באר משה (כריף) שא

מר אם יש זבח אחר וכו' והיא מתני' דקיימינן עלה התם ע"ש וצ"ע

שם גמ' מ"ט דאמ' קרא להרע וכו' עיין להראב"ד בהשגות פי"ב מה' שבועות דין ו' וכונתו דמשיג שתי השגות וכך הבין בו נמי הכ"מ ז"ל אלא שתירץ ההשגה האחרונה ודלא כה' קהלת יעקב להר"ב י"ט אלגאזי ז"ל דס"ו ע"ג ע"ש ודו"ק נ"ל

שם לימא בדשמואל קמפלגי וכו' לא דכ"ע אית להו דשמואל וכו' ור"ל דעבר מכנגד פניו לא חשיב הפקר אבל ללישנא קמא חשיב הפקד כפירש"י ותוס' וה"ה דה"מ למימר דכ"ע אית להו דשמואל ובהא פליגי דר"מ חשיב ליה הפקר ור"י לא חשיב ליה הפקר וק"ל

שם גמ' ולמ"ד לא ישתה סבר להוי ליה צערא וכו' אף ע"ג כיון דנדר בנזירות א"כ גלי דעתיה דלא חייש אשתיית יין ולית ליה צערא מ"מ מסתמא מתחרט על צער היין כיון דיוכל לשתות היכא דמהדר לגביה רביה ואין להק' ל"ל למהדר לגבי רביה ישראל על נדרו י"ל כגון דלית ליה פתח וק"ל

רש"י ד"ה אית ליה דשמואל דאמ' כיון שהפקירו יצא לחירות וכו' עכ"ל לאו דוקא שהרי רב נמי דפליג אם אשמואל אית ליה נמי דיצא לחירות אלא דפליג עליה דס"ל דבעי גט שחרור כדאיתא בהשולח דל"ח ע"ב אלא ר"ל יצא לחירות בלא גט שחרור ולכך חשיב ברשות עצמו כיון דא"ץ גט שחרור אבל ר' יוסי ס"ל כרב דצריך גט שחרור ולכך חשיב ברשות רבו כיון דצריך גט שחרור וראיתי לה' מח"א ז"ל בחי' להרמב"ם בהל' נזירות שהק' לסברת רבינו דפסק פ"ב מה' נזירות דין י"ח דאם היפר לו רבו יצא לחירות ומשלים נזירותו ומשמע מדברי רבינו פ"ח מה' עבדים דין י"ז דצריך גט שחרור אלמא אפי' צריך גט שחרור אפ"ה משלים נזירותו ולא ישתה ולא חשיב ברשות רבו כיון דיצא מיהא לחירות א"כ היכי קאמ' הכא דר' יוסי דאמר ישתה משום דלית ליה כשמואל שהרי אפי' לרב נמי לא ישתה ע"ש וכמו כן ק' ג"כ דהיכי קאמר דר"מ דאמר לא ישתה משום דס"ל כשמואל דאין צריך גט שחרור שהרי אפי' ס"ל נמי כרב דצריך גט שחרור מ"מ לא ישתה כיון דיצא מיהא לחירות אלא ע"כ משמע דהיכא דצריך גט שחרור חשיב עדיין ברשות רביה וישתה ובאמת דקושיא אלימתא היא עוד הוק' אצלי בפשטא דתלמודא דקאמ' כ"ע אית להו דשמואל ואמאי לא קאמ' כ"ע לית להו דשמואל אלא כרב ופליגי בהך פלוגתא עצמה כדמסיק ונ"ל משום דהילכתא כשמואל וכה"ג כתבו התוס' פ' האיש מקדש דמ"ז ע"ב ד"ה דכ"ע לית להו כרבי וכו' וז"ל מכאן יש להוכיח דאין הלכה כרבי מדה"מ למימר דכ"ע אית להו כרבי וכו' עכ"ל ע"ש וא"כ ק' לדעת רבינו דפסק פ"ח מה' עבדים דין י"ג כר' דאמר צריך גט שחרור א"כ היכי קאמ' תלמודא הכא כ"ע אית להו דשמואל אדרבא מהראוי דה"ל לומר כ"ע אית להו דרבי משום דהילכתא כותיה ולכן נראה אי לאו מסתפינא אמינא דרבינו אינו גורס כל זה בגמרא ומתיבת לימא עד תיבת אלא נמחק וכן משמע קצת ממרן כ"מ ז"ל שלא העתיק דברי הגמ' כולה ואע"פ שאינו מוכרח ודו"ק נ"ל

תוס' ד"ה חומר בעבדים וכו' שאף מיחה אם נתרצה וכו' כצ"ל משום דהוק' להו היכי קתני אינו מיפר אדרבא כופר עבדו כדקתני ריש פירקין ורש"י מפרש בע"א דפרושי מפרש וכו' וק"ל

ד"ה היפר לאו דוקא אלא כלומר מיחה עכ"ל וכ"כ הראב"ד בהשגות פרק ב' דנזירות דין ח"י דלאו דוקא לשון הפרה אלא דכתב אפי' כפאו וכו' משמע דמהני הפרה לגבי עבד ומ"ש עוד וז"ל וי"ל וכו' שאין ספרה לגבי עבד כלום וכו' ע"ש נראה דתיבת כלום ט"ס וצ"ל ביטול ור"ל שאין הפרה חשיבא ביטול כמו כפייה ולכך כשיצא לחירות משלים אבל מדברי התוס' משמע שאין לשון הפרה מהני לגבי עבד אלא דוקא כפייה ולכך כתבו דר"ל מיחה וכ"ה בהדיא בשיטת ה' המאירי ע"ש ונראה דזהו שהכריחו לרבינו לגרוס היפר לעבדו יצא לחירות בלא וי"ו משום דק"ל דלא מהני הפרה ודחיקא ליה לומר לאו דוקא וכן משמע מלשונו שכתב שהעבד כופין אותו ואין מפירין ואם היפר יצא לחירות עכ"ל וכן משמע נמי מלשונו פ"ח מה' עבדים דין י"ז שכתב וז"ל שאינו חייב בהן אלא ן' חורין וכו' שכיון שלא כפה אותו במקום שיש לו לכפותו וכו' עכ"ל עיין שם והכ"מ פ"ב מה' נזירות כתב ואין בדברי הראב"ד הכרע וכו' ע"ש ולפי מאי דכתיבנא אדרבא יש הכרע לגירסת רבינו ומיהו קצת יש סיוע גם כן לגי' הראב"ד דה"ל חלוקת היפר לאשתו והיפר לעבדו דבר והופכו לענין הפרת עולמות אבל לרבינו מילי מילי קתני והוא דחוק ודו"ק

ד"ה יצא להרע וכו' ופי' הר"ר יצחק משום דאמרי' פ"ק דנזירות חל וכו' עכ"ל לא ידעתי אמאי לא כתבו בפשיטות משום דכתיב ואמרת אליהם לרבות העבדים וכ"כ נמי רש"י והיא ברייתא לעיל ריש פרקין ועוד דלפי דבריהם אם כן ל"ל ואמרה לרבות העבדים וראיתי במקובצת שכתב משם הר"ר עזריאל דקרא לרבות העבדים מתוקם בנזירות שנדר בעודו עבד שיקיימנו כשיצא לחירות את"ד ע"ש ועדיין ק' דלבתר דגלי קרא לאסור יין מצוה ע"כ שמעינן דנזירות חל על דבר שאין לו רשות כלל ואפי' עדיין לא יצא לחירות דומיא דמצוה דאין לו רשות בשום גוונא ול"ל ואמרת אליהם ואפשר ליישב דאצט' לרבות העבדים שאפי' מיחה האדון אם אח"כ נתרצה בקיומו מהני ובעי התרת חכם כמ"ש התוס' ד"ה חומר וכו' דאל"כ מנ"ל למתני' דין זה דחומר בעבדים מנשים וכו' אימא דילפינן לה לה מאשה ועוד יש מי שאמ' לו דאצטריך דביצא לחירות משלים ואפי' הפר לו כבר הארון ודו"ק. ומיהו לולא דבריהם נראה דמיין מצוה לא שמעינן עבר דלא דמי דשאני עבד דאזוקי מזיק לאדון ובהא אין לו רשות כלל ומש"ה אצט' ואמרת אליהם לרבות עבד דמסתמא דמיירי קרא אף בעודהו עבד ועדיין לא. יצא לחירות ודו"ק

בא"ד ואם אינו ענין לנדרים וכו' עכ"ל ובזה ניחא הא דהוצרך תלמודא לילף מלהרע ולהטיב ואמאי נייד מהך קרא גופיה דמייתי לעיל דמי שנפשו קנויה לו וכו' דליכא למימר דהוה מוקמינן ליה לענין אם מיחה האדון דמהיכא תיתי דהא ודאי לית לן למימר הכי אלא היכא דאית לן גילוי דחל עליו הנדר דומיא דנזירות שכתבו התוס' אלא י"ל דאי הוה ילפינן מקרא דלאסור איסר אם כן אצטריך לגופיה ולא הוה דרשינן אם אינו ענין וכו' לכך יליף מלהרע ולהטיב כי היכי דלאשמעינן דאייתר לאסור איסר לאם אינו ענין וכו' ודו"ק נ"ל

מיהו ק"ק מנ"ל לתלמודא דנדרים אינו חל משום דילפינן משבועות כמ"ש התוס' אימא דילפי' מנזיר דחל עליו דהא קי"ל כל היכא דאיכא לאקושי