא דקאמר שכונת קברות עיקר כונתו לטהר לדייק דלא יצטרך יותר לבדוק וכו' וע"ז קאמר מ"ט וכו' אבל לפירש"י עיקר כונת ר' מנשיא להחמיר ומצאתי במקובצת משם הרא"ש שפי' הבעיא כפירש"י ממש ואח"כ כתב ולא גרסינן הכא מ"ט אמר ר"ל עילה מצאו וכו' ע"ש ונראה דגם רש"י לא גריס לה וכן משמע מלשונו ד"ה ה"ג וכו' שלא העתיקה וזה עיקר כונתו שכ' ה"ג וכו' שנתכוון שלא לגרוס הך מ"ט הכא ולפ"ז יש להגיה בדברי רש"י בדבור שאח"ז וכצ"ל בד"ה אמר ר' מנשיא אמר רב ה"ז שכונת קברות כלומר אע"פ וכו' ומ"ש בנתיים מ"ט אמר ר"ל וכו' עד וטיהרו את ארץ ישראל דבור אחר הוא ואין כאן מקומו אלא לעיל בדברי רש"י ד"ה אמר ר"ל עילה וכו' שם מקומו והכל דבור אחד ותחילה פי' עילה צלע וכו' ואח"כ כתב כלומר כשנתנה רשות וכו' ובזה ניחא נמי אמאי המתין רש"י לפ' עילה צלע באחרונה ולא מתחלה אבל לפי הגהתנו א"ש ודו"ק

והנה עיקר פי' זה דעולה היינו צלע וכו' אינו מבואר כ"כ בדברי רש"י אבל ראיתי לתוס' פ"ב דכתובות ד"ך ע"ב ד"ה עילה שכ' פי' זה מבואר משם ר"ח וז"ל פי' ר"ח צלע ותלו הטומאה באותו צלע והשאר טיהרו עכ"ל אבל רש"י התם פי' בע"א עילה עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה ולטהר את א"י וכו' עכ"ל ובמקובצת כתב עוד וז"ל בעלילה מועטת ובסברא קטנה טהרו א"י וכו' ע"ש

ד"ה ובמראה וכו' ואמר מר מבשרו ולא מחמת אונסו עכ"ל עיין לתי"ט ד"ה בודקין וכו'

ד"ה ואונסו וספיקו וכו' דא"א להם בלא צחצוחי זיבה עכ"ל וצ"ע דבגמ' מוכח דמתני' מיירי אפי בעיניה דקפריך ואפי' ר' יהושע לא אמר אלא משום ציחצוחי זיבה וכו' וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה אלימא וכו' ומשמע דאפי' המקשה נמי פשיטא ליה הכי ולכן נראה למוחקו מדברי רש"י וק"ל

ד"ה שרגלים לדבר שלא בא מחמת אונסו וכו' עכ"ל וק"ק דאפי' בא מחמת אונסו מטמא כיון שנזקק לזיבה כדקתני משנזקק לזיבה אונסו וכו' וכן פירש"י להדיא בסמוך ד"ה ברביעית וכו' וז"ל ואפי' אם הוא באונס אין בודקין וכו' עכ"ל ועיין להר"ש פ"ב דזבים משנה ב' וצ"ע

תוס' ד"ה איכא דאמרי וכו' ושמא כל זה מן ההלכה וכו' עכ"ל לא ידעתי לפ"ז מאי פריך ולשוינהו שכונת קברות שהרי כיון דמהלכה הוא דבאחד לא נתקן שכונת קברות וצ"ע

ד"ה א"ה וכו' לא אצטריך קרא וכו' עכ"ל והא דקא' מעיקרא מנה"מ וכו' דמשמע דצריך קרא ר' יהודה גופיה הוא דקאמר מנה"מ וכו' וכ"כ הר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א ועיין עוד שם באורך

בא"ד אבל מתניתין דהכא מחלק בין נזקק וכו' כצ"ל

ד"ה ור' יהושע וכו' ופי' הר"ר יהודא וכו' שת"ק מטמאו מספק ור' יהושע וכו' ודאי מצורע וכו' עכ"ל ונ"מ דהיכא דהוי מצורע מס' אם ספק נגע בטהרות ה"ל ס"ס ולקולא אבל ודאי מצורע אי ס' נגע בטהרות ליכא אלא חד ספיקא וספיקא דאורייח' לחומרא ועוד נ"מ דטמא ודאי שורפין אם נגע בתרומה וקדשים וטמא ס' תולין ועוד נ"מ נמי דמצורע ודאי מביא קרבן אשם לטהרתו ומצורע ס' אינו יכול להביא דאין אשם בא נדבה וצריך שיכתוב נכסיו לאחרים ויביא קרבן עני שהיא חטאת העוף שבאה על הס' ועיין כיוצא בזה לה' מש"ל פ"ב מה' צרעת דין א' ולפי דברי התוס' הללו יתיישבו ג"כ דברי הרמב"ם בפי' המשנה דפ"ד דנגעים משנה י"א דמפרש קיהה לשון מניעה כלומר הרחיק זה הדעת וטיהר וכו' ע"ש וראיתי לה' שושנים לדוד שהק' עליו משם ה' ק"א דא"כ מאי פריך דילמא קיהה וטמא דאם הוא ר"ל לשון מניעה דמנע מדעת ת"ק פשיטא דר"ל טהור דהא ת"ק קאמר טמא ע"ש מה שנדחק והשתא לפי דברי התוס' הללו יתיישב דפריך דילמא דמניעה על הס' וס"ל ודאי טמא מיהו ק"ק על דברי התוס' הללו דהיכי שייך לומר דר' יהושע טמא ודאי שהרי כיון דקושטא הוא דספק איזה מהן קודם ואיך אפשר לומר דטמא ודאי דמאיזה טעם נותנין לו דין טמא ודאי וי"ל כיון דאיכא כא חזקה דטומאה דבנזקק לטומאה מיירי כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה ולכך טמא ודאי דאזלינן בתר חזקה דטומאה אבל ת"ק אזיל נמי בתר חזקה דגופא שלא היה בו נגע ולכך טמא מספק ואכתי ק' לדברי התוס' דמאי משני אמר קרא לטהרו וכו' אכתי אימא דר' יהושע טמא ודאי קאמר ולא דריש לטהרו וכו' כי היכי דלת"ק נמי ע"כ דלא דריש ליה ודברי הרא"ש הובאו במקובצת נוחים אצלי וז"ל ודילמא קיהה וטמא כלומר מ"ט דר' יהושע דמטהר דילמא ראוי להיות טמא והוי כמו מנה"מ אלא שלשון נזיר משונה עכ"ל שי"ר לתוס' פ"ב דנדה די"ט ע"ב ד"ה אמר רבא וכו' שפי' ג"כ הכי אבל דבריהם הכא צל"ע וכן ק"ל נמי על הגי' דגרסינן קיהה בקוף שכ' המקובצת וכן התוס' פ"ו דסנהדרין דפ"ז ע"ב וכן ראיתי לתוס' פ"ב דנרה שזכרנו שנתעוררו ג"כ בזה ע"ש ודו"ק. ולפ"ז נמי יתיישבו דברי הר"מ בפי' המשנה שו"ר לדברי ה' ק"א במקומן פ' תזריע שהביא לדברי התוס' הכא כדי ליישב דברי הר"מ בפי' המשנה ולא הזכיר לדברי התוס' דפ"ב דנדה שכ' דפירכת תלמודא אר' יהושע גופיה דבזה א"ש נמי דברי הר"מ בפי' המשנה כדכתי' גם גימגומין חזינא בדבריו שבתחילת דבריו הביא משם התוס' שהקשו שו על פירש"י מאי פריך וכו' ועוד היינו ת"ק וכו' ע"ש וסתמא משמע דקאי אפ"ב דנדה שהזכיר ה' כבר ששם הוא שהקשו התוס' ועוד היינו ת ק וכו ואח"כ סיים בסתם משם