באר משה (כריף) שב

לחומרא מקשינן ועוד יש מי שהקשה לי דהא נדרים נמי קי"ל דנדר חל על דבר מצוה ושו"ר להרב קהלת יעקב למהרי"ט אלגאזי ז"ל דס"ז ע"ג שנכנס בזה ע"ש

בא"ד והא דקאמ' אבל לערכין לא הוי דומיא וכו' עכ"ל וזהו דלא נקט תלמודא ואינו צריך לכפותו לערכין ודו"ק

דף ס"ג ע"א גמ' ותו הא דתניא המוציא מת וכו' מ"ש וכו' הא דלא פריך ממתני' דקתני אם עד שלא גילח וכו' ואי טומאת התהום דאורייתא מ"ש אחר שגילח מקודם שגילח י"ל דאיכא למימר חומרא דרבנן היא כיון דעדיין לא גילח החמירו דסותר ואין ה"נ דאינו מביא קרבן משום חולין בעזרה וכן נמי דקתני סיפא ירד להקר טהור ליטהר מטומאת מת טמא חומרא דרבנן הוא מפני שחזקתו טמא אבל מתרומה ונזיר ועושה פסח פריך שפיר דמאי שנא דהחמירו בתרומה טפי מנזיר ועושה פסח וק"ל

רש"י ד"ה ונודע וכו' ואוקימנא בגמ' דלדברי הכל ז' סותר וכו' עכ"ל ליתא התם הכי בגמ' ועיין לחי' לעיל שם דמ"ז ע"א ברש"י ד"ה אמר רב וכו'

ד"ה מהו בתר ידיעה וכו' ולרמי בר חמא לא שמיע ליה מתני' וכו' עכ"ל מיהו התוס' במציעא פ' המקבל דקי"ד ע"ב ד"ה ה"ג וכו' וכן התוס' בפ' כ"ה דק"י ע"ב ד"ה דתנן וכו' כתבו דהמשניות היו שגורות בפי כל האמוראים ואפי' זרעים וטהרות כדמשמע בכמה דוכתי ע"ש ועיין לה' יד מלאכי ז"ל אות היו"ד סי' רצ"ט שהק' על פירש"י דהכא ע"ש ונראה דמש"ה הוכיחו התוס' הכא בד"ה בעי רמי וכו' לפרש דהבעיא היא אי שלשים סותר או ז' וכו' דלפ"ז עיקר בעייתו סמך אהא דקאמ' ועדיין תבעי לך וכו' ורבא נמי דפשיט ליה ת"ש וכו' סמך נמי אמאי דמסיק ומינה וכו' וכ"ז הש"ס הולך ומבאר כמ"ש התוס' לקמן ד"ה ועדיין וכו' ולעולם דרמי בר חמא שמיע ליה מתני' ודו"ק

תוס' ד"ה כיצד וכו' בשעה שטבל והאהיל או שמא וכו' עכ"ל משמע מלשונם דהספק הוא אם היה כזית מן המת או לא היה שם כזית מן המת אבל היכא דהיה כזית מן המת אז בודאי דהאהיל עליו ולפ"ז מ"ש עוד ולא אמרי' אף אם היה כזית מן המת וכו' יהא טהור משום טומאת התהום וכו' ע"כ משמע דבטומאת התהו' אפי' בודאי דהאהיל טהור וכך דייק מדבריהם הלח"מ פ"ו מה' נזירות דין י"ט ע"ש וכן מוכח בברייתא בסמוך בעבר הדף דקתני בד"א שאין לו מקום לעבור וכו' משמע דאף שאין לו מקום לעבור אלא עד שיגע או שיאהיל על המת אפ"ה טהור בטומאת התהום ולפ"ז הא דקתני מתני' ירד להקר טהור שחזקתו טהור דמשמע דוקא היכא דספק נגע או האהיל הוא דטהור משום דאוקמינן אחזקתיה שהוא טהור נ"ל דלאו דוקא אלא אגב דבעי למתני שחזקת טמא טמא תני נמי חזקת טהור טהור ונראה דזהו הכרח הרמב"ם דמפרש לברייתא דאין לו מקום לעבור אלא ע"י הדחק ולעולם דספק נגע הוא כמ"ש הכ"מ ז"ל פ"ט מה' נזירות דין י"ט ע"ש ועיין מה שאכתוב בסמוך עבר הדף ועיין ללח"מ פ"ו מה' נזירות דין י"ט מה שהק' לרבינו ע"ש וק"ק עליו דלא הוה צריך להביא דברי התוס' אלא דלרבינו מניה וביה ק' מה שהק' ע"ש ודו"ק

ד"ה משוקע וכו' והא דנקט ברישא ירד לטבול ובסיפא ירד להקר וכו' עכ"ל לפירש"י ודאי דלא שייך למתני בסיפא ירד לטבול דא"כ חזקתו טמא אלא לשיטתם דירד לטבול דרישא מיירי בטומאת שרץ כמ"ש התוס' בדבור שלפני זה וא"כ סיפא נמי ה"מ למתני ירד לטבול מטומאת שרץ דחזקתו נמי טהור מטומאת מת ועיין ללח"מ פ"ו מה' נזירות דין ט"ז שכ' דלפירש"י א"ש טפי מאי דקאמר שחזקת טהור טהור וכו' ע"ש ונראה דלפי' התוס' נמי א"ש דנקט ברישא ירד לטבול ובסיפא נקט ליטהר מטומאת מת ולא נקט להו בחר לישנא אלא משמע דירד לטבול דרישא לטבול מטומאת שרץ ודע דבין לפירש"י בין לפי' התוס' ליכא נפקותא לענין דינא דהדין מיהא דין אמת ודו"ק

ד"ה מאן תנא וכו' א"כ אחר שנזרק הדם אין עליו תורת נזיר וכו' כצ"ל

בא"ד י"ל דלגבי עושה פסח מיירי וכו' עכ"ל מהך טעמא גופיה כיון דנשחט הוי הדם עומד ליזרק א"ש נמי גבי נזיר אליבא דרבנן דס"ל דתגלחת לא מעכבת וכן כתבו התוס' בכיצד צולין אלא ניחא להו הכא לאוקי מילתא דמר בר רב אשי סתמא לכ"ע בין לרבנן בין לר"א ובעושה פסח מיהו ברייתא התם דקתני נזיר ועושה פסח אין ה"נ דכרבנן אתיא ודלא כה' א"מ ז"ל שהקש וז"ל צ"ע איך תירצו דבפסח לחוד איירי הלא בברייתא מזכיר תרוייהו נזיר ועושה פסח וכו' עיין שה ואחר המחילה לא דק שהרי מהך טעמא גופיה א"ש גבי נזיר לרבנן כמ"ש התוס' להדיא בכיצד צולין מיהו לר"א ע"כ לא מתוקמא כיון דס"ל תגלחת מעכבת כדמשמע מדברי התוס' הכא דלא אתיא בין לר"א בין לרבנן אלא גבי עושה פסח ודלא כמהרש"א רש"א בכיצד צולין שכתב דאתיא נמי גבי נזיר כר"א ועיין לחי' לעיל סוף פ"ו דף מ"ו ע"ב במשנה ודו"ק ועיין ללח"מ פ"ו מה' נזירות דין ט"ז דמשמע מע נמי דס"ל דתירוץ התוס' אינו אלא דוקא בפסח אבל לא בנזיר אפי' לרבנן ולא ידעתי למה וצ"ע ועיין לחי' לעיל

בא"ד ולכך מרצה כיון שנשחט וכו' כצ"ל

בא"ד אבל תגלחת מצוה באפי נפשה וכו' עכ"ל פי' ולכך לא אמרינן כיון שנשחט עומד לגלח וכמו שגילח דמי דתגלחת מצוה באפי נפשה ואין לה שייכות לשחיטה וק"ל

בא"ד ועי"ל וכו' עכ"ל אינו תירוץ אחרינא אלא כונתם ליתן טעם אחר מ"ש זריקה מתגלחת ולעולם דמיירי לגבי עושה פסח כמ"ש בתירוץ ראשון ודו"ק

ע"ב גמ' חיישינן שמא בין הפרקים עבר וכו' לשון חיישינן מגומגם דלא שייך האי לישנא שלא להחמיר ושו"ר לה' המאירי שכתב וזל ומה שהזכירו בזה לשון חששא וכו' בהרבה מקומות מצינו לשון חששא לקולא וכו' עכ"ל ומ"מ צ"ל דהאי חיישינן הוי וראי כלומר בין הפרקים עבר דאי ספק אם כן מספיקא ניזיל לחומרא וכה"ג כתבו התוס' פרק השולח ד"מ ע"ב ד"ה חיישינן וכו' ויש מי שהשיב לי דלפי מ"ש התוספות ד"ה לתרומה וכו' דהו"ל טומאה ברה"ר וספיקו טהור וכו' אם כן אין זה מוכרח ודו"ק

שם גמ' כל שאינה מכירה א' בסוף העולם וכו' הא ודאי דאין זה דבר שיוכל להתברר שאין א' בסוף העולם מכירה אלא ר"ל כל שאפשר לומר מסתמא דאין מכירה א' אפילו בסוף העולם אבל מכירה