באר משה (כריף) שג

א' בסוף העולם ר"ל שא"א לומר שאין מכירה א' בסוף העולם אלא מסתמא מכירה אחד בסוף העולם ורש"י ד"ה כתבן או בצרורות וכו' כתב וזל טומאת התהום דאפשר שלא הכיר בה אדם מעולם וכו' ע"י הדחק ואפשר שאדם א' מכיר וכו' עכ"ל והם תרתי דסתרן דאם כן מה בין טומאת התהום לטומאה ידועה אלא צריך להגיה ע"י הדחק וא"א שאין אדם אחר וכו' וכך הגיה ה' א"מ ז"ל ע"ש

שם גמ' ולא אמרו טומאת התהום וכו' הרמב"ם פ"ו מה' נזירות כתב למעוטי הרוג והראב"ד השיגו הא כבר קתני דאם א' מכירה בסוף העולם אין זו טומאת התהום עיין שם ולהא אפשר ליישב דרבינו סובר הא דקתני ולא אמרו אלא לטומאת מת בלבד ראיה היא וה"ק מנ"ל דאם א' מכירה בסוף העולם כגון באפילה ובימים וכו' אין זו טומאת התהום מפני שלא אמרו אלא לטומאת מת בלבד ולא הרוג וע"כ הטעם הוא מפני שזה שהרגו מכירו אלמא מכירו אחד בסוף העולם אין זו טומאת התהום ואין לחוש על לשון ולא אמרו בוי"ו דכה"ג מצינו פ"ק דביצה ד"ח ע"א גבי מתניתין דקתני שאפר כירה מוכן הוא ומפרש הלמודא דה"ק ואפר כירה וכו' עיין שם אלמא שי"ן במקום וי"ו והכריחו לרבינו לזה אפשר משום דלקמן דס"א ע"א מפרש תלמודא מת דקתני מתניתין לקמן פרט להרוג עיין שם וכה"ג כתב הלח"מ פז מה' נזירות דין ג' גבי רקב המת עיין שם ועוד הכריחו לרבינו כמ"ש גם כן הלח"מ פ"ו מה' נזירות דין י"ח ע"ש אבל אי קושיא על רבינו דבפ"ב דזבחים דכ"ג ובפ"ז דפסחים דף פ' ע"ב קאמר בהדיא תלמודא מת למעוטי מאי לאו למעוטי טומאת התהום דשרץ ודחי אמר ר' יוסף לא לעולם וכו' ולמעוטי טומאת התהום דזיבה וכו' עיין שם אלמא דמחלוקת אמוראי היא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והתימא על הראב"ד ועל הכ"מ זל וכן הלח"מ שלא נתעוררו כלל בדברי הגמ' הלזו וצ"ע ועיין לחי' לעיל פ"ב דט"ו ע"א ודו"ק

רש"י ד"ה לישנא אחרינא וכו' קפסיק ותני בין נטמא לפני מלאת וכו' עכ"ל דללישנא קמא הא דקתני מתניתין בין כך ובין כך ר"ל בין טומאת התהום בין טומאה ידועה כפשטא דמתני' כמ"ש רש"י ד"ה אמר רבא וכו' אבל לל"א ע"כ דר"ל בין נטמא לפני מלאת בין נטמא לאחר מלאת וכו' וק"ל

בא"ד ולא מפליג בה ר"א וכו' עכ"ל אבל ללישנא קמא ר"ל ולא מחלק מתני' וכו' וק"ל

ד"ה אבל טעון או רכוב וכו' והא דכתיב בספרים אפילו בנזיר ועושה פסח וכו' עכ"ל ונראה דכן היא גי' רבינו פ"ט מה' נזירות דין י"ט ופ"ו מה' ק"פ דין זא דפסק דבנזיר ועושה פסח נמי טמא ע"ש והכ"מ כתב דרבינו מפרש דבמד"א במהלך ברגליו קאי ארישא דבנזיר ועושה פסח טהור עיין שה והשתא לפי גי' זו שכת' רש"י אם כן פי' זה של רבינו מוכרח הוא ועיין מה שכתבתי לעיל במשנה וכן נמי מ"ש רבינו בהלכות נזירות דבנזיר טהור אפי' בטומאה ידועה וכתב הכ"מ דגירסא אחרת נזדמנה לרבינו עיין שם עיין במקובצת שהביא גי' אחרת בד"א בטומאה ידועה אבל בטומאת התהום אפי' לתרומה טהור ע"ש וא"כ כן היא נמי גיר' רבינו אלא שזה אינו דאם כן לא ה"ל לסתום בפי"ח מה' אבות הטומאה דין ג' גבי תרומה דטמא וה"ל לבאר בד"א בטומאה ידועה אבל בטומאת התהום טהור אלא ודאי איזה שום גירסא היתה לרבינו ועיין ללח"מ ז"ל פ"ט מה' נזירות ודו"ק

תוס' ד"ה אמר רבא וכו' דמדיוקא דרישא נפקא וכו' עכ"ל ק"ק דבכמה דוכתי דרך התנא למיתני דבר והופכו וכן ראיתי לתוספות פ' כל שעה דכ"א ע"ב ד"ה עבר וכו' שכ' כעין זה וז"ל ואין לפרש פשיטא וכו' מדיוקא דרישא דדרך התנא בכמה מקומות לכפול דבריו וכו' עכ"ל ע"ש מיהו ראיתי לתוספות דפ"ג דעירובין ד"ל ע"ב ד"ה ולפרוש וכו' שכתבו בדברי התוספות הכא וזל ומיהו איכא למימר הא דפריך פשיטא היינו משום דמרישא שמעינן לה וכו' עכ"ל ועיין להרב שע"ה ז"ל הלכות חמץ דפ"ד ע"ג וק"ק לסברת התוספות ריש פ' כ"ש מה יענו לקושית התוס' הכא ויש ליישב דאיכא למימר דסמך עצמו דאיכא למפשט מדיוקא דרישא וכ"ה במקובצת ע"ש מיהו יש לתמוה בעיקר דברי התוס' הכא דפריך צריכא למימר משום מדיוקא דרישא נפקא אם כן היכי משני אלא לאו לאחר מלאת וכו' שהרי אכתי מדיוקא דרישא נמי נפקא דקתני נודע אחר שגילח אבל נודע קודם שגילח ואפי' אחר מלאת סותר וצ"ע

ד"ה לתרומה וכו' כנגד הריקן שבקבר וכו' כצ"ל

בא"ד כדפי' לעיל עכ"ל לעיל פ"ח דנ"ג ע"ב ד"ה חרב וכו'

ד"ה צפה וכו' שיש מים בכלי ושרץ צף וכו' ספק נגע בשרץ ספק לא נגע וכו' טהור הס"ד ואח"כ ד"ה ודאי מגעו טמא וכו' אבל צפה שאינה קבוע לא ולאו דוקא וכו' מטהרינן אלא ה"ה וכו' עכ"ל כצ"ל והשאר נמחק והיינו מאי דקתני בברייתא בסמוך והנזרקין ספיקן טהור ופירש"י דלא אמרי' קלוטה כמי שהונחה אלא בטומאה צפה וכו' עכ"ל

דף ס"ד ע"א גמ' כתיב בשרץ השורץ וכו' כצ"ל

שם גמ' הא כיצד ספק מגעו טהור אע"ג דבלא"ה קי"ל ספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא ורבנן הוא דהחמירו דכן היא דעת רבינו פ"ט מה' ט"מ דין י"ב וילפינן לה מקרא דלא יבא ממזר וכו' הא ספק יבא כמ"ש שם הכ"מ ז"ל וכן ספק טומאה נמי כמ"ש שם רבינו י"ל דרשא דהכא אינו אלא אסמכתא בעלמא כדמוכח מדברי רבינו ריש פרק י"ד מה' אבות הטומאה דין א' שכ' שנים עשר ספיקות טיהרו חכמים וכו' ושם דין ג' חשיב ספק טומאה צפה והיא משנה ערוכה פ"ד דטהרות משנה ז' ועיין לתי"ט שם ועיין לחי' לקמן דס"ה ע"ב ובזה ניחא מה ששמעתי מקשים אימא השורץ כלל על הארץ פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט א"ו אסמכתא ודו"ק

שם וכתיב יטמא עד הערב וכו' עמ"ש ה' א"מ ז"ל ולא ראה לדברי התי"ט פ"ד דמס' טהרות משנה ח' ד"ה רש"א וכו' מדלא הזכירו ע"ש ומ"מ אין דבריו של ה' א"מ ז"ל נראין דמ"מ לאיזה צורך נקט תלמודא במלתיה עד הערב אלא ודאי ט"ס הוא כמ"ש התי"ט ז"ל וק"ל

רש"י ד"ה ספיקו טמא שכל הנגרר והניטל כמו שהן מונחין טמא וכו' עכ"ל וטעמא כיון דנגרר ע"ג קרקע הוי כמונח דמי אבל במקובצת משמע דטעמא משום שעדיין שירי אדם תופס בה אבל הנזרקין אע"פ שבא מכח אדם השתא מיהא טומאה צפה ע"ש: