באר משה (כריף) שה

עוד כ' ה' מש"ל פ"ב מה' טומאת צרעת וז"ל הן אמת דאי מקרא ילפינן הך דינא דספק נגעים טהור אפשר לומר דכי אגמריה רחמנא למשה וכו' אך מסוגיא דפ' בתרא דנזיר מוכח וכו' והנראה שם מדברי התוס' דלית ליה טעמא דקרא אלא טעמא וכו' משום דהעמד גברא אחזקתיה וכו' וא"כ הדק"ל וכו' עכ"ל ואחר המחילה הראויה דבריו תמוהין דהעמד גברא אחזקתיה נמי מקרא ילפינן לה כדאיתא פ"ק דחולין דף ה' ע"ב הא מילתא דא דאזלינן בתר חזקה ויליף לה מקרא וכ"כ התוס' פ' המדיר דע"ה ע"ב ד"ה ספק וז"ל דהא אמרי' פ"ק דחולין מנא הא מילתא דאמור רבנן אוקי מילתא בתר חזקה ומייתי לה מקרא וכו' עכ"ל ע"ש וא"כ אכתי תירוץ ה' הא' במקומו עומד וצ"ע

שם אם בהרת קדמה וכו' אמר קרא לטהרו וכו' ואע"ג דלדעת רבינו כל ספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא כדכתי' לעיל דס"ד ע"א מ"מ אצטריך קרא לטהר משום דמיירי שנזקק לטומאה כמ"ש התוס' ד"ה א"ה וכו' והילכך ה"א ניזיל בתר חזקה דטומאה והא דלא הוכיחו התוס' הכי מכח האי קושיא אלא מכח קושית אוקמיה אחזקתיה י"ל משום דלשיטתייהו אזלי דהתוס' הם מכת הסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא מדאוריי' כמ"ש הפ"ח י"ד בתחילת כללי ס"ס ע"ש ועיין לחי במס' סוטה פ' כשם דכ"ח ע"א ומיהו לפמ"ש רבינו פ"ט מה' ט"מ דין י"ב דדבר שחייבין על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה אין צורך לזה משום דטמא שנכנס למקדש זדונו כרת ודו"ק

ודע שאחר ימים מצאתי לה' ראש דוד למהר"י אזולאי זצ"ל דע"ז ריש ע"ד שנכנס בקושיא זו ורצה ליישב ע"פ דברי ה' ט"ז דכל דבר המפורש התירו בתורה אין כח ביד חכמים להחמיר ע"ש ואע"פ שסברא זו של ה' ט"ז אינה מוסכמת מהתוס' בכמה דוכתי כמ"ש ה' שע"ה ז"ל הל' יסודי התורה ד"ב ע"ד מ"מ להרמב"ם מיהא לית ליה כתוס' וכה"ג ראיתי לה' שע"ה הל' ט"מ דס"ט סוף ע"ג ד"ה עוד וכו' שיישב דברי רבינו ע"פ סברא זו של ה' ט"ז ע"ש מיהו בעיקר דברי הט"ז עיין לה' שע"ה הל' שופר דפ"ו סוף ע"ד מה שהק' עליו ע"ש

ודע הא דאצט' למעוטי ספיקא אע"ג דקמי שמיא גליא י"ל אצטריך לדידן כיון דפעמים קדמה בהרת ופעמים קדם שיער וכ"כ התוס' במס' שבת פרק ר"א דקל"ז ע"ב ובתוס' דיומא ריש פ' יה"ך דע"ד ע"א ועיין לתי"ט סוף פ"ד דנגעים משנה י"א ד"ה ואם ספק וכו' בסוף דבריו ע"ש

שם במשנה בז' דרכים בודקין הזב וכו' הא דאצטריך למתני מניינא וכה"ג פריך ריש פ"ק דכריתות ד"ב ע"ב י"ל היכא דאיכא לשנויי משנינן וכה"ג כתב שם ה' באר שבע ע"ש ושו"ר לה' שושנים לדוד ז"ל שהרגיש בזה ותירץ משום דאי תליית כולן שוה א"ד ע"ש כונתו ר"ל משום דהוי ז' דרכים אין תליית כולן שוה אלא דמראה והרהור תולין בהם עד מעת לעת ושאר הנך תולין בהם כל זמן שמצטער כמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' מחוסרי כפרה דין ג' והוא מהתוספתא כמ"ש שם הכ"מ ז"ל ולכך קתני מניינא דהמניין מורה שהם מחולקין דכה"ג משני ריש פ"ק דכריתות דקאמר מניינא ל"ל לומר שאם עשאן בהעלם א' חייב על כל א' וא' כלומר לחלק לחייב על כל א' וא' ועוד תי' ה' ז"ל לדברי הרמב"ם דפסק שם דין ב' דאם הוכה על גבו הוי בכלל קפיצה וכן פסק נמי שם דין ג' דהרואה קרי אינו מטמא בזוב שאחריו ע"ש וא"כ צריך נמי לבדוק אם ראה קרי קודם הזוב וע"כ דלא קתני ליה מתני' משום דהוי בכלל חולה ולכך קתני ז' כלומר אע"ג שלכאורה יותר מז' מ"מ כשתדקדק אינם אלא ז' ואידך כלולים בהם א"ד ע"ש

שם ובהרהור וכו' לפירש"י במראה שראה שד וכו' הרהור נמי היינו שהרהר בשר וכו' כמ"ש ה' שושנים לדוד אבל לפי' התוס' במראה שראה איש ואשה נזקקין וכו' הרהור נמי שהרהר באיש ואשה וכו' והרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דזבים משנה ב' כתב שחשב בענייני התשמיש ואע"פ שאין בדמיונו צורת בריה ידועה וכו' ע"ש ואע"ג דא דאמרינן נן פ"ק דסוטה ד"ח ע"א גמירי דאין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות ע"ש צ"ל דוקא לענין עשיית עבירה רה ממש אבל הרהור בעלמא אע"פ שלא ראה ומיהו מדברי התוס' פ' נגמר הדין דמ"ה ע"א ד"ה אלא במה שעיניו רואות וכו' שהק' מהא דאמרינן סוף פ"ק דמגילה כל האומר רחב רחב מיד נקרי משמע דס"ל דאפי' הרהור בעלמא בעי עיניו רואות ומש"ה הוצרכו לשנויי ביודעה ומכירה ע"ש ולפי דבריהם צ"ל דהכא במתני' נמי דהרהר במי שיודעה ומכירה דאל"כ בעינן עיניו רואות ותלמודא נמי סוף פ"ק דמגילה דט"ו ע"א דפריך ר' נחמן אנא אמינא רחב רחב ולא אכפת לי ומוקי לה ביודעה ומכירה ה"ה דה"מ פריך מהא דאמרי' אין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות אלא דעדיפא מינה פריך מכח מציאות אבל להרמב"ם הרהור בעלמא לא בעי עיניו רואות והא דקאמר סוף פ"ק דמגילה אנא אמינא רחב רחב ולא אכפת לי אלמא דבעי עיניו רואות אפי' גבי הרהור בעלמא ומש"ה הוצרך לאוקי לה ביודעה ומכירה י"ל דהתם מיירי שההרהור בא מצידה משום שאמר רחב רחב ולכך בעי או עיניו רואות או יודעה ומכירה ודו"ק

שם שרגלים לדבר וכו' משמע דטעם אונסו דמטמא מכח סברא שרגלים לדבר שבא מחמת זיבה כיון שכבר נזקק לזיבה וק' דבסמוך בגמ' קאמ' משום דאתקש לנקבה ופירש"י מה נקבה אפי' מאונסה וכו' אלמא מקרא ילפינן וכן ראיתי להר"ש פ"ב דזבים משנה ב' שנתעורר בקושיא זו ע"ש וליכא למימר דטעמא דקרא קאמר וכה"ג אמרי' פ"ק דסוטה דף ג' ע"א תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד א' בסוטה מפני שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה וכו' ע"ש אלמא דקאמר דטעמא דקרא משום רגלים לדבר דשאני התם משום דבכל התורה כולה בעינן שני עדים ולכך הוצרך ליתן טעם למה בסוטה האמינה תורה עד א' אבל הכא מהיכא תיתי ליתן טעם לתורה ותדע שהרי באשה גופה דילפי' מינה אונס ליכא שום טעם ועיין לתי"ט דמכילתין ד"ה שרגלים וכו' ודו"ק

רש"י ד"ה בדק ופנה וכו' דמחזקינן בשכונת קברות עכ"ל קאי אקמייתא דשלישי לא מפני קמי קמאי ואין ה"נ דס"ל לרש"י דמ"ש ולא הני תרי מפני וכו' פי' א"ץ שיפנה כמ"ש התוס' ד"ה אמר רבא וכו' וק"ל

ד"ה ה"ג וכו' ואמאי מפנה להו לישוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומן וכו' עכ"ל יש לתמוה דא"כ דצריך שיחזירם למקומן משום שכונת קברות א"כ כ"ש דתקשי ללישנא קמא דקושטא הוא דהוי שכונת קברות א"כ היכי קאמר ולא הני תרי לגבי האי חד והרי צריך שיחזירם למקומן וכ"ת אין ה"נ דפריך גם אלישנא