באר משה (כריף) שד

ד"ה ה"ג חוץ וכו' באבן מסמא וכו' עיין בשבת פ' ר"ע דפ"ב ע"ב ועיין במכילתין לעיל פ"ז דף נ"ג ע"א ברש"י ד"ה למעוטי אבן הסכוכית וכו'

ד"ה מהו גבי מתני' וכו' שמא האהיל וכו' עכ"ל והא דכתב רש"י לעיל דף שלפני זה סוף ע"ב ד"ה ה"ה צפה וכו' וז"ל אע"ג דטומאת מת צפה מטמאה בספק מגע כדתנן ונמצא מת וכו' עכ"ל צ"ל דלאו דוקא נקט ספק מגע אלא ספק האהיל וכ"כ נמי התוס' לעיל במשנה ד"ה כיצד וכו' וז"ל ספק וכו' והאהיל וכו' עכ"ל

תוס' ד"ה והמאהיל וכו' לא מטהרין וכו' הס"ד ואח"כ ד"ה וכל דבר שהוא מטמא וכו' לאתויי וכו' עכ"ל כצ"ל נראה מדבריהם הא דקאמר לאתויי היינו וכל דבר דקתני אבל מפירש"י נראה דלא גריס וכל דבר והך שמטמא דקתני נתינת טעם הוא והא דקאמ' לאתויי היינו משום דקתני על פני טומאה דיתירא היא דה"ל למימר והמאהיל עליו אלא משמע טומאה אחריתי והיינו זב וזבה וק"ל

ד"ה בעי וכו' ומי חטאת דנקט אור"י וכו' על פני המים וכיון וכו' והויא כי צפה וכו' כצ"ל ור"ל דאף ע"ג דאיכא תרי צדדין להקל דהאי טומאה והאי טומאה והוי טומאה סמיכתא וכן נמי מי חטאת הוי משקין וכו' אפ"ה מבעיא ליה אי חשיב' אוכלא מפני אפר המעורב ועיין במקובצת

ע"ב גמ' שמשא ממילא ערבא וכו' ואף אביי הדר וכו' משמע דלכ"ע אמרי' שמשא ממילא ערבא ומכאן ק"ל למאי דגרסינן פ"ח דבכורות דמ"ט ע"ב הילכתא כשמואל ע"ש שהרי ע"כ דשמואל לא ס"ל שמשא ממילא ערבא מיהו ראיתי לה' חק נתן זל שהביא נוסחא אחרת הילכתא כרב ולפ"ז גי' זו ניחא ועיין לה' מש"ל ז"ל פ"ד מה' אישות דין י"ז בתחילת דבריו ועיין לחי' פ"ח דבכורות ודו"ק

תוס' ד"ה אמר אביי וכו' ואית דמפרשי וכו'. עכ"ל והוא פירש"י שלפנינו ועיין לתוס' ריש פ' חומר בקדש דכ"א ע"א ד"ה והאונן וכו' וק"ל

ד"ה בתחילה שלא נודע לו כי קבור שם קבר עכ"ל דהכי משמע בתחילה כלומר עכשיו תחילת ידיעתו ולפ"ז הא דממעט תלמודא לקמן מצא פרט למצוי ה"ה שה"מ למעט לה מתיבת בתחילה דהיינו נמי פרט למבוי ועיין להרע"ב ד"ה המוציא וכו' שכתב והיינו דאמרי' בגמ' המוציא וכו' ולשונו מגומגם כיון דהרע"ב מיעט לה מתיבת בתחילה היכי כתב והיינו דאמרי' בגמ' המוציא וכו' אלא כונתו היינו דאמרינן. בגמ' לענין הדין דפרט למצוי אבל מ"מ תלמודא מיעט לה מתיבת המוציא וה"ה דה"מ למעט לה מתיבת בתחילה ודו"ק

דף ס"ה ע"א במשנה בודק הימנו וכו' פ' המוכר פירות דק"ב משמע דבודק מן הא' אבל הרמב"ם פ"ט מה' ט"מ כתב בודק מן האחרון וכבר הושג מהראב"ד וכתב הכ"מ שגי' אחרת היתה לרבינו ע"ש

שם גמ' פרט למצוי וכו' פרט להרוג וכו' מפירש"י הכא משמע דקאי אסיפא דמצא ג' וכו' וכן נמי קאי ארישא המוציא מת וכו' כדמוכח מפי' במתני' ד"ה המוציא וכו' ומיהו לגבי מושכב דרישא ולא שהיה יושב וכן בשאר הנך דמספקינן להו דילמא נכרים ה"ק פרט דא"ץ לניטלו דעכו"ם אין להם טומאת בית הקברות כמ"ש התי"ט ד"ה מושכב וכו' ע"ש

שם גמ' ושנים תחילה או א' תחילה ושנים ידועים יש להם תפוסה ואין להם שכונת וכו' כצ"ל וכן הגיה ה' א"מ ז"ל ע"ש

רש"י ד"ה ראשו של זה וכו' ואין להם תפוסה דנכרים הם וכו' עכ"ל משמע דס"ל דנכרים אין להם תפוסה ולפ"ז כל הנך דחשיב פרט ליושב וכו' אין להם נמי תפוסה דהא כיון דמספקינן בהו דילמא נכרי וק' דאם כן היכי כתב רש"י לעיל ד"ה מת פרט להרוג וכו' שאם מצא א' מגוייד או שלשתן מגויידים וכו' נוטלן ואת תפוסתן עכ"ל בשלמא א' מגוייד איכא למימר דנוטלן ואת תפוסתן דקאמ' קאי אשנים האחרים אבל גבי שלשתן מגויירים איך כתב דנוטל תפוסתן כיון דמם דמספקינן דנכרים הם וכן מ"ש רש"י ד"ה מושכב פרט ליושב שאם מצאן יושבים וכו' משמע דשלשתן יושבין אם כן היכי מסוים נוטלן ואת תפוסתן וצ"ע

ודע הרמב"ם פ"ט מה' ט"מ סוף דין ג' משמע דס"ל דנכרים יש להן תפוסה וצ"ל דגריס הכא ראשו של זה וכו' יש להם תפוסה אלא שק"ק עליו דשם דין א' כתב וז"ל זה על גב זה או זה בצד זה וכו' ע"ש ואיך כתב בצד זה דה"ל לומר בצד מרגלותיו של זה דבהכי הוא דתלינן שמא נכרים ואון להם שכונה וצ"ע

ד"ה ממצרים מעפר מצרים טול עמי עכ"ל דאל"כ ממצרים יתירא היא ועיין לתי"ט דיבור המתחיל תכונתן וכו'

תוס' ד"ה מצא וכו' פי' ר"י וכו' לא יהא נוטלו וכו' לפ"ז לא הוי דומיא דפרט להרוג וליושב וכו' דאין להם תפוסה כיון דשמא נכרים הם ועיין לתוספות פרק המוכר פירות דף ק"ב ע"א ד"ה המוציא ועיין למהרש"א שם

בא"ד והא דאמרינן התם פינהו מקומו טהור וכו עכ"ל היינו קבר הנמצא ונראה דמכאן יש סיוע להרמב"ם פ"ח מה' ט"מ דין ה' דגריס פינהו מקומו טמא ואסור בהנאה ועיין למרן כ"מ באורך

בא"ד דאם כן בחנם נקט וכו' דה"ה לשלשתן ידועים וכו' עכ"ל פי' כיון דה"ה לשלשתן ידועים אם כן ה"ה נמי פרט לאחד תחילה ואמאי נקט טפי המוציא פרט לאחד ידוע ועיין לדבריהם פרק המוכר פירות ודו"ק

ד"ה פרט להרוג וכו' עיין לחי' לעיל פ"ז דנ"א ע"ב בתוס' ד"ה ולא שכונת וכו'

ד"ה מתיבי וכו' למלא תדור רקב וי"מ קוססות כמו יין קוסס וכו' כצ"ל והמציין ציין בתרא דס"ט ואינו אלא פ' המוכר פירות דצ"ז ע"ב ע"ש וכן דצ"ה סוף ע"א ומקבל עליו עשר קוססות ע"ש

ע"ב גמ' אמר רבה בדק ופנה וכו' איכא דאמרי וכו' הרמב"ם פ"ט מה' ט"מ השמיט דין זה ע"ש ולא ידעתי למה וצ"ע

שם מנה"מ אמר ר' יהודא אמר רב אמר קרא לטהרו וכו' עיין לה' מש"ל זל פ"ב מה' טומאת צרעת דין א' עש"ב ומ"ש וז"ל ודבריו הללו דס' עמד ס' לא עמד משנה ערוכה פ"ג דעדיות משנה ז' ובפ"ב דטהרות משנה ב' וכבר הביא רבינו משנה זו פט"ו מה' אבות הטומאה דין ה' וכו' עכ"ל יותר תימא שה' כ"מ עצמו שם פט"ו מה' אבות הטומאה הביא משנה זו ע"ש ונראה דלזה נתכוון ה' מש"ל עצמו שם פט"ו מה' אבות הטומאה ע"ש ודו"ק: